היא עצרה את מכוניתה בפתח המועדון, ושתי נערות – ילדות בנות 12– ירדו ממנה. לבושות בלבוש מינימלי, ילדות שרק אתמול סיימו כיתה ו'. "הייתי המומה. איך האמא הזו עושה את זה? היא מבינה בכלל היכן השאירה את הילדות שלה? ישנם הורים שנמים בשלווה בחדרם או באחד המלונות באילת ואפילו לא יודעים היכן הילדים שלהם מסתובבים בלילה: במועדונים שמרבית המבלים בהם הם בנים בני 16-18, בצפיפות, לחץ בכניסה, אחד נוגע בשנייה בלי לתת פרטיות או מרחב אישי, ברמת חיכוך גבוהה, שלא אחת גם גורמת לקטטות. כולם שותים שתייה מרובה, שלא לדבר על שימוש במריחואנה".
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
את התיאור הזה שמענו מפיה של אורית שטרנברג, ראש אגף הדרכה ומידע ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, כשהייתה בדרכה חזרה מביקור במתחם "חופים" באילת. עיר שהופכת מדי קיץ למגנט אשר שואב אליו עשרות אלפי בני נוער – חלקם ילדים ממש, מכל רחבי הארץ. בני הנוער מגיעים לעיר בכדי לבלות, הם אינם האויב שיש להילחם בו, נהפוך הוא: זוהי אוכלוסייה שצמאה לידע, לתשומת לב, לנוכחות של מבוגרים שמדברים בגובה העיניים, בלי לשפוט וללא הטפות מוסר.
אורית שטרנברג ממשיכה בדבריה ומדגישה כי "בני נוער רבים יורדים בקיץ לאילת, לבלות, לעבוד, אבל לא כולם מרגישים בטוחים ומוגנים באווירה שנוצרה בעיר. הם מגיעים אלינו, למתחם חופים, כי זה מקום בטוח מבחינתם. מהתיאורים שלהם עולה תמונה מטרידה. הקלות הבלתי נסבלת שבה קורים דברים באילת, מבלי שבני הנוער או ההורים שלהם מודעים לסכנה, צריכה להדליק נורת אזהרה".
כיום, פועלים בישראל שישה מתחמים קבועים ועוד מספר משתנה של מתחמים זמניים, בהתאם ליוזמה ולצרכים של רשויות מקומיות. "בני נוער נוסעים לאילת, לחופי הים, ולכנרת כדי לבלות, להשתחרר, לטייל. המטרה שלנו היא להיות במקומות שבני הנוער נמצאים בהם. ליצור נוכחות מיטיבה של מבוגרים", מסבירה שטרנברג. פעמיים-שלוש בשבוע היא יוצאת לשטח, מבקרת במתחמים השונים, מדברת עם בני הנוער, מתרשמת מהפתיחות שלהם ומהצורך לנהל שיחה.
על מה את מדברת איתם?
"על הכל. למשל, באחת השיחות שהיו לי לאחרונה עם נער בן 15, הוא התלבט איך ליצור קשר עם נערה שהכיר מגיל ילדות, איך להתחיל איתה בלי לפגוע בקשר החברי שיש בניהם. יש שיחות על הגיוס לצבא, על אמונה, שיחות שבני נוער אמורים לנהל עם ההורים. לא מזמן הגיע לאחד המתחמים נער ממרכז הארץ, שבשנה הקודמת היה אצלנו והתייעץ איתנו על הקשיים שהיו לו בבית הספר. השנה הוא בא לעדכן שהדברים הסתדרו והייתה לו שנה ממש טובה, שהשיחה איתנו עזרה לו לקבל החלטות. זו החכמה בפרויקט הזה. הם כבר מכירים אותנו ויודעים שאנחנו שם בשבילם בלי להרצות ובלי להטיף. לכן, כשהם מרגישים שיש מישהו שמטריד אותם הם פונים אלינו ומבקשים עזרה, כי הם כבר למדו לסמוך עלינו".
עוד ב-mako בריאות:
>> לרזות בקטע רע: הכירו את מחלת ההקאות הנדירה
>> בגלל הפטריה: למה אסור להישאר בבגד ים רטוב?
>> 7 פירות שהם יותר בריאים ממה שהם נראים
"הורים חייבים להבין שסמים מעכבים את התפתחות המוח"
באווירה הלא פורמלית שנוצרת עולות גם שיחות על אלכוהול וסמים. "יש בני נוער שמגיעים לכנרת לשתות, ואנחנו מסבירים שאלכוהול לא הולך ביחד עם כניסה למים. אנחנו מדברים על ה-כל: על מינונים, מה קורה כששותים, על היכולת לקבל החלטות ולשלוט בהתנהגות, הסיכוי להימצא במצבי סיכון תחת השפעה. לרוב בני הנוער שותים כי כולם שותים, וזה גם בדרך כלל לא טעים להם. זו הזדמנות לקיים שיחה על בחירות בחיים.
"אנחנו באים מתוך גישה מאפשרת, לא בגישה שלילית של "אסור לשתות". מדברים על הסיכון בשתייה במקום מבודד כמו הכנרת, שאין למי לפנות אם המצב יוצא משליטה ומסתבך. מדברים על כמה לשתות, מתי לשתות, איך לשתות, איך לתכנן את השתייה, למה לא כדאי לערבב אלכוהול עם משקאות אנרגיה. נותנים להם טיפים איך לשתות בצורה שלא תסכן אותם. הם רוצים לדעת על סיכוני אלכוהול והם יודעים שאנחנו מהרשות למלחמה בסמים".
מה לגבי שימוש בסמים קלים?
"על זה אנחנו מגיבים חד משמעית בלא מוחלט. סמים הם לא חוקיים. הורים חייבים להבין ולהסביר לילדיהם ששימוש בסמים מעכב את תהליך הבשלת המוח. שמערכת הוויסות וההבשלה ממשיכה להתפתח גם לאחר גיל 20 והשימוש בסם פוגע בתהליך הזה".
מה את ממליצה להורים שקוראים את הכתבה הזו?
"ראשית הייתי שמחה אם ההורים היו מודעים למקומות בהם מבלים בני הנוער, ומונעים מבני נוער צעירים כל כך להתמודד לבד עם הפיתויים הקיימים בחופים. שנית, חשוב שההורים ישוחחו עם ילדיהם על הסכנות בצריכת אלכוהול מופרזת ושימוש בסמים, יקבעו כללים לבילוי, יעשו הכל כדי לדחות את גיל תחילת השימוש. כי ככל שמשתמשים בגיל צעיר יותר, הסיכון עולה. אבל חשוב לזכור שאם ילד רוצה לנסות או כבר ניסה – להגיד לו שמה שעשה זה איום ונורא – זה לאבד את הקשר ואת היכולת להשפיע בשיחה. לכן אם הילד שלנו בא לשוחח איתנו על הנושא, ביוזמתו – תפקידנו כהורים הוא להקשיב, לאפשר לו לשתף אותנו לתמוך בו ולסייע לו".