השבוע נפתחה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכה על אוכל, שהפך לאחד מהגורמים העיקריים בזהות שלנו ובמה שמגדיר אותנו. אנשים מצלמים את מה שהם אוכלים ומסדרים את זה בהתאם לאופן שבו הם רוצים להיתפס על ידי החברה. אבל, היצירה שמשכה את מירב תשומת הלב היא דווקא זו שעושה בדיוק ההפך. ה"קלואקה" של האמן הבלגי וים דלואה, מכונה המדמה את מערכת העיכול שבסופה מוציאה צואה אמיתית – שנמכרת לעיתים בלא פחות מ-15 אלף דולר. בריאיון ל-Business דלואה מספר איך חשב על היצירה, על המשמעות שלה ועל היחס שלו למתח שבין האמנות לעסקים.
דלואה זכה במשך כל חייו להתפרנס רק מהאומנות שלו והוא משתדל שלא לתפוס את עצמו ברצינות רבה. "מה שמשותף לדעתי לכל יצירת אמנות זה שהיא חסרת תועלת", הוא מספר. "יצירת המכונה משמעותה לחגוג את חוסר התועלת שלי".
האמן הבלגי אמנם מדבר על חוסר תועלת, אך המחקר שעשה כדי לבנות מכונה שפועלת בדיוק כמו מערכת העיכול ארך 8 שנים. המכונה מקבלת בצד אחד אוכל אמיתי והופכת אותו לצואה. "אמרתי לעצמי 'בוא נעשה את המכונה המדהימה הזו שבעצם לא עושה כלום'", הוא מסביר. "התחלתי את זה בסוף שנות ה-90 וסיימתי בשנות האלפיים. הייתי מאוד נלהב מהעתיד, הייתי בטוח שפיתוח תרופה לסרטן יהיה הדבר החשוב ביותר לאנושות – הייתי מאוד נאיבי, אין לנו את המותרות בעולם שלנו שזה יהיה הדבר הכי חשוב. הרעיון ביצירה הוא לעשות משהו שמאחד את כולנו. כולם הולכים לשירותים, לא משנה אם אנחנו עשירים או עניים ולא משנה מה אנחנו אוכלים".
דלואה מספר על התהליך הארוך שבפיתוח המכונה. "זה נתן לי לגעת בכל כך הרבה דברים אחרים שלא היו מתוכננים", הוא מספר. "זה פתח לי המון דלתות. מבחינתי אני חלק מתעשיית הבידור, לא פגשתי אנשים שלא שועשעו מהמכונה. באמצעות קקי אחד נגעתי בכל כך הרבה תעשיות, זה מרגש עכשיו אני במקרה אמן. הפרויקט הזה נתן הוכחה לאמא שלי שהייתי יכול להיות טוב במשהו. אף אחד לא רוצה ללכת לבית ספר לאמנות זה סיכון גדול, זה מדליק סירנה, מי האנשים האלה שלומדים אמנות? אנשים שלא יכולים לעשות הרבה. קלואקה זה הכרטיס ביקור שלי, אני כותב את זה בקורות החיים. לאנשים שלא מעולם האמנות זה מראה להם שיכולת לעשות משהו בחיים".
המתח בין אמנות ועסקים: "מעולם אמנים לא היו יכולים לייצר להם חיים נוחים כמו עכשיו"
דלואה לא רואה סתירה בין אמנות וכסף, ומבחינתו הוא שמח שהוא יכול להתפרנס ממה שהוא אוהב. "בתקופה של דה וינצ'י האמנים היו אלה שיזמו והניעו את החדשנות בעולם, הם היו הממציאים הגדולים", הוא מסביר. "היום זה נחלתם של אנשים כמו אילון מאסק. אז אני לא זכיתי להיות בתקופה שלאמנים יש את היכולת להביא תובנות חדשות לחיים, אבל אני זכיתי לחיות בעידן שבו אנשים סוחרים באמנות, אנשים קונים משהו ומוכרים אותם במחיר גבוה בהרבה ממה שקנו ומבחינתם הם גאונים. בעיניי הם לא גאונים, יום אחד המוסיקה תיפסק ואנשים יתחילו לשאול שאלות".
"מעולם אמנים לא היו יכולים לייצר להם חיים נוחים ולייצר כל כך הרבה אמנות", הוא מוסיף. "זה מעולה שדברים הופכים להיות דמוקרטיים". דלואה פתח חברה שבין היתר מנפיקה אגרות חוב לצואה של המכונה, הוא מוכר גם מרצ'נדייז, חולצות ועוד. "מכרנו בהתחלה בזול", הוא אומר ומסביר שגם העסק הוא למעשה אקט אמנותי והוא בעצם סימולקרה (מונח פילוסופי המציין העתק שאין לו מקור). "מנזוני נהיה מפורסם מזה שהוא מכר את הצואה שלו כאמנות, כחלק מהרעיון שכל מה שיוצא מהאמן הוא קדוש, ולכן זה נתפס כהשקעה טובה, המכונה שלי אומרת את ההיפך, אנחנו לא מיוחדים, המכונה יכולה לעשות את זה גם".
"אני מתעניין בכלכלה, הצד העסקי מעניין אותי", הוא מסביר. "יש מעמדות שונים שמחפשים לגיטימציה לסטטוס שלהם, זה מה שגורם גם לאמנות להשתנות. לא במקרה בשנות ה90 היה עניין באמנים שעשו צילומים גדולים ב-10 עותקים, זה בגלל האספנים החדשים מסיליקון ואלי, גם מתעשרי הקריפטו השפיעו על האמנות. הצד הפיננסי של האמנות מרתק אותי".
דלואה גם מתייחס למיתוס של אמנות וכסף ולתפיסה של ה'אמן המיוסר'. "האמנות שלי ספציפית, בטח יכולתי למכור יותר אם רק הייתי לוקח סמים וחי חיים קשים. כשנאמתי בתערוכה שעשיתי במוזיאון הלובר סיפרתי על העניין שלי באמנות העתיקה מהמאה ה-17, צחקתי על זה שאני מעדיף לאסוף אותה כי זה זול יותר. הם התפלאו שאני טוען שאמנות מודרנית היא יקרה, זה ההומור שלי – לחשוף את החתול בשק".
"הרי מה שמגדיר את האומנות זו היוקרה שלה", הוא מוסיף. "למה משהו אחד נחשב קיטשי והשני לאמנות? אלה נורמות חברתיות. המונה ליזה היא ציור מדהים, לאף אחד לא היה איכפת ממנו, אבל אז הציור נגנב, זה פורסם בעיתון ולקח זמן להחזיר אותה – ואז היא קיבלה מעמד מיתי".
הגבול של דלואה בכל מה שקשור לבניית העסק מתוך האמנות שלו הוא להשאיר את המיצג כאמנות. "יצרו איתי קשר מותגים גדולים של חיתולים שרצו להשתמש במכונה כדי לבחון את המוצרים שלהם", הוא סיפר. "סירבתי. היה חשוב לי להשאיר את זה כאמנות".
אז מה גורם לאנשים לקנות את הקקי של המכונה?
"הצואה שלי גורמת לך לשאול את השאלה הזה", הוא אומר. "אתה לא שואל את השאלה הזו על מוצרים אחרים. למשל, לאחרונה נמכר במכירה פומבית מטבע זהב מהתקופה הרומאית, יש בו 6-7 גרם זהב לא יותר. המטבע היה שייך לברוטוס, במצב טוב וזה נמכר ביותר מ-3 מיליון דולר. הזהב זה בקושי 0.1 מהמחיר, המחיר של הזהב עצמו הוא לכל היותר 100 יורו".
"יש לי חבר שהזמין את ההורים שלו למקום מיוחד להופעה של הרולינג סטונס ושילם 10 אלף דולר, בשביל לטוס לחלל אנשים מוכנים לשלם 50 מיליון דולר. ומה זה NFT? אתה משלם 600-1000 דולר ליצירה ומה אתה מקבל? אתה לא הבעלים של הציור כי לכולם יש גישה אליו אבל לך יש את הנייר".
"ה"קלואקה" מצחיקה, אבל אפשר לראות את הערך", הוא מציין. "יש מישהו ששילם הרבה יותר על קקי שיצא ב-11 בספטמבר 2001, אחר שילם יותר על תאריך של יום ההולדת שלו. כל אלה הם ערכים אמנותיים, לי היה מזל שיום ההולדת שלו היה באותו זמן שבו המכונה תפקדה ולא נהרסה. אם אפשיט את הסיפור ואת התאריכים לא יישאר כלום. אמנות זה כמו בצל, אם תקלף את כל השכבות לא יישאר כלום. אין מהות, מה המהות של הבצל?. אמנות היא מוצר מאוד מעניין, ככל שאתה מנסה למצוא תשובה לערך שלה, כך נוצרת מורכבות גדולה יותר ונוספות עוד שאלות".
דלואה מתייחס לשאלות האלה גם באמנות שלו. "כשעיצבתי את הלוגואוים למכונות שלי לא במקרה הושפעתי ממותגי יוקרה כמו שאנל. זה מדבר על סמלי סטטוס ויוקרה ועל איך זה יכול להשתנות. תמיד כולם רוצים לחקות את העשירים והעשירים רוצים להיות צעד אחד קדימה".
"מטבעות הזהב האלה כל כך יקרות כי הן קטנות ואפשר להעביר אותן, זה משהו שאתה לא צריך ואתה קונה בכל מקרה", הוא מסביר. "המעמדות העניים שומרים כסף לדברים שלא ניתן למכור אותם אחר כך – הוא לא יכול למכור את הקעקוע של אישתו. אמנות היא יקרה לא בגלל החשיבות ההיסטורית אלא בעיקר היכולת לסחור בזה. אנחנו נמצאים בעידן שכולם רוצים להשתתף במשהו שאפשר לסחור בו ולהגדיל את השווי. זו כלכלה מעניינת".
כמה קקי של קלואקה מכרת?
"קשה לומר", הוא עונה. "המכונה אוכלת כמו בן אדם ומוציאה צואה בהתאם. מכרתי הרבה אבל חלק גדול שמרתי כהון לחברה שהקמתי. אני מנפיק אגרות חוב לאנשים, הם מקבלים את הדף ויכולים לקבל תמורתו קקי מתי שהם רוצים. אף אחד לא צריך להמיר. זו יצירת אמנות שיש לה ערך אמיתי, אתה משלם על אגרת חוב ואני מחויב על פי חוק לספק לך את הקקי כשתרצה.