1. כשעומר אדם שר שכל הלחנים ייגמרו הוא כיוון ל-2019. הוא אמנם פספס בכמה שנים, אבל אנחנו כנראה בדרך לשם. לפעמים זה מרגיש שעם כל שיר שני שיוצא היום, כולם עסוקים קודם כל בשאלה: "אבל איזה שיר זה מזכיר לי?". זה קרה ב"לך לישון" של אנה זק עם Fade To Grey, וזה קרה ב"פנתרה" של נועה קירל עם רוסליה. זה קורה גם עם שירים מעבר לים: Kiss Me More של דוג'ה קאט וסיזה עם Physical, ובערך כל האלבום של אוליביה רודריגו שכולל אינטרפולציות (שחזור קטע משיר אחר - מלודיה או מילים - בן הדוד של הסימפול) לאמנים שונים, מטיילור סוויפט ועד לפראמור. 

    בפודקאסט של מגזין התרבות ואלצ'ר חשפו בתחילת החודש שבין השנים 2015-2015, בערך 10% מהשירים במצעד מאה השירים של הבילבורד כללו אינטרפולציה לשיר אחר. חמש שנים לאחר מכן המספר כבר קפץ פי שניים.

    נוסטלגיה, עצלנות של יוצרים, וצמיחה של פלטפורמות שמאפשרות גישה לשירים ישנים כמו טיקטוק וספוטיפיי - הכל אפשרי והכל נכון, אבל מתברר שמאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה מתנהלת תת-תעשיה של חברות ההפצה המחזיקות בקטלוגי המוזיקה הגדולים בעולם, שהבינו שאותה תחושת "מה זה מזכיר לי" שווה המון כסף. אז הן החלו לשלוח יוצרים לחממות כתיבה והפקה עם מסר ברור: תביאו להיטים חדשים שמתבססים על להיטים מהעבר. אלה השירים שמגיעים אחר כך לאייליסטים כמו דוג'ה קאט או אוליביה רודריגו.

     

    ג'סטין שוקט מ-Primary Wave סיפר באותו פודקאסט שלא מדובר רק בלחנים או מילים - לפעמים הרעיון הוא פשוט לשחזר את הווייב של השיר. כשמארון 5 הקליטו את Memories הם הרגישו שהוא מזכיר להם מדי את No Woman No Cry, אז בשביל להקדים תרופה למכה ולמנוע תביעה משפטית, הם פנו לשוקט - עם צ'ק שסכומו לא נחשף - ונטרלו מראש את הדרמה. מקרה דומה שזכור מאוד לישראלים הוא Toy של נטע ברזילי, שהביא המון גאווה לישראל, אבל גם 50% מהתמלוגים לסולן הווייט סטרייפס, ג'ק ווייט, שקיבל קרדיט כאחד מכותבי השיר אחרי שאיים בתביעה.

    בית המשפט בארצות הברית קבע ב-2015 שגם פארל וויליאמס ורובין ת'יק ישלמו למשפחתו של מרווין גיי פיצוי של כ-7.5 מיליון דולר, עבור הלהיט Blurred Lines. "השיר שלהם דומה בצורה מחשידה לשירו של גיי, והזיקה בין השניים מספיקה כדי להחליט לטובת בני המשפחה", נימק חבר המושבעים. הדוגמה האחרונה והבולטת ביותר היא BREAK MY SOUL, להיט הקאמבק של ביונסה. רובין אס, יוצרת הלהיט מהניינטיז Show Me Love, קיבלה קרדיט כאחת מכותבות השיר למרות שלא נעשה שימוש בדיוק באותם תווים או לחן - זה פשוט קצת מזכיר מדי בשביל להסתבך.



    בקיצור, אתם לא מדמיינים. יותר ויותר שירים חדשים שיוצאים מזכירים לנו שירים שאנחנו כבר מכירים. זו שיטת העבודה. זו הדרך של חברות הפצה להמשיך להכניס כסף, זו הדרך של האמנים הוותיקים להמשיך לקבל קרדיט על תרומתם לתרבות ולהחיות להיטים ישנים בשביל שלא יישכחו. אפשר להסתכל על בעין הצינית ולהגיד שזה הכל בשביל הכסף, ואפשר גם להסתכל על זה בעין פרקטית שמבינה שכרגע יש ביקוש גדול מאוד לנוסטלגיה, לתחושה של פעם. אז אם כולם יכולים להרוויח מזה - וזה לא יפגע במגוון הלהיטים שאנחנו מקבלים - למה לא?
  2. להיט ההיפ הופ הוויראלי של הרגע שייך לליל יאטי. המעריצים של הראפר הדליפו לפני כשבועיים את הקטע הקצר Poland, בו הוא שר (כמו מה שנשמע דרך מאוורר) שהלך ברגל לפולין. בפועל הכוונה היא כנראה להתמסטלות שלקחה אותו, מטאפורית, עד לשם. 83 השניות הספיקו והתפוצצו בסאונדקלאונד, יוטיוב וטוויטר עם עשרות מימז ושיתופים של כוכבים גדולים כמו דרייק.

    במהלך חכם מאוד,הראפר שעובד על אלבום חדש הבין שאין מנוס, והוציא את השיר בעצמו לסאונדקלאוד בשביל לגרוף את ההאזנות ולנצל את ההייפ. שבוע אחר כך הוא העלה סטורי: "זה קטע מלוכלך. כאילו, מה עשיתי לכם? Poland בחוץ בכל מקום", והלהיט החדש עלה גם לספוטיפיי ואפל מיוזיק. אפשר לטעון שמדובר בהדלפה מצד הלייבל שלו, אבל במקרה של יאטי זה פחות מתאים לדמות. אגב, ראש ממשלת פולין הזמין אותו רשמית לעשות הליכה עד פולין ולבקר במדינה. חכו שהוא ישמע על מה השיר באמת.

  3. הלוואי ויכולתי להבין מה עומד מאחורי ההחלטות המקצועיות של אודיה. הזמרת, שלאחרונה הופיעה בקיסריה, הוציאה השבוע את "האמת" יחד עם ""זמר מסתורי"", שאחרי כמה שעות ""התברר""  כרואי אדם - אחיו של עומר. אז אם לומר את האמת, הקול של רואי לא כזה נורא וכנראה שזה באמת עובר בגנים, אבל למה לעזאזל אודיה רודפת אחרי הגימיקים במקום אחרי שירים אמיתיים?

    נכון, השיר הגיע למקום הראשון ביוטיוב עם 300 אלף צפיות ביום (ללא מימון כלל, לטענתם), אבל אם היא תמשיך ללכת במסע אחר הכוכבנות ולא האומנות מתישהו זה ימאס לקהל או שהיא תצטרך להקצין את המהלכים. אחרי ש"כתבה שיר עם הקהל" ועם **** - מה השלב הבא? שיר עם ביבי? עדן בן זקן עשתה את זה כבר. בקיצור, זה מהלך שמתאים לכוכבי רשת כמו בן זיני ופחות לאמנים שרוצים לכבוש את מנורה בעוד כמה חודשים.


  4. המלצת האזנה: צ'רלי פות' בראיון לרולינג סטון. על הנייר, צ'רלי פות' הוא עוד שם בתעשיית הפופ האמריקאית, אבל בתכלס הוא אחראי על כמה מהלהיטים הגדולים של העשור הקודם: We Don't Talk Anymore, Attention וכמובן שיר המחווה לפול ווקר במהיר ועצבני See You Again. כן, זה הוא.

    פות', שניחן בשמיעה אבסולוטית וחיבור מהיר לאינטרנט, המציא את עצמו מחדש בתקופת הקורונה כשהתחיל לחשוף את המעריצים לתהליך היצירה המוזיקלי שלו. עכשיו, כשהאלבום Charlie יצא, הוא התראיין לפודקאסט של מגזין המוזיקה וחשף מה קרה כשחתם בלייבל של אלן דג'נרס לפני עשור, דיבק על ההופעה עם See You Again מסביב לעולם והסביר את המעבר לטיקטוק.