בבתי מגורים רבים מככבים רהיטים או פריטים שעברו בירושה מבית סבתא, בין אם זו כורסה ישנה, שידת עץ עתיקה או תמונת מקרמה. לעיצובים האלו יש ערך סנטימנטלי וסיפור נוסטלגי ובשל כך הם מוסיפים טאץ' מיוחד לחלל בו הם נמצאים.
לרובנו הפריטים מזכירים נשכחות ונושאים אותנו על גלי הנוסטלגיה, אל תקופת הילדות. האימוץ של פריטי הוינטג' והרטרו נובע מהרצון לחזור למוכר, לאהבות הישנות שלא שוכחים לעולם, וככל הנראה גם כתגובה לעידן המחשב וההיי-טק שסוחף אותנו לכיוון עתיד חדש ופחות מוכר וגורם לנו לרצות להיאחז חזק יותר ברומנטיקה המנחמת מהעבר.
לחובבים הכבדים: פריטים גדולים
בעולם עיצוב הפנים יש לא מעט חומרי גמר, רהיטים גדולים וקטנים, מכשירי חשמל ואביזרי נוי המחדשים ימים כקדם ומחזירים לנו עיצובים ישנים וטובים שמחבקים בערגה את הישן. לעיתים קרובות, אותם פריטים מחודשים יגיעו עם טוויסט מסקרן או מעניין ויופיעו בטכנולוגיה, בגודל או בצבע חדשים ומעניינים, אבל הם תמיד שומרים אמונים למקור.
אם אתם חובבי וינטג' ורטרו מושבעים, אתם בוודאי מכירים את המגוון האינסופי של האריחים המאוירים המדמים טעם של פעם ומסמלים כמיהה לעבר. האריחים, שמקורם בעיצוב מקומי שהתחיל באמצע המאה ה-19, נמצאים עד היום בבניינים ודירות של התקופה ההיא, וכשהם שמורים הם מעלים את ערך הדירות באופן משמעותי. בעבר האריחים היו עשויים בטון, והיום חלקם עשויים גרניט פורצלן ומודפסים דיגיטלית, וחלקם שומרים אמונים לחומר המקורי.
עוד שילוב בין מראה ישן לטכנולוגיה חדשה, עדיין בקרב הפריטים שלא נהוג להחליף לעיתים קרובות מדי, הם מקררים החוזרים לסגנון ולצורניות האיקוניים של שנות החמישים. המקרר – (ואחיו: המקפיא, מדיח הכלים, מכונת הכביסה וגם מכשירי חשמל קטנים) מדמה את הזוהר והצורניות המעוגלת, הרכה והצבעונית מבית סבא וסבתא. אבל מודרני לחלוטין מבחינת ביצועים וטכנולוגיים.
טעם של געגוע
ואם כבר מדברים על מטבח - עולם המזון והמשקאות לא פוסח על ייצור מחודש של פריטים אהובים. כך למשל, חזרו לאופנה גביעי האלומיניום בשלל גוונים עליזים המשמשים להגשת גלידה או (אם נמשיך עם הרטרו) לפתן או אפילו קומפוט. הגביעים המקוריים יוצרו ברחבי העולם אך באמצע המאה הקודמת היה אפילו מפעל שייצר אותם ממש כאן בדרום תל אביב.
עוד חזרו לככב ובגדול כלי האוכל וההגשה העשויים אמייל. האמייל, הנוצר מהתכת זכוכית או אפייתה, קיים כבר מאות שנים, ולאחרונה הוא זוכה לאהדה מטורפת וכלים המצופים בו משמשים לנוי ולהגשה בבתים רבים.
גם מוצרי מזון ומשקאות חוזרים בערגה לעיצוב הישן והטוב ומשחזרים מארזים נוסטלגיים מפעם. כאן העניין מודגש עוד יותר מכיוון שמשולבים בו גם חושי הטעם והריח שמעצימים עוד יותר את החוויה. כך למשל, בירה קרלסברג, שמקורה בדנמרק באמצע המאה הקודמת, הוציאה לאחרונה סדרת בקבוקים חדשה בעיצובי וינטג', עליהם מודפסים כמה דוגמאות היסטוריות ואיקוניות מתולדות המבשלה ובהן: הבקבוק משנת 1913 שעליו צוינה הזכייה בפריז בתואר "הבירה הטובה ביותר בעולם", החתימה של ג'י סי ג'ייקובסון, מייסד המבשלה, שמנעה חיקויים וסימלה איכות בלתי מתפשרת על הבקבוק משנת 1871, ובקבוק מ-1877 שעליו איור של ספינה מהסוג שנשא את הבירה אל יעדים רחוקים מעבר לים.
וגם ברחבי הבית
האסתטיקה של הרטרו באה לידי ביטוי גם בפריטים שונים שניתן לשנע בין חדרי הבית. כך למשל, שובו של כיסא בית הספר של ארץ ישראל הישנה והטובה, שהיה עשוי משלדת מתכת ומושב עץ והוחלף עם הזמן למושב פלסטיק. היום הוא נכנס לבתים פרטיים ומשמש בתפקידו המקורי לצד שולחן הכתיבה בחדרי ילדים אבל גם במטבח ובפינות אוכל.
עוד חוזרים ובגדול (כולל סדנאות וחוגים טרנדיים) מתלי המקרמה לעציצים שלא פסחו בסביבות שנות השבעים על אף בית ולצידם גם חישוקי הרקמה. המתלים נעלמו לכמה עשורים, ושבו עם הטרנד הטבעי כדי להקנות לחדרי הבית אווירה אישית וחמימה המשלבת מלאכת יד. חישוקי הרקמה, שבעבר נהוג היה להשתמש בהם באופן פרקטי בלבד לצורך מתיחת הבד בעת הרקמה, הפכו לפריט דקורטיבי בפני עצמו והם נתלים, לרוב במקבצים, על קירות בתים רבים.
הרדיו הישן, הקופסה גדולה שליכדה חברתית והייתה אחראית על סדר היום כולל תרגילי התעמלות בוקר, נעלם כפריט פונקציונלי, אך כעת ניתן להשגה כפריט נוי המעורר געגוע לימי התום. וזוכרים את הקסטה? זו שהסתובבה בטייפ ובווקמנים של כולנו בשנות השמונים? זו שהקלטנו בעזרתה שירים ממצעדי הפזמונים ומקול השלום? כמחווה לעידן שבו הסתובבנו עם שיער דגול וחותלות נמכרת לאחרונה קופסת נוי שאמנם מגדילה את הקסטה המקורית בשיעור ניכר אבל בהחלט מזכירה את המקור.
