לאף אחת בישראל אין קול כמו שרית חדד. לאף זמרת במדינה אין רפרטואר כמו שרית חדד. 23 אלבומים, מתוכם שלושה שהוקלטו בהופעות חיות (ארבעה אם אתם מחשיבים גם את ה"הופעה החיה בצרפת"), ובודדות הזמרות, בעולם לא רק בישראל, שמסוגלות לשלוט בקול שלהן כמו שהיא שולטת כשהיא מפרקת את הרפרטואר ואת הלב שלנו לחתיכות.

חדד מרגשת עם לחן טורקי עמוק ב"רק שתדע את האמת" ומסלסלת על לחן קצבי ב"קצת משוגעת". על הנייר אני אמור לעוף בהופעה של שרית חדד, אז איך קרה שהצלחתי לצאת מאוכזב מהמופע שלה בזאפה פארק הירקון ביום שלישי האחרון?

כנראה כי באותו ערב זו לא הייתה ממש "שרית", כמו שהמעריצים אוהבים לקרוא לה. הערב נפתח בצורה די מבטיחה כשהיא ביצעה את "חופשייה", שיר שהפך ללהיט בזמן אמת וקיבל תחייה מחודשת בנסיבות טרגיות בשנה האחרונה. כל מי שאומר שאי אפשר להשוות תשוקה של אוהדי כדורגל לקהל בהופעות, כנראה מעולם לא ראה את המעריצות של שרית רצות לקדמת הבמה ועולות על כיסאות כשהן מזהות את התו הראשון של השיר הזה. כמה רגש ועוצמה בשיר אחד שבקלות אפשר להקדיש לו לבד עוד 1,000 מילה.

אחרי שהקהל התקשה להירגע, חדד עברה לבצע את "שב" ולפתיח ההופעה. כאן בערך צצה הבעיה הראשונה במופע: לאורך כל הערב, חדד, שכאמור יודעת לסלסל כמו שדה, דווקא דיקלמה את הטקסטים שנכתבו לה באווירת טקס סיום בבית הספר - אבל אני לא מאשים אותה - כי למה ששרית חדד תצליח לספר בדיחות בסגנון של "איך פחות מקפידים בילדה השנייה, אה?". אם גם קומיקאים מוכרים לא מצליחים להצחיק את הקהל עם הומור מהסוג הזה - אז אין שום סיבה שזמרת מוכשרת ככל שתהיה תצליח לעשות זאת, וברור שהיא תקריא את הטקסטים האלה באי נוחות.

שרית חדד בזאפה פארק הירקון (צילום: תמר חנן)
שרית חדד בזאפה פארק הירקון|צילום: תמר חנן

למעשה, היתרון של חדד על רוב האמנים בישראל הוא כנראה מה שהצוות שלה טועה לחשוב שהוא החיסרון שלה. טפו טפו, זה נדמה שהיא כאן איתנו מאז ומתמיד, ואפשר רק לדמיין את כמות הסיפורים שהיא אספה במשך השנים, בין אם זה בהופעות או בהקלטות. אז עם כל הכבוד, אני מאמין שגם היא וגם הקהל היה מתרגש יותר אם היינו שומעים קצת יותר משרית עצמה על ההופעה הבלתי נשכחת שלה בירדן או אפילו שומעים אותה משתפת עם קצת הומור עצמי על חוויות אלבום ההופעה החיה ההיא בצרפת שלא הייתה.

למזלה, היא לא הקדישה יותר מדי זמן להתעסקות באותם דקלומים, ומהר מאוד היא הגיעה לשיאה עם מחרוזת שכללה את "בושם צרפתי", "סוד", הכל סגור" ו"בוא". קל מאוד לסלוח לחדד על הכל כשיש שירים כאלה ברפרטואר ואפשר "לשרוף" אותם כבר ברבע הראשון של ההופעה. הופתעתי לטובה לגלות שהיא לא דילגה על אף שיר שהיה להיט בתחילת שנות האלפיים (או לפני) וכן מצאה להם מקום של כבוד ליד להיטים עכשוויים כמו "ככה זה נגמר".

חדד שרה את כולם, אולי חוץ מ"יאללה מוטי", ואם היא בחרה לשיר גם את "חמותי" (שיצא ב-1999) קשה יהיה להתלונן על בחירת השירים בהופעה. לצד הלהיטים הישנים והאהובים היא אפילו הצליחה למצוא מקום ל"דו יו" ו"סוף שבוע בפריז", וזו בדיוק הייתה הבעיה במופע - על השירה עצמה או השירים שהיא בחרה לשיר כאמור אין לי תלונות, היא יכולה לבצע את כולם מתוך שינה וזה ירגש, יחדור ויקפיץ - אבל הבחירות האומנותיות עצמן היו ברובן מוטעות.

שרית חדד בזאפה פארק הירקון (צילום: תמר חנן)
שרית חדד בזאפה פארק הירקון|צילום: תמר חנן

קחו את "רק שתדע את האמת", למשל, אחד מהשירים הישנים ביותר שלה, שזכה לחיים חדשים לגמרי בעקבות הביצוע שלה איתו במופע "פעם בחיים" ולא קיבל את הכבוד שמגיע לו במופע החדש. אין מעריץ של שרית חדד שלא מכיר את הרגע הזה: שקט מוחלט בהיכל, הבמה מתמלאת עשן, שרית שולפת את המלודיקה, מתחילה לנשוף וכבר הקהל מרוצה ומוחא כפיים. ככה במשך דקה בערך עד שהיא מתחילה לשיר את השורה האיקונית "רק שתדע את האמת", נמוך, נמוך, נמוך ואז היא חורטת על הלב עם הפזמון - אבל במקום זה, בזאפה פארק הירקון, קיבלנו גרסה די פושרת שלא כוללת אפילו את אותה מלודיקה.

יאמר לזכותה שחדד מעולם לא איבדה את הרצון להישאר רלוונטית והיא כל זמן מחפשת, מנסה ואפילו נותנת צאנס ליוצרים צעירים יחסית (כמו אושר כהן שכתב איתה את "ככה זה נגמר" ובמקרה הזה זה נגמר בשיחוק) - אבל לא מעט פעמים הרצון להיות רלוונטי פוגע גם בשיקול הדעת. את ההופעה למשל היא בחרה לסיים ב"מופע אלקטרוני" שכלל עמדת די ג'יי של ממש ומחרוזת רמיקסים באווירת חתונה ל"חגיגה", "תלך כפרה", "בחום של תל אביב" ו"מירוץ החיים". עכשיו, אני חייב לשאול: למה שירים שגם ככה מקפיצים את הקהל המסור שלה צריכים בכלל גרסת EDM שמלווה בפלייבק?

שרית חדד בזאפה פארק הירקון (צילום: תמר חנן)
שרית חדד בזאפה פארק הירקון|צילום: תמר חנן

אפשר להשליך את הבחירה הזאת לרצון של חדד כאמור להישאר רלוונטית גם עם הקו האמנותי שהיא הולכת בו בשנים האחרונות. מאז "למה לי" או "בלי שביקשתי", שיצאו ב-2016, חדד לא ממש הצליחה לייצר להיט מדינה אמיתי. וחבל, כי כמו שכבר אמרתי, כנראה הצוות האמנותי שלה וגם שרית עצמה, לא מבינים עדיין את היתרון הכי גדול שיש לה. במעמד כמו שלה היא לא צריכה להתאים את עצמה למיינסטרים אלא יכולה להביא את המיינסטרים אליה. אל אזור הנוחות שלה. לדרבוקות ולכינורות. אולי זו בכלל הייתה היא שהתעקשה להכניס "קטע מגניב" להופעה או חשבה שזה יהיה בסדר אם דווקא הפעם היא לא תעלה עם המלודיקה. אז למי שלקח את ההחלטה הזו, מי שלא תהיה - היה לי חשוב רק שתדע את האמת.