לצמצם את טונה לקטגוריית "מתנגד חיסונים" יהיה עוול, ולא רק בשבילו. נכון, בשנה וחצי האחרונות רוב הפוסטים שלו בפייסבוק שעסקו במגפה לא החמיאו לו (בלשון המעטה), אבל במקרה הזה הסיפור מורכב קצת יותר. לא מדובר בהפתעה גדולה או באדם שפתאום "התהפך". לאורך כל הקריירה שלו מנסה הראפר, שבורך בכישרון ענק לבחירת מילים, להעביר את המסר של "נפגעתי מהרפואה המערבית ואין לי אמון בה יותר"
אם הופתעתם שבאלבום החדש שלו, "מזרח פרוע", טונה בחר לעסוק לא מעט בקורונה, או יותר נכון בשיטות שבחרו הממשלות האחרונות להתמודד איתה - כנראה אף פעם לא הקשבתם לו באמת. ב"סחרחורת", שהיה להיט ענק כשיצא ב-2017 ולאחרונה חודש עם פאקינג עומר אדם, הנושא העיקרי בו עסק טונה הוא התקפי החרדה שתקפו אותו, והכישלון של הרופאים שטיפלו "בלב שלו באספירין".
טונה הוא כנראה "הסטורי-טלר" (מספר הסיפורים") הטוב ביותר בישראל היום. אתם יותר ממוזמנים להתעצבן על זה שאין לי ממש עניין להיכנס לוויכוחי הקורונה. ברשותכם אשאיר את זה לכל הנדב-איילים בטוויטר. אבל מבחינת מוזיקה? האלבום החדש פשוט מרתק. הראפר הוכיח כבר בעבר שהוא יודע להעביר את המסרים שלו בצורה מתוחכמת, שרק מי שבאמת מקשיב למילים יכול לקלוט. אז אם אתם לא נמנים בין אלו - כדאי שתשבו רגע, כי זה כנראה יטלטל אתכם.
"כל היום בדיקות, החלפתי שני רופאים/ כי לפעמים רופאים הם רק סוחרי סמים/ שמתכחשים למה שרץ לך בפנים/ ומטפלים בלב שלך באספירין"
סחרחורת (טונהפארק, 2017)
- ב"לאן שאפנה מבטי" שיצא לאחר שהצליח להשתחרר מחוזה ההקלטות שלו ב"עננה" טונה תוקף את הלייבל ואת האיש שעומד בראשו: יניב דוידסון.
- בשיר "בסיבוב", שרבים עדיין חושבים שעוסק בחשפנית מטונהפארק, טונה כבר הסביר שהוא למעשה הרקדנית שהפכה לחשפנית בגלל אותיות קטנות בחוזה.
- ב"קאובוי" הוא כבר משחזר את הראיון שלו ל-7 לילות עם גבי בר-חיים ב-2015 (לכאורה), שאחריו חתם על הסכם שתיקה עם התקשורת במעמד צד אחד - הצד שלו כמובן.
- אה, ואגב, "אין ביננו חלל", שעומד כבר על למעלה ממיליון האזנות בספוטיפיי, הוא אחד השירים הכי שמאלניים שנעשו פה בעשור האחרון. בזמן שכל מיני פובליציסטיים למיניהם מתלוננים שהאמנים של היום כבר לא מוחים בשירים שלהם - היה להיט אחד שהם פספסו, אבל אם זה בלי גיטרות הם כנראה חירשים.
אחרי ששומעים וקולטים את כל זה, מבינים מיד שאין סיכוי שטונה לא ידבר באלבום החדש על הנושא שהכי העסיק אותו בשנתיים האחרונות. אני מודה, היו שורות שגרמו לי לגלגל עיניים כמו ב"מזרח פרוע", שם הוא שר על אשתו של חמותו שמפחדת לצאת מהבית בשביל לקנות קוטג', אבל היו גם מקרים שבהם לגמרי נשאבתי ועצרתי רגע לחשוב. "יודעת לסובב", למשל, הוא שיר מרתק שאפשר לראות כפרידה עצובה מהטלוויזיה כפי שילדי הניינטיז גדלו עליה, ובו הוא שר: "היית לי אב ואם טי וי".
""את היית אהבת חיי/ כל פיקסל קודש/ היית מכניסה קצת צבע/ היום את רק דעה ורבע"
יודעת לסובב (מזרח פרוע, 2021)
אבל הקורונה לא הייתה הנושא היחיד שהעסיק את טונה באלבום החדש. לאחרונה הוא עבר פרידה מבת זוגו צליל דנין, איתה שיתף פעולה ב"סיבוב" (היא גם רשומה בקרדיטים של "שובו של מרדכי"), וכמה מהשירים הטובים ביותר באלבום מוקדשים לנושא. "היי בייב", שכבר עבר פלייליסט גלגלצ ובדרך להפוך ללהיט ענק, עוסק בעצם בפרידה של השניים ומוכיח שאין שני לטונה בכישרון להפוך מילים מרגשות להוק מדבק. כבר הרבה זמן שלא שמעתי שורה יפה כמו זו שהוא שר בפזמון, וזו כנראה הסיבה שרבים *שוב* יפספסו את המסר שעומד מאחוריה.
האמת היא שגם "סהרה" מתחרה על תואר השיר המרגש של האלבום. הקושי להתמודד עם טונה בתקופת הקורונה קשור לחדות ולבקיאות שלו בתרבות הפופולרית - לא מדובר באיזה היפי מפרדס חנה, אלא בראפר שכותב שורות כמו: "וכמו שראפרים רוצים לצוד קרדש/ כיוונתי, דרכתי ואש, אש, אש, אש" או "מערבב ת'שוקולטה עם סלט של בטטה". גם הניימ-דרופינג שהוא עושה באלבום: הו אילנה, איב אנד ליר, שימי תבורי, נירוונה, גל גדות, ג'וני דפ - כל עולמות התוכן כשרים בעולם של טונה ואין ספק שהוא בא לטרוף.
"וכמה שתנסה ללחוץ "סייב"/ וכמה שתנסה לסובב (היי בייב)/ אין דרך קלה לשבור לב"
היי בייב (מזרח פרוע, 2021)
מרוב שהקו המוזיקלי של האלבום לא צפוי, זה כבר הפך לנקודה שמחברת הכל ביחד. אושיק לוי וטדי נגוסה מתארחים באותו שיר, וב"אפטר-פארק" בו הוא מרפרר לעצמו ומשתמש במנגינה שהרכיבה את הביט של "גלגל ענק". ב"קריוקי" זה כבר הופך להיות מוגזם (בקטע טוב), כי הוא משלב בו את הקורונה יחד עם הפרידה מבת הזוג לשעבר, כשמוזיקלית הוא מארח בו את פאר טסי (שמביא אותה בוואחד ביצוע) ועם הביט הם יוצרים פאתוס של שיר דיכאון ישן והופכים אותו לאחד המוצלחים והמרגשים באלבום.
אבל יש בעיה אחת כשניגשים לעסוק בנושא נפיץ: היצירה חייבת להיות סופר (סופר!) מהודקת. כל נפילה קטנה בולטת לאוזן, במיוחד כשאתה ידוע ככותב בחסד. לשמוע את טונה שר ביטויים שחוקים כמו "מערבבים אותי עם שניים סוכר" אמור להיות חטא בל יעבור, וככה גם השיר "טרנטונה" שמרגיש כמו משהו שהתחיל כבדיחה באולפן ואיכשהו הצליח לשרוד את הפיינל קאט של האלבום.
למזלו, שאר האלבום באמת עשוי טוב, ומתבסס על הפקה מוזיקלית שואבת. מי שיתעקש להתייחס אל "מזרח פרוע" רק מהזווית של ספקנות כלפי הנגיף - מפספס בענק. לטונה יש סיפור לספר והוא ממש לא פשוט. זה סיפור מורכב שנתפר ברובו בהצלחה רבה. ואם אתם עדיין מתעקשים, אולי כדאי שתשאלו את עצמכם מה אתם מעדיפים, את טונה או את אורלי וגיא?