מי אוהב ללכת לרופא? האמת, כמעט אף אחד. שאלתם את עצמכם פעם למה? אם אני חושבת רגע על עצמי אז הביקור בקופת החולים שלי תמיד כרוך בהמתנה שלעיתים עלולה להיות גם ארוכה ולא נעימה. בנוסף, אם אני שם כנראה שאני חולה. השילוב של שני הדברים גורם לי לתחושת אנטי עוד לפני שיצאתי מהבית.
אז מה קורה עם בעלי החיים שלנו? תשמחו לשמוע שלא מחייב שהחוויה תהיה זהה. ראשית, ננסה להביא את בן המשפחה על ארבע שלנו למרפאה כאשר הכל תקין והוא בריא. ככל שהביקורים במרפאה יהיו תכופים יותר כאשר הוא מרגיש טוב ויהיו מלווים בחוויות חיוביות כך הבדיקה בזמן מחלה תהיה קלה יותר ונטולת מתחים. היכולת לאבחן מה גורם הבעיה תהיה גבוהה יותר והווטרינר יכיר כל חלק בגופו וידע לאבחן אם משהו השתנה.
בכל ביקור במרפאה הקפידו לצ'פר את הקטן/ה בחטיף (לעיתים המרפאה מספקת בקבלה או בחדר הבדיקה חטיפים) ואל תחסכו בליטופים ובאהבה. בבית הקפידו לבצע בדיקות שונות שירגישו שיגרתיות - מששו את גופו, פיתחו את הפה והסתכלו בלוע ומששו אותו באוזניים. כך יתרגל לפעולות אלו באופן כללי ובביקור במרפאה הווטרינרית לא ירגישו לו הבדיקות "מוזרות" אלא כהתעסקות רגילה.
הביקורים התכופים במרפאה ירגישו לבעל החיים כאילו יש מקום מאד נחמד כאשר כל פעם כאשר מגיעים לשם מלטפים אותו ונותנים לו חטיף ופעם בכמה זמן גם מקבלים שם זריקה. בקטנה. לרוב ממש נעים שם.
ומה לגבי חתולים? זה קצת יותר מסובך. חתולים אוהבים את השקט והמוכר ולכן חשוב להביא אותם למרפאה בתוך כלוב נשיאה. לרוב, הבעיה מתחילה כאשר נכנסים אל הכלוב רק במטרה להגיע למרפאה ושם לרב מציקים או מזריקים. תכל'ס, כדאי שלא להיכנס לתוך הכלוב הזה כנראה. בשלב הזה אני בטוחה שכבר אתם יודעים מה התשובה – הכלוב חייב להיות מקושר לדברים חיוביים, כפי שקישרנו עם הכלב את המרפאה למקום שלרב חיובי – כך עם החתול נקשר את כלוב הנשיאה.
נניח את הכלוב פתוח במרחב אהוב בבית כמו הסלון, נניח בתוך הכלוב שמיכה אהובה, חטיפים או אפילו את כלי האוכל שלו – העיקר שייתפס בעיני החתול כמקום חיובי שכיף להיכנס אליו, לא כאל כלי רכב שמוביל אותו המרפאה.
עכשיו, כשאנחנו במרפאה בשמחה, ניתן לבצע בדיקה פיסית מקיפה. בימנו גם ברפואה של בני האדם מסתמכים המון על מכשירים וטכנולוגיה, ויש לה חשיבות גדולה. יחד עם זאת, לעיתים יש לי הרגשה שלקוחות במרפאה חושבים שאני רק מלטפת ומשחקת עם בן המשפחה שלהם ולא מבינים בדיוק מה אני עושה או מה החשיבות בכך.
בבדיקה פיסית מקיפה הווטרינר בודק את תקינות המערכות בגוף ואם משהו נראה לו קצת חשוד – ההמלצה תהיה להמשיך לבדיקה מעמיקה יותר (לרב באמצעים טכנולוגים כאלו או אחרים). כשאני מסתכלת לו בעיניים אני לא חושבת על אחינועם ניני אלא על מחלות שונות העלולות להתבטא בחלקי העין השונים או מחלות עיניים ספציפיות.
המצב דומה אגב בהתבוננות ואפילו הרחת האוזניים, האוזניים הן חלק ממערכת העור ולכן לעיתים בעיה באוזניים עשויה להצביע על בעיה רחבה יותר. ומה לגבי השיניים, החניכיים והלוע? ידעתם שצבע החניכיים יכול לשמש כמדד לאנמיה ואילו לחיצה פשוטה על החניכיים ובדיקת הזמן שלוקח לרקמה לשנות את צבעה עשוי לרמוז לי על דימומים חלילה או מצבים קליניים אחרים?.
והבטן? מישוש בטני יכול לתת לי רמזים עד אין סוף לגבי גודל איברים או מירקם שונה ואפילו תחושת כאב במיקום כזה או אחר. אפשר להמשיך עוד ועוד לגבי כל איברי הגוף.
גילינו שחשוב להגיע למרפאה באופן תכוף וחשוב לבצע מישושים ומישמושים בבית (גם אם אתם לא מרגישים ויודעים באמת מה אתם רואים), כך כאשר חברנו יהיו פחות במיטבם – הווטרינר יכיר אותם במצב נורמלי ותקין וידע לאבחן ולטפל בצורה הטובה ביותר.