יותר משבועיים חלפו מתחילת הקרבות הקשים ברצועת עזה – ונראה שהנזק הכלכלי שסופגים העסקים והמפעלים ביישובי העוטף רק הולכים ומצטברים. במהלך היום השני ללחימה, בזמן שלוחמי כוחות הביטחון עוד נלחמו בגבורה עם מחבלים ששהו בתוך שטח ישראל, מטח רקטות ששוגר לעבר העיר שדרות פגע במחסן של חברת המזרנים "הולנדיה", מוטט את הגג והביא להרס רב.
זו לא הפעם הראשונה שרקטה פוגעת במתחמי המפעל. כבר ב-2019, רקטה פגעה במחסן של החברה והביאה לשריפת המלאי. המבנה החדש שנבנה על הריסות המחסן השרוף, הוא זה שנפל קורבן לירי הטילים המאסיבי לשדרות בסבב הלחימה הנוכחי, איום שהביא לבסוף גם לפינוי מרבית תושבי העיר.
"האירוע הזה הוא טראומתי עבורנו", מבהיר אבי ברססט, מנכ"ל ובעלים משותף של חברת הולנדיה ומומחה בינלאומי לחקר השינה. "כבר התרגלנו במשך השנים לעוד סבב ועוד סבב. כל פעם המטחים הפכו לכבדים יותר, וכל פעם דאגנו לבנות עוד ועוד חדרים ממוגנים כדי לשמור על ביטחון העובדים שלנו ועל התפוקה של המפעל. אבל אף פעם לא קרה מצב שהפסקנו את העבודה ליותר מיום אחד – הפעם כל חוקי המשחק השתנו".
"גם אם ארצה לפתוח את המפעל, אין לי עם מי"
לפי מנכ"ל החברה, הנזק ברכוש שנגרם כתוצאה מפגיעת הרקטה מוערך ב-5.5 מיליון שקלים, אולם ההפסד הכלכלי האמיתי נובע מפינוי תושבי שדרות ויישובי העוטף, שמהווים את כוח העבודה המרכזי של המפעל ולמעשה הביאו להשבתת פעילותו.
המפעל של חברת הולנדיה בשדרות הוא מטה הייצור המרכזי של החברה והוא מעסיק בשגרה כ-260 עובדים. החברה עצמה הוקמה בשנת 1981 על-ידי אביו של אבי ברססט, יצחק, כעסק המתמחה בפתרונות לינה המשווק ומייצר מיטות מתכווננות. במהלך השנים, הצטרפו הוא ואחותו לעסק והפכו לבעלים שותפים. אבי, המשמש כמנכ"ל החברה, הפך את העסק המשפחתי גם לתחום התמחות של ממש כאשר כיום הוא נחשב למומחה בעל שם עולמי בתחום חקר השינה ומשמש כנציג הישראלי בארגון השינה הבינלאומי.
"גם אם ארצה לפתוח את המפעל – אין לי עם מי. הצעתי לממן בעצמי הסעות מהמלונות בים המלח ולהביא את העובדים מדי יום לעבודה ובחזרה, אבל אף אחד לא מוכן לחזור לכאן", מסביר ברססט. "הנשים לא מוכנות שבני זוגם יחזרו לפה, הילדים מפחדים ולא מוכנים להיפרד מאבותיהם. יש לנו משפחות שיקיריהם נחטפו או נרצחו. פעם ראשונה בחיי עובדים פונים אליי בנוגע לכדורי שינה. אחרי מה שחווינו כאן - רבים מהם לא מסוגלים להירדם".
"אף אחד לא הכין אותנו לתרחיש שיפנו את כל שדרות ושלא יהיו לנו עובדים לאורך שבועות", ממשיך ברססט. "כבר עכשיו אנחנו מבינים ששלושה שבועות של עבודה הלכו לפח. אבל מה יקרה בהמשך? כמה זמן תימשך המערכה ומתי תושבי שדרות יוחזרו לבתיהם? יש פה אי-וודאות מוחלטת ואף אחד לא נותן לנו תשובות".
"אף אחד לא פנה אלינו מטעם המדינה"
את חוסר הוודאות של חברת הולנדיה בנוגע לעתיד השבועות הקרובים מלווה גם התעלמות גורפת מצד המדינה ודרג מקבלי ההחלטות. "אף אחד לא יצר איתנו קשר מטעם המדינה. לא הציעו לנו סיוע, לא הביעו בנו עניין ובטח לא גילו אחריות על המצב והנחו אותנו מה עלינו לעשות בימים הקרובים ", מפציר ברססט.
"אני לא מתבייש לבוא לעובדים שלי גם כשאין לי תשובות לכל השאלות שלהם – בחיים לא התחמקתי מלדבר איתם ולשמוע מה יש להם לשאול או להגיד. מה שקורה כאן בימים האחרונים זה פשוט התחמקות, היעלמות ובריחה של המדינה מאיתנו. למה אף אחד לא מדבר איתנו? למה אף אחד לא נותן לנו נתונים? אנחנו אלו שנמצאים בעוטף כל השנים וסופגים סבב אחר סבב. מאיתנו מפחדים?".
חשוב לציין, כי לצד ההתעלמות המטרידה של המדינה ממצב העסקים בעוטף בעת הזו, החברה גם בעלת ניסיון לא מעודד בלשון המעטה מסבבי הלחימה הקודמים ברצועה בכל הנוגע לתשלומי פיצויים. "עד היום לא קיבלנו ולו שקל החזר מהמדינה בנוגע לתשלום על ימי עבודה של עובדים במהלך סבבי לחימה בעזה", טוען ברססט. "גם עכשיו – אני בטוח שלא נקבל".
לפי ברססט, בין אם יפצו אותו ובין אם לא, החברה תמשיך לשלם לכל העובדים ולעמוד בכל ההתחייבויות שלה גם ללא סיוע מהמדינה. "הולנדיה היא עסק משפחתי, והעובדים הם הלב של העסק – לפגוע בהם בגלל שהמדינה לא משלמת? זה לא בא בחשבון".
אולם ברססט גם לא מעלים את הביקורת והציפיות ממקבלי ההחלטות: "אני כמו מפעלים אחרים פה בעוטף, מעסיקים עובדים בתנאים לא פשוטים, תורמים למדינה ומשלמים מיסים כחוק. אני רוצה פעם אחת לראות בעיניים את הנכונות לעזור לי, לעבוד בשבילי. להרגיש שאני יכול להאמין להם. אנחנו עובדים היום בידיעה שכדי לשרוד, אסור לנו לקחת בחשבון שיעזרו לנו. אני רק מבקש שידברו איתנו, שיעשו מאמצים עבורנו. העם כולו קם על רגליו ונרתם למערכה. אזרחים רבים וטובים פונים אליי כדי לבוא ולסייע – רק המדינה עוד לא".
"המפעל של הולנדיה לא יזוז לעולם"
לצד הטראומה האדירה שחוו רבים מתושבי הדרום, ונוכח השיח הער על אי-הרצון של חלק מתושבי העוטף לחזור ולשקם את ביתם, למנכ"ל חברת הולנדיה חשוב לשדר מעט אופטימיות וחוסן לאומי נוכח האירועים האחרונים ולהבטיח: "כל עוד אני חי – אנחנו נמשך לפעול בשדרות. האירועים האחרונים רק נוטעים אותנו יותר עמוק באדמה. אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לגרש אותנו מכאן, כדאי שידע - המפעל של הולנדיה לא יזוז לעולם".
אל מול קשיי הייצור שמגלה הולנדיה, להנהלה חשוב לשמור על תפקוד החברה באמצעות מלאי הסחורה הקיים. "היום העמסנו מכולה לטורקיה וביום חמישי העמסנו מכולה לערב הסעודית", מגלה לנו ברססט. "העובדה שאנחנו ממשיכים לייצא גם בעת הזו את הסחורה שלנו, תוצרת כחול לבן, לכל העולם ובמיוחד למדינות ערב – גורמת לי לגאווה עצומה".
כמו-כן, לפי ברססט ההירתמות והתפקוד של העובדים בעת הזו מובילה לתפוקה גבוהה יותר מבשגרה. "אם בדרך כלל לוקח לנו שלוש שעות להעמיס מכולה, כעת אנחנו עושים זאת בשעה ורבע", הוא מספר. "המלחמה גורמת לנו לפעול אחרת. אנשים נרתמים יותר, יעילים יותר וחדים יותר, וזה מאפשר לנו להשיג תוצאות טובות יותר".
"אחרי הפגיעה הישירה בשבוע שעבר, ריכזתי את העובדים שנותרו והזכרתי להם איך אחרי שהמחסן עלה בלהבות ב-2019 הצלחנו לצאת מחוזקים ולהביא לצמיחה אדירה ברווחי החברה. אין לי ספק שזה מה שיקרה גם עכשיו", ממשיך ברססט וקובע: "תרשמו ביומן לשוחח איתי בדצמבר 2024. אני מתחייב לכם שהתוצאות שלנו אז יהיו גבוהות יותר מבערב המלחמה".