האם החברות והעסקים, בעיקר העסקים הקטנים, במדינת ישראל ערוכים למחיר הכלכלי שתגבה המלחמה? בממשלה יש שסבורים כנראה שעדיין מוקדם להעריך, ולראיה התוכנית הסיוע הנקודתית והחלקית שפרסמו בשבוע שעבר - אבל השעון כבר החל לרוץ, יותר נכון לטוס. אם ממשלת ישראל והמנגנון הציבורי לא יתעשתו ומהר, נמצא עצמנו בעוד כמה חודשים, יאמרו כאן המומחים, במיתון עמוק שיכלול קריסת עסקים המונית, בצד מכת החל"תים הקרבה.
"עלות המלחמה למשק בפועל היא כ-4 מיליארד שקל בשבוע", מעריכה רויטל רוט, מנהלת מחלקת אנליזה בדן אנד ברדסטריט. "מדובר בעלות הלחימה עצמה - חימוש, הפעלת מטוסים ופצצות ועוד, הפסדים שקשורים לעצירת התיירות, פיצויים וכמובן תשלום לחיילי מילואים, הפסדים מהשבתת המשק ותשלומי ביטוח לאומי. חודש של מלחמה עלול לעלות למשק כ-16 מיליארד שקל, והפגיעה בתקציב תהיה משמעותית. העלות תגדל ככל שהמלחמה תתארך, ועוצמת הפגיעה תלויה גם בשאלה האם תיפתח חזית משמעותית נוספת מצפון".
מה שונה הפעם מבחינה כלכלית מסבבי לחימה קודמים?
"הפעם ישראל נכנסת למערכה כשהמשק גם כך על סף מיתון, עם אינפלציה גבוהה וריבית בנק ישראל שעומדת על 4.75%, רמתה הגבוהה ביותר ב-17 השנים האחרונות. ענפי הנדל"ן וההיי-טק, קטרי הצמיחה של המשק, סובלים מהאטה משמעותית בפעילותם עוד בטרם כניסתנו למערכה הנוכחית. בנוסף לאלה ניתן להוסיף את אי הוודאות ששררה במשק בעקבות המהפכה המשפטית, שלוותה בהפגנות ויצרה קרע בעם. על הרקע הלא פשוט הזה, ישראל מוצאת את עצמה בפניי מערכה מורכבת".
רוט מדברת על תנועת מלקחיים, שתאתגר את המשק הישראלי משני כיוונים: "בעוד שהוצאות הממשלה יופנו לצרכים צבאיים, טיפול במשק ובשיקום העוטף ותושביו, הפגיעה בתפקוד השוטף של המשק תביא לירידה משמעותית בהכנסות העסקים, שחלקם הגדול מושבת או בתפקוד חלקי מאד, מה שיביא לפגיעה בהכנסות המדינה ממיסים, גידול בגירעון הממשלתי וסגירת עסקים. המלחמה טורפת את הקלפים, כל התוכניות והתחזיות שהיו לפניה צריכות עכשיו לעבור חישוב מסלול מחדש והתאמה למציאות הנוכחית".
"המדינה פשוט נרדמה"
חן הרצוג, כלכלן ראשי ב־BDO, שותף מלא לפסימיות של רוט. "אם מדיניות הממשלה ובנק לא תשתנה ממש בימים הקרובים, נמצא את עצמנו נגררים למיתון כבד", הוא מזהיר. הרצוג מצייר תמונה עגומה למדי של מדינה שהעומדים בראשה לא מצליחים אפילו לזהות את עוצמת הסיכונים הכלכליים שעומדים בפניהם, שלא לדבר על דרכים להיחלץ מהם.
"המדינה צריכה לשנות קונספציה", אומר הרצוג. "כיום האיום הכלכלי המרכזי עלינו הוא האטה ומיתון, לא אינפלציה. תקציב המדינה, סדרי העדיפות הלאומיים, מדיניות הריבית - כל אלה בכלל לא מתאימים כרגע למצב הכלכלי של המדינה שתהיה כאן אחרי המלחמה".
מה אתה מציע לעשות?
"הממשלה חייבת לעבור ממגננה למתקפה בתחום הכלכלי. המטרה שלה עכשיו צריכה להיות להתניע מחדש את הכלכלה. בגלל שהממשלה מסתפקת בינתיים בפלסטרים כמו מענקים, היא מאלצת חברות במשק להתחיל כבר עכשיו להוציא עובדים לחל"ת. במקום זה, הממשלה צריכה להחזיר את מערכת החינוך ללימודים מלאים, לדאוג מיד למיגון בבתי הספר איפה שאין ולהחזיר עובדים לפעילות על ידי שליחת ילדיהם ללימודים. בינתיים נראה שבגזרה הכלכלית המדינה פשוט נרדמה. במקום להגיד שיפצו על נזק כלכלי, המדינה צריכה איך למזער נזק כזה, אבל אנחנו בכלל לא רואים עדיין תוכניות בכיוון הזה".
בינתיים, נשאבים מאות אלפי ישראלים לתוך המשבר הכלכלי המתהווה.
"נכון, יש כיום כחצי מיליון משפחות שבהם אחד או יותר מבני הזוג נמצאים בשירות כוחות הביטחון. בנוסף, עשרות אם לא מאות אלפי משפחות מהדרום והצפון פונו מבתיהם. לכך צריך להוסיף עסקים רבים שמושתתים על צריכה פרטית ולא רואים כיום כמעט צרכנים, כמו גם ספקים שמתקשים לעבוד כי עובדי מפתח שלהם מגויסים. כשמחברים את כל זה מבינים שיש כאן מכה כלכלית מאוד חזקה, שמצריכה תוכנית כלכלית רחבה הצעדים האזרחיים אכן מדהימים וזה מחמם את הלב, אבל זה מכסה על ואקום שלטוני והפתרון הכלכלי הנכון הוא שהמדינה תיקח אחריות על הנפקת המזון והציוד למפונים ולחיילים, וכך גם העסקים יעבדו. במקום תרומות ועבודה בחינם של העסקים, שיאלצו אותם להוציא עובדים לחל"ת, המדינה צריכה להפעיל מימון ממשלתי שיספק את הצרכים ויתניע את הכלכלה. בשעת משבר וירידה בביקושים, הביקוש הממשלתי צריך לכסות על הבור, לפחות חלקית. לצערי, כרגע נראה שבממשלה ממשיכים להילחם את המלחמה הכלכלית של אתמול".
מה יקרה אם הממשלה תמשיך לגרור רגליים בכלכלה?
"נראה עסקים קורסים. זה יתחיל בעסקים הקטנים והבינוניים שיכולת השרידות שלהם היא בדרך כלל הנמוכה ביותר, אבל נראה גם קריסה של עסקים שבהם בני המשפחה או עובדי מפתח נמצאים בצו 8 או גרוע בהרבה מכך. זה כדור שלג שיתגלגל למיתון, כולנו נחווה ירידה בהכנסות וברמת החיים. המשבר הכלכלי הזה עדיין ניתן למניעה, אם הממשלה תתעשת עכשיו ואם בנק ישראל יוריד את הריבית בחדות".
4 צעדים לשמירה על המשכיות עסקית
עד כאן התייחסנו בעיקר למצב הכלכלי הלא פשוט שנוצר כאן בעקבות המלחמה, ולצעדים שהמערכת הכלכלית במדינה צריכה לנקוט עכשיו. אבל מה יכולות לעשות החברות, קטנות כגדולות, כדי לשמור על המשכיות עסקית בתקופת מלחמה? דודי קליין, מנהל חקר ביצועים ותחום המשכיות עסקית בחברת אביב, גיבש ארבעה צעדי מניעה והצלה מיידים, שאמורים לאפשר לחברות להמשיך לייצר, לשרת לקוחות ולצמצם את הנזק הכלכלי:
1. מיפוי תהליכים חיוניים: כל חברה צריכה לחשוב מה חשוב לה יותר ומה פחות, במה צריך להתמקד ומה אפשר לדחות. זה הזמן לגבש סדרי עדיפויות לתהליכים קריטיים, לרכז מאמצים. מיפוי התהליך כולל ניתוח של מה עושים בתהליך, מי משתתף בו בתוך ומחוץ לחברה, איזו לוגיסטיקה נדרשת, מהן מערכות המידע הרלוונטיות לקיומו ועד כמה נסמכים על ספקים ותשומות חיצוניות של אנרגיה, דלק ותקשורת.
2. הגדרת מדיניות של המשכיות עסקית: אחרי שמיפינו את התהליכים החיוניים, יש להגדיר לכל אחד מהם רמת שירות נדרשת. אם התהליך מושבת מכל סיבה שהיא, בין אם יש הפסקת חשמל או תקשורת ובין אם רקטה פגעה במפעל, החברה צריכה לדעת תוך כמה זמן היא נדרשת להתאושש מהשיבוש וחוזרת לספק את המוצר או השירות.
3. ניתוח סיכונים מיידיים: מה קורה לחברה אם יש פגיעה פיזית בתשתיות כתוצאה מפגיעת רקטה? מה המשמעות של תקיפת סייבר? ומה עושים אם עובדים לא יכולים להגיע לעבודה? המלחמה הנוכחית מציבה מולנו מגוון רחב של מכשולים אשר מקשים על המשכיות עסקית. יש להיערך אליהם.
4. תוכנית לסגירת פערים: כעת, לאחר מיפוי הסיכונים הקיימים ואלה שמחכים מעבר לפינה, זה הזמן לחפש פתרונות ותחליפים מהירים כדי לאפשר המשכיות עסקית לחברה. אם יש סכנה ליכולת הייצור, יש להכין מלאי זמין שייצא ללקוחות מהמחסנים; אם החברה סובלת מהפסקות חשמל, אפשר לשכור גנרטורים; כשאין אפשרות להגיע למשרדים, צריך לחפש מקום חלופי לעבודה מהבית או ממקום אחר. ייתכן שזה הזמן לבצע מהלכים פיננסיים מול הבנקים בהתאם למצב תזרים ההכנסות וההוצאות. ואם לחברה יש עובדים שגויסו לכוחות הביטחון, יש לדאוג להדרכה לעובדים אחרים כדי להכשיר אותם לביצוע העבודה או להוציא עבודה למיקור חוץ.
התוכנית לסגירת הפערים צריכה לכלול אפשרויות גיבוי לשמירת המידע החיוני של הארגון, סוגיות של חוסן ארגוני ואישי וכן דרכים לשמור על קשר עם העובדים שנמצאים רחוק ולתמוך במשפחות העובדים שנפגעו. הפתרונות צריכים להיות מותאמים אישית וממוקדים בחברה עצמה בהתאם למיפוי הסיכונים של כל חברה, המיקום הגיאוגרפי שלה, תחום העיסוק וההון האנושי.
ארבעת הצעדים הללו, לפי קליין, מהווים מעין צ'ק-ליסט שתסייע לחברות להתמקד בתהליכים הקריטיים. חשוב להבין שלא כל התהליכים שבשגרה צריכים להתקיים, והכרחי לעשות סדרי עדיפויות בהתאם לכוח האדם שנותר ולתנאים שבהם החברה מתפקדת. כל זאת, מתוך ידיעה ו/או תקווה שהחברה תוכל להתאושש לאחר סיום המלחמה.
***
גילוי נאות: רויטל רוט היא מנהלת מחלקת האנליזה בדן אנד ברדסטריט, נותנת החסות למדור זה