דניאל (דני) מילוא, מנכ"ל חברת אלקטרה FM Facility Management - מקבוצת אלקטרה, הגיע לחברה בראשיתה, לפני 13 שנים. עבור מילוא, תת אלוף במיל', זו הייתה המשרה הראשונה באזרחות, אחרי קריירה צבאית של 27 שנה במסגרתה שימש ראש מערך הנ"מ בחיל האוויר.
אלקטרה FM, נחשבת לחלוצה בתחומה בישראל וזו שהביאה את קונספט הקבלן הראשי שלוקח אחריות על כל פעולות האחזקה, הניהול והשירותים של מבנים, ארגונים ומפעלים בתחומים של אלקטרו-מכניקה, בינוי, בטיחות אש, מיזוג אוויר, אינסטלציה, ניקיון, אבטחה ועוד. בין אלפי לקוחותיה של החברה: משרדי ממשלה, חברות הייטק גדולות, ארגוני רפואה, מתקנים ביטחוניים, בנקים ובנייני מגורים.
בשיחה לזירת המנכ"לים, דני מילוא (58) מספר מדוע למרות שבא מהמערכת הצבאית, הוא לא מאמין בשכר ועונש, באילו החלטות הוא מעדיף לשגות, למה כל ראש צוות צריך לדעתו לדעת מהם ימי ההולדת של העובדים שלו, ואיך זה להיות אב לתאומים בכיתה ב'.
סכנת חיים מכניסה לפרופורציות
מהי תפיסת המנהיגות שלך?
"הובלת אנשים דרך החוללות העצמית שלהם - מה שבא אותנטי מהבן אדם, מהכוחות העצמיים שלו. בכל בן אדם טבוע הרצון לעשות דברים, ליזום דברים, להיות סקרן. וכשאתה רוצה להביא אותו לידי פעולה, תמיכה בתהליך או לידי הובלת תהליך, תפנה לחוללות העצמית שלו, ליכולת שלו לקחת את הדרייב שלו ולהעמיד אותו לרשות הקבוצה.
"במסגרת הצבאית בה פיקדתי זה לכאורה יותר פשוט: בסוף אם החייל לא עושה את מה שאתה אומר לו אז הוא מקבל עונש. אבל זה הכל עורבא פרח. גם כפיפים במסגרות מאוד היררכיות לא יזוזו אל מול אתגרים גדולים אם לא תפנה להנעה הפנימית שלהם. שכר ועונש הוא כלי שימושי ותומך אבל לא כלי מוביל".
איך אתה מתנהל מול לחצים וציפיות לתוצאות בשטח?
"אחד התפקידים שלנו הוא לא לשקף לחצים לכפיפים שלנו. אין בזה שום ערך. לחצים צריך לתרגם למשימות וליעדים קונקרטיים ולייצר לעובדים את התחושה שניתן להגיע אליהם. אני מנהל ארגון מאוד תפעולי, עם מאות אירועים ביום, שחלקם זולגים אליי וחלקם לא, זה ברור שלהתנהל בקור רוח וללא לחץ - זה בייסיק".
מהו הרגע שעיצב לך את הקריירה?
"אני חושב שבסופו של דבר השירות הצבאי והפיקוד על אנשים והעובדה שאתה אחראי על החיים של אנשים מאוד עיצבה את מערכת הערכים שלי. ברור שככל שאתה חווה אירועי קיצון כמו סכנת חיים ודברים מהסוג הזה אתה נכנס לאחר מכן לפרופורציות באירועים שמתרחשים בעולם העסקי".
"אני מחליט 100 החלטות ביום, אפריורית אני טועה ב-20 מהן. הרעיון הניהולי שלי הוא שאני ממש מתאמץ לטעות ב-20 הפחות חשובות. הטעויות הכי גדולות שלי הן טעויות עם אנשים"
מי האדם שלמדת ממנו הכי הרבה?
"אבי, עליו השלום. בדרכו הגלותית והיקיית קצת, קיבלתי ממנו הרבה מאוד ערכים של מוסר, עבודה, דיוק ותכנון. המסר הבולט שלו היה שעדיף לעשות דרך ארוכה בשביל להגיע ליעד קצר, מאשר דרך קצרה להגיע ליעד ארוך. אבי עשה קריירה צבאית, זכה בפרס ביטחון ישראל ובסוף עבר למגזר העסקי ושימש כמנכ"ל. יש בינינו דמיון בדבר הזה".
מה הוא חשב על הקריירה שלך, הוא היה גאה בך?
"הוא לא רצה שאני אמשיך בקריירה צבאית והעדיף שקודם כל אהיה אדם משכיל. כל ניצולי השואה למיניהם היו מאוד מחוברים להשכלה כי היא הייתה חלק מתעודת הביטוח שלהם בחיים. בסוף עשיתי גם וגם. בגיל צעיר יצאתי ללימודי הנדסה, וככה בעצם שילבתי גם את המצווה שלו וגם את הרצון שלי להישאר בצבא".
יש בצוות מישהו שעשה ספונג'ה?
מהי הטעות הגדולה בקריירה שלך?
"אני מחליט 100 החלטות ביום, אפריורית אני טועה ב-20 מהן. הרעיון הניהולי שלי הוא שאני ממש מתאמץ לטעות ב-20 הפחות חשובות. הטעויות הכי גדולות שלי הן טעויות עם אנשים. אלו הטעויות שמשפיעות הכי הרבה על התוצאה הסופית - לטובה או לרעה טובה. לטובה זה אם פספסת מישהו טוב והוא הלך למקום אחר. לרעה זה אם שילבת מישהו לא מתאים והוא יצר לך נזקים".
מה הטיפ שלך ליזמים ועובדים צעירים שעושים את הצעדים הראשונים שלהם בעולם העסקים?
"אם המצאת רעיון ואתה רוצה לקדם אותו, אל תעשה זאת בתוך קבוצה של אנשים שמאוד מאוהבים ברעיון יחד איתך. קח מישהו מעולם תוכן דומה שיכול להיחשב כצרכן של השירות או המוצר, או מישהו שעשה משהו דומה בדרך אחרת.
"אני רואה בממוצע 50-70 סטארטאפים בשנה בתחום הפרופטק (Proptech). כשמישהו בא עם רעיון מדהים שקשור נגיד לעולם הניקיון, אני שואל אותו, 'יש לך בצוות מישהו שעשה פעם ספונג'ה?' אם אתה מתכנת ובסוף לידך לא נמצא מישהו שעשה ספונג'ה לא תגיע לשום מקום. כשאני אומר ספונג'ה, הכוונה היא לא להביא את המנקה מחדר המדרגות, אלא מישהו שתפעל מערכים וחווה את הצד של החיים האמיתיים בנושא. מישהו שעשה דברים בשיטות הישנות ובעולם היותר שמרני. זה לא גורם מעכב זה גורם מייצב. נדיר שאנשים מיומנים גם בעולם התוכן שבאו ממנו, וגם בצד החדשני. לכן חייבים לחבר בין העולמות".
מהו הדבר שאתה הכי מעריך באלקטרה FM?
"היכולת של ההנהלה ושל הדרג התיכון של המנהלים לעבוד כקהילה. אנחנו במקצוע שנקרא IFM integrated facilities management –. זו מהפכה שקיימת בישראל ב-10 השנים האחרונות. אנחנו מסוגלים לקחת פרויקטים סופר מסובכים, שמשתרעים על פני 30-40 בעלי מקצועות שיושבים בתוך המתקנים שלנו – מנהרה, בסיס צבאי, מגדל משרדים או מפעל.
"האתגר הוא לקחת את הקהילה שלך עם 40 המקצועות השונים ולייצר ללקוח מוצר וחוויה שמדברים באותה שפה ומתנהגים על פי אותם ערכים. זה לא יכול לקרות דרך פקודות. אתה לא יכול לתת הדרכה ולהגיד לאנשים 'ככה עובדים' ולמחרת בבוקר הלקוח יחווה את זה כחוויה הוליסטית. הדרך היחידה היא לרתום את המנהלים שסביבך לאג'נדה של קהילה. זה עניין של חינוך ותרבות שאנחנו עובדים מאוד קשה להטמיע אותם".
חיישנים בשירותים ואיתור נזילות מרחוק
איך הטכנולוגיה מסייעת לכם לחבר בין נותני שירותים ללקוחות ולספק להם ערך משמעותי?
"אנחנו אוחזים היום באחת הטכנולוגיות הכי מתקדמות בתחום. אפליקציה שעומדת בכל הסטנדרטים הבינלאומיים והתקנים. אנחנו יודעים להנגיש ללקוח כלי מאוד אינטואיטיבי וידידותי כדי שיצרוך את השירותים שלו. אף אחד לא מעלה היום על דעתו שאם הוא צריך תיקון של משהו או להזמין חנייה בחניון, שהוא ילך ל-5 אפליקציות שונות או שהוא יתקשר לאיזה מוקדנית שהיא תרשום את ההזמנה.
"מעבר לצד האפליקטיבי, יש את הצד של ההנדסה של הבניין או המתקן. היום אתה יכול לנטר את כל המערכות של הבניין מבלי לגשת אליהן - לאתר נזילות, טמפרטורות, לחצים, רעידות או כל פרמטר אחר. זה דבר מדהים כי רוב הכשלים שלנו קורים בשבת או בחג או בלילה. לחלקם יש גם משמעויות הרסניות.
"עוד שירות שלנו מטפל ב- .Operation Efficiency זו מערכת שמודדת ומנטרת פעולות שירות, כמו ניקיון. כתוצאה מהמדידה והניטור אתה מייצר שירות שהוא לא שירות חזרתי אלא על פי דרישה. לדוגמה, חיישנים בשירותים שבודקים מה התפיסות הגיאוגרפית במקום ומאפשרים לקרוא לניקיון בהתאם לצורך. כל 25 כניסות ולא כל שעה וחצי לפי הפרוצדורה. זה מוריד בין 10-15 אחוזים מהעבודה במצב שבו גם ככה יש מחסור נוראי בעובדים".
יש טכנולוגיות טובות בשוק שאינן מיושמות בתחום ניהול ואחזקת מבנים?
"השוק הישראלי הוא שוק מסורתי. גם באירופה לא נמצא הרבה Smart Building עם מערכת שליטה מרכזית שרואה הכל מרחוק ושכל המערכות בה מוטמעות ומבוקרות. לא בכל המקומות יש הוכחת החזרת השקעה, למרות שבעיניי גם חוויית לקוח טובה נחשבת החדרת השקעה. בנוסף, ההטמעה של מערכות חדשות הרבה יותר קשה בבניינים קיימים מאשר בנכס חדש. אני חושב שהפריצה הגדולה של ה-Smart Building עוד לא הבשילה עד הסוף".
להגיע עד לראש הפירמידה
מהם הדברים שאתה מחפש בעובד?
"אנחנו ארגון עם קרוב ל-7000 עובדים והם אלה שבונים אותו. הדבר הראשון שאני מצפה מעובדים זה להיות סקרנים. מי שסקרן הסיכוי שתגיע איתו רחוק הוא הרבה יותר טוב. לדוגמה, חשמלאי בחטיבת האחזקה שנמצא בבניין שיש בו איזה מערכת שאינה באחריותו אבל עשויה לפגוע גם באזורים שאנחנו אחראים עליהם ולכן מחליט להבין את המערכת וללמוד אותה.
"יש לנו מושג שנקרא קפה מנכ"ל. זה אומר שכל עובד בחברה, לא משנה אם הוא בעולם הניקיון, האבטחה או בקרת פרויקטים, יכול להגיע עם כל נושא ולשבת איתי 45 דקות. זה נותן במה בלתי פורמלית להגיע עד לראש הפירמידה.
"פעם כל השוק של אלקטרו-מכניקה ישב על יוצאי ברית המועצות. כרגע יש לנו הרבה עובדים בני 70 שאני לא יכול לוותר על הידע שלהם בתחום, אבל אין דור חדש שיכול להיכנס לשוק הזה".
"בהתחלה חשבתי שכל אחד שחסרים לו כמה לירות בקרן השתלמות יבוא אליי. אבל זה לא קרה. אנשים מאוד מכבדים את ההזדמנות שניתנה להם והם באים עם נושאים מעניינים גם אם אתה קצת מופתע לרעה וצריך לשפר דברים בתוך המערכת.
"אחת הדרכים שבעזרתן אני מעודד סקרנות היא באמצעות תוכנית הכרישים שלנו. כל עובד בקבוצה יכול לבוא עם מיזם עסקי בפני פאנל של שופטים, בדיוק כמו בטלוויזיה, ולתמוך אותו בקצת מספרים. בסוף יש ועדה בוחרת בראשותי, שהיא כמו הגמר והזוכה המאושר זוכה בלפטופ".
האם יצא לכם ליישם את אחת מהתוכניות האלה?
"כן, מישהו הפנה את תשומת לבנו לתחום עסקי שלא היינו מודעים אליו בתחום הנמלים ושיש לו פוטנציאל. אני לא בטוח שהייתי מגיע לזה לבד".
מי העובד בדרג הכי בסיסי שפגשת במסגרת קפה מנכ"ל? פקיד קבלה או עובד ניקיון מגיעים אליך?
"בהחלט. אתן לך דוגמה, אנחנו מאוד מעודדים טיפול באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. באחד הבניינים שאנחנו מנהלים יש לנו עובד צעיר וחמוד שמתמודד עם לקות טורט. לקות די מורכבת למישהו שעוסק בשירות. הוא בא רק כי הוא רצה להכיר את המנכ"ל. ביקשתי שיספר לי איך הוא מתמודד עם הקשיים ואיך מתייחסים אליו. למדתי מהאיש הזה כל כך הרבה דברים, שאני חושב שרובם טובים.
"בסוף יש לי אלפי אתרים. אין שום סיכוי שאני אגיע לכל מקום שאני פועל בו. כל היצירה הזאת של המגע עם העובדים היא בלב העשייה שלנו וביעדים השנתיים שלנו".
"אין דור חדש של עובדים שיכול להיכנס לשוק"
אתם מתמודדים עם שוק שחסרים בו עובדים, איך אפשר לגייס עובדים ולשמר אותם בצורה הכי טובה?
"השוק מאוד אכזרי. אין עובדים. הקורונה עשתה מהפכה קשה בשוק העבודה. יש אנשים שהיו במעגל העבודה אצלנו או אצל אחרים ואנחנו מחפשים אותם עדיין. חלקם הלכו לכל מיני מודלי העסקה אלטרנטיביים, במיוחד הצעירים שבהם. מוולט, דרך עבודה כעצמאים או חאפרים ועד סידורים כאלה ואחרים. חלקם עברו לעסקים משפחתיים וכבר נשארו בהם. בגלל שאנשים היו בהישרדות, הם פנו לפתרונות הישרדותיים והשתקעו בהם. זה פוטנציאל שוק שנעלם.
"מעט מאוד אנשים במדינת ישראל רוצים לעבוד היום בעבודות שהן עבודות כפיים או עבודות קצת יותר בסיסיות. בתי הספר המקצועיים ריקים. בעולם הניקיון אין עובדים ובאבטחה חסרים הרבה אנשים. פעם כל השוק של אלקטרו-מכניקה ישב על יוצאי ברית המועצות. כרגע יש לנו הרבה עובדים בני 70 שאני לא יכול לוותר על הידע שלהם בתחום, אבל אין דור חדש שיכול להיכנס לשוק הזה.
"בנושא שימור עובדים, גילינו שהכלי שהכי מייצר אחוזי הישארות ומעורבות של עובדים זה 'חבר מביא חבר' ואנחנו מעודדים אותו במענקים לעובדים. זה כלי שמאוד תורם לארגון ויש מאות עובדים שמגויסים בשנה בדרך הזאת.
"הכלי השני לשימור עובדים זה רהיטות הקליטה של עובדים. בשבוע שעבר למשל, הייתה פה מהומת אלוהים במושגים שלי. הייתי בשולחן עגול בזום. באחד האתרים שלנו בירושלים אני רואה חשמלאי חדש שמציג את עצמו. שאלתי אותו: 'למה אתה לא לבוש בחולצה של החברה?' הוא היסס לרגע ואמר: 'עוד לא קיבלתי'. זה מסוג הדברים שאין פיוז שלא יישרף לי בראש מהדבר הזה כי זה אנטי-רהיטות של קליטת עובד. המסר שלי היה שעכשיו מונית יוצאת לירושלים, אפילו שהיא תעלה כמו 30 חולצות, והאיש יקבל את החולצה הראשונה שלו. ככה מטפלים ברהיטות של קליטה.
"אחד הדברים הראשונים שאני שואל את ראש הצוות הוא אם הוא יודע בע"פ איפה כל העובדים שלו גרים, מתי ימי ההולדת שלהם וכמה ילדים יש להם. אם הוא לא יודע את הדברים הבסיסיים אז כנראה שהוא לא קלט את העובדים שלו כמו שצריך. אתה צריך להיות בקיא גם בדברים הרכים של העובד שלך ולא רק אם יש לו הסמכה ורישיון חשמל".
"אני דור שני לשותקי שואה"
מילוא גר בנתניה ונשוי בשנית. מנישואיו הראשונים יש לו שתי בנות גדולות (31 ו-28) ונכד ראשון. מנישואיו השניים יש לו תאומים "שובבים" בני 8.
באיזה בית גדלת?
"גדלתי בתל אביב להורים שעלו ארצה בשנות ה-50 מיוגוסלביה. הם חוו את כל מה שכרוך בלעבור את הצנע והקשיים במדינה. כל מה שהיה חשוב להורים זה שנהיה מנומסים מאוד ומשכילים מאוד. זו הייתה משפחה טובה ומאוד תובענית כשהשואה מאוד ברקע. המשפחה של אבי נמחקה מהעולם ואני דור שני לשותקי שואה. תמיד הייתה עננה שמרחפת סביב זה בבית, אבל זה אף פעם לא היה על השולחן. במובן הזה, זה לא היה בית פשוט לילד ונער. זה היה פחות ישראלי, וקצת גלותי אפילו".
היה לך שלב של מרד?
"בבתים כאלה, מרידה היא לא אופציה. המשמעת וכל הגישה החינוכית היא מאוד הדוקה. אני חושב שהמרידה הכי גדולה שלי הייתה כשהודעתי שאני לא חוזר מהצבא ונשאר בקבע, וקודם לכן זה שהלכתי ליחידה קרבית. ההורים שלי לא ידעו שהייתי בלבנון עד שכבר הייתי קצין יחסית ותיק".
איך ההורות מתנהלת בסיבוב השני?
"יש יום בשבוע שלא ניתן לדבר איתי החל משעות הצהריים כי אני עסוק בחוגים ובשיעורי בית. אני אחראי על איסופים ופיזורים, ולכל אחד יש את הספורט שלו והדברים שלו. היום לילדים יש דרישות. זה לא כמו פעם.
"במשרד שלי תלויה תמונה אמנותית מטושטשת של רחוב קינג ג'ורג' בתל אביב. בזמנו הייתה שם חנות שקראו לה 'פיל', חנות הנעליים הכי חשובה בתל אביב של אז. פעמיים בשנה ההורים שלי היו לוקחים אותי ואת אחותי לקנות שם נעליים. זה היה נחשב בילוי כמו שאני לוקח את הילדים שלי לתאילנד - זו בערך רמת ההתרגשות שהייתה לנו.
"התמונה הזאת באה להזכיר לי מאיפה באנו. ההורים דאגו לכל צרכינו, אבל היינו אנשים צנועים. דירה של 70 מ' הייתה נראית לנו ענקית. אלו הדברים שמעניקים פרופורציות".
איך אתה מתמודד עם גידול ילדים בתנאים שונים של שפע?
"אחד הדברים שהיה לי מאוד קשה עם אבא שלי, עליו השלום, זה שהוא היה סוחב אותי לקונצרטים. לא ידעתי את נפשי מרוב שעמום למרות שהוא עשה דבר מאוד יפה וניסה להנגיש לי אמנות. אני לא רוצה שהילדים שלי ילמדו או יחוו דרך כפייה. אני צריך להבין מה מניע אותם. בתוך הגבולות המאוד ברורים, צריך להיות חופש בחירה. זה ברור שהם יותר טכנולוגיים ממני ומדברים בשפה קצת אחרת ממני אבל אני מאוד גאה בדרך שלהם. אנחנו מחנכים אותם לערכים של אהבת הארץ והם לומדים בבית ספר מסורתי ומקבלים גם ערכים דתיים".
מה חלמת להיות בתור ילד?
"אני יכול לספר מה חלמתי להיות כשהשתחררתי מהצבא בדרגת תת אלוף - רציתי להיות פקח ברשות הטבע והגנים. זה היה החלום שלי. התחביב שלי זה ספורט מוטורי, ניווטי שטח, קצת אקסטרים. זה היה נראה לי ממש נפלא, אבל החיים התגלגלו קצת אחרת ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מנכ"ל".
"הקצנה מסוכנת, רעה ואלימה"
מה לא מבינים בציבור לגבי עבודת מנכ"לים?
"חלק מהציבור מייחס למילה מנכ"ל דברים מעולמות השכר והסנסציות הצהובות שקרו בשנים האחרונות במדינה, כמו תספורת, טייקונים וכו'. אנשים לא תמיד מבינים שמנכ"ל יכול להיות מנעד מאוד גדול של בעלי תפקידים ונושאי משרה. בסך הכל מדובר על אנשים שרובם טובים. מנהלים מוכשרים שעושים טוב לכלכלה הישראלית ומוטלת עליהם המון אחריות. לא רק האחריות הפלילית, גם האחריות ללקוחות והאחריות לשלם משכורות בסוף חודש לאלפי משפחות.
"אנחנו גם יודעים להיות חיילים כשצריך. היה רגע בקורונה שחשבו שזה כמו אנתרקס והיה המון פחד. פנו אלינו שנגיע למשרדי סניף בנק וניכנס לחטא מקום שהיה בו חולה, במקום חברות החיטוי שהיו עמוסות אז. פנינו לעובדים, הכשרנו אותם אבל ברגע שהם היו צריכים להיכנס, הם לא רצו. עובדים אמרו: 'אשתי לא מרשה לי'. ובינתיים הלקוח בלחץ והסניף לא נפתח.
"הדרך היחידה לטפל בזה הייתה לנסוע לסניף, להגיד להם, תביאו לי חליפת מגן, תביאו לי סחבה ובואו נכנס כולם ביחד. זהו, מאז אף אחד לא אמר כלום. כולם עשו איתי סלפי וזה רץ בתוך הרשתות החברתיות של החברה: דני מנקה שירותים עם סחבה".
מה שמטריד אותך בהתנהלות בישראל?
"יש אנשים טובים במדינה. אני גאה בבנות שלי שעשו שנת שירות. ישנן אוכלוסיות שלמות שתורמות למדינה ועושות הכל כדי שהחברה הישראלית תהיה יותר טובה. מאידך, יש הקצנה מסוכנת, רעה ואלימה. ואני מודה שזה מדאיג אותי. עם ישראל יודע להוציא מעצמו חמלה וערבות הדדית והתגייסות מטורפות שלא נראו מעולם. וביומיום אדם יכול לדקור אדם אחר בצומת".
כמי שבא מהשירות הצבאי, מה דעתך על כל נושא שירות נשים בתפקידי לחימה?
"אני מאוד גאה ששתי לוחמות שגייסתי כשהייתי קצין בכיר בחיל האוויר הן כבר מג"דיות. זה לא טריוויאלי. בעבודה אנחנו מנסים כל הזמן לייצר הזדמנויות למגזרים וקהילות כאלה ואחרות.
"מקצועות החשמל, השרברבות ומיזוג האוויר שאנחנו מתעסקים בהם הם מקצועות גבריים בהגדרה שלהם לא משנה כמה נתאמץ, נשים הן נדירות שם. זה לא שאני יכול לעשות העדפה מתקנת כי אין כלום. הצלחנו ביחידת אבטחה שלנו להכניס לוחמות על האופנועים, וההנהלה שלנו כן מלאה בנשים".
מתפלל כל יום ולא מפריע לאחרים
בשנים האחרונות מילוא מסתובב עם זקן, עדות לחיבור למסורת וליהדות שפיתח לאחר מות הוריו בשנים האחרונות. "אני מתפלל כל יום, הולך לבית כנסת פעם בחודש, צם, שומר על כשרות ועושה כל מיני דברים שקירבו אותי במידה מסוימת לדת. אני לא מגדיר את עצמי אדם דתי במובן האורתודוקסי".
ההורים שלך היו אנשים מאמינים?
"הפוך לגמרי. אולי זו המרידה שלי. מצאתי את הדרך לדבר הזה, הוא מיטיב עמי, לא מפריע לאחרים ואני לא כופה אותו על ילדיי, בטח לא על משפחתי ועל אורח החיים שלהם".
דניאל מילוא הוא חבר בפורום ראשי החברות שמאגד בעלים, יו״רים ומנכ״לים של חברות מובילות במשק. הפורום מאגד את כל ענפי המשק – תעשיה, היי-טק, מסחר ושירותים.