ישראל היא מדינה קטנטנה, וסצנת המסעדנות בה קטנה אפילו יותר מגבולותיה ההולכים ומתכווצים בחודשים האחרונים. בשביל להצליח להפעיל כאן מסעדה שנחשבת כבר שנים מוצלחת מאוד, ובמקביל נשארת לחלוטין מתחת לרדאר, צריך כישרון מיוחד. זה ככל הנראה מה שעושים במסעדת אסתר ביהוד. מקום שאם אתם אוהבים אוכל, כנראה שמעתם עליו מתישהו, ומאידך - הסיכוי שנתקלתם במסעדה בכתבות, ביקורות או בסיקורים של בלוגרי אוכל שמגיעים אל כל מיקום טרנדי לרגע במהירות הבזק - נמוך מאוד.
שמועות על המקום הזה דווקא יש, ובשפע. על מחירים אסטרונומיים, על בעלים שיכול להיות מזעיף פנים ללקוחותיו, ועל אי-אילו בכירים במערכת הפוליטית שמבקרים כאן תדיר ונהנים מהחדרים הפרטיים שיש למקום להציע לצד האוכל. מצוידים בכל המידע הזה, ובסקרנות לגלות מה באמת קורה במסעדה הוותיקה, שרק שלט קטן ואלגנטי ברחוב דרך העצמאות הסואן ביהוד מסגיר את קיומה, הגענו לכאן בצהרי יום שישי החולף. אם להקדים את כל המלל בתמציתיות, סיכם זאת היטב אחד משותפיי לארוחה: "המקום הזה הוא ממש לא מה שחשבתי".
במרחק של צעד בלבד ממגרש החנייה המדברי, המציאות מתחלפת בחצר מרווחת ונעימה ובה שולחנות גדולים ומוצלים באווירה רגועה. משם זולגים פנימה אל החלל המרכזי של אסתר, שמעוצב בחלקו כמו סלון נוח עם ספות לצד חלק משולחנות העץ הדומיננטיים. ככל שמתהלכים בנכס מגלים חדרים פנימיים יותר עם שולחנות אינטימיים שבהם אפשר לחמוק מעיני הסובבים. זרי פרחים יפים של חמניות וורדים אדומים ניצבים בעמדת המארחת. לאט לאט מגיעים אל המקום שולחנות של משפחות מהאזור, לצד מה שנראה כמו אנשי עסקים בחליפות, על אף שתחילת סוף השבוע, וחברות בנות נוער שכל אחת מהן שקועה בטלפון שלה גם כשהאוכל מגיע.
בסך הכל, למרות פגעי הזמן המועטים שמורגשים בכל מקום שאינו חדש, המסעדה מרשימה, מאופקת ונעימה. בין השולחנות והחדרים מנצח בשקט ובלי למשוך תשומת לב, הבעלים והשף איציק בר סימן טוב. לראות את הבעלים, עם האצבע על הדופק בנוגע לכל מנה שיוצאת את המטבח, גם אחרי שנים שהמקום הזה קיים, מעיד עוד לפני שנחתה צלחת כלשהי על השולחן, כמה אסתר היא מקום שנלקח ברצינות. כזה שעייפות החומר, שבענף שוחק כמו מסעדנות כמעט אי אפשר להימנע ממנה, לא מצליחה לחדור את קליפתו העבה.
ועכשיו לאוכל
עוד לפני שהזמנו לכאן שולחן ידענו שהתפריט של אסתר אמור להיות רחב. אבל כשפוגשים פנים מול דף את רשימת המנות הארוכה, זה נראה כמעט משולל היגיון. איך מסעדה אחת יכולה להגיש בעת ובעונה אחת מגוון כל כך גדול? מטאקוס אל פסטור מקסיקני דרך גוזלמה טורקי, פטה כבד אווז ומרמלדה בסגנון צרפתי ועד קאצ'ו א פפה איטלקי. מה הסיכוי שקלאסיקות של כל כך הרבה מטבחים שונים מרחבי העולם יצליחו לבוא לידי ביטוי במקום אחד בלב אזור המוסכים של יהוד? מסתבר שנמוך, אך קיים.
בראש ובראשונה הארוחה כאן התחילה בלחם מצוין ולצידו מטבל עגבניות ושמן זית שהיה גם הוא טוב. הלחם יוצא בחינם במסגרת הארוחה העסקית ואם מבקשים עוד ממנו, זוכים למנה נוספת בחיוב 22 שקלים. כך עולה מנת לחם כאן בשעות הערב. גם אם היה זה לחם טעים בהחלט, התמחור הזה מבאס. במקביל לפחמימות החלו המנות הראשונות לנחות ביעילות על השולחן. על אף הסכסוך עם ארדואן, התחלנו את הארוחה העסקית עם גוזלמה טורקי (55 שקלים) במילוי מנגולד לצד ביצה חצי קשה שנעשתה ברמת דיוק מושלמת, צזיקי וסלט פטוש (35 שקלים) לא שגרתי שמבוסס עגבניות, גבינה טורקית ופיתה מטוגנת.
הגוזלמה היה כל כך מהנה, ועורר פליאה למה בעצם לא רואים את המאפה הזה יותר ברחבי הארץ? בסך הכל מדובר בכיס בצק דקיק למדי, שנצלה על המחבת והוא קל בהרבה להכנה מבורקס והרבה פחות כבד. הגוזלמה השחום עטף מלית טובה של ירוקים. טבילה בציזיקי ותוספת של קצת ביצה, וזה יופי של ביס. סלט הפטוש היה אפילו טוב יותר והוא מוגש כאן בגרסתו כבר זמן רב. זה אינו פטוש סטנדרטי, אלא כזה שהורכב משפע עגבניות שרי, אותן עטפה כמו שמיכה לבנה מכרבלת גבינה טורקית קרמית ומלוחה. עם נגיסות פריכות של בצל ירוק וסגול שנחתך דקיק וחתיכות קטנות של פיתה מטוגנת, זאת הייתה וריאציה מצוינת ושונה לסלט שאין מי שלא מכיר.
המשכנו עם אגף הראשונות: זרוע תמנון (68 שקלים) בסגנון קטלני מצד אחד, ולצידה מנת הרינג הולנדי על תפוחי אדמה מהצד השני (66 שקלים). את שלישיית הדגים סיכמה מנת טונה טרייה בסגנון אסייתי (70 שקלים). אם עוד לא הבנתם את זה עד כאן, מי שיש לו בעיה עם מסעדות בסגנון אקלקטי, אסתר זה כנראה לא המקום עבורו.
הטובה ביותר מבין שלישיית המנות הייתה גם זאת שדרשה הכי הרבה עבודה במטבח, והוכיחה שוב שיש באסתר יד נבונה ובטוחה, עם הרבה ידע שנצבר במשך שנים. זאת הייתה מנת התמנון, שנעשה לכדי שלמות והוגש על תפוחי אדמה צלויים. התמנון היה רך במידה, נצרב נהדר וקיבל אליו טעמי חריכה נעימים. תפוחי האדמה שליוו אותו היו גם הם פריכים וטובים. מנת פתיחה מצוינת.
ההרינג ההולנדי היה טעים אף הוא, מעודן לסוגו והשתדך היטב לחזרת ושמנת חמוצה - אם כי כאן מדובר בבחירת חומרי גלם טובה ולא בהכרח בעבודת מטבח. ולסיום, מנת טונה נאה שכללה דג טרי על אבוקדו ומלפפונים שנחתכנו לרצועות דקיקות. במקרה הזה הובטח בתפריט סלט מלפפונים קוריאני, שאותו דווקא לא הרגשנו שקיבלנו, וגם רוטב הצ'ילי המותסס עליו ישבה המנה לא היה החלק המבריק ביותר בארוחה והיה יכול להיות עוקצני בהרבה ומתוק פחות.
המשכנו לשתי מנות עיקריות: קאצ'ו אה פפה (90 שקלים) ומנת קציצות דגים פיקנטית (115 שקלים). שתיהן היו מצוינות. נתחיל דווקא בקציצות שהיו לא שגרתיות במרקמן וכללו דג שנקצץ ידנית לקציצות גדולות יחסית, בשרניות מאוד ובמרקם ייחודי ומעט גס מהרגיל, שעשה טוב לכל המנה. רוטב העגבניות הדומיננטי היה עשיר וחריף במשורה, ולצידו הוגשה בצלחת גם מעט טחינה, שנתנה שוב את המגע הים תיכוני. זאת לא הייתה מנה שהיא מופת של עדינות, אלא מנת ביסטרו מבוצעת היטב שהציגה צד ים תיכוני מחוספס יותר של המטבח - צלחת קציצות שהיא מצד אחד ביתית ומצד שני מצליחה להגיע, בזכות חומר הגלם, חיתוך הדגים והתיבול, לרמות שמצדיקות את אכילתה במסעדה.
מנת הספגטי הייתה כל מה שמחפשים בצלחת של קצ'יו אה פפה עם תלונה קלה שבקלות - של קצת יותר מדי רוטב בצלחת. אבל, בואו, מדובר בהתקטננות. בפסטה בלט כיאה הפלפל השחור שגם ניכר כי נטחן במיוחד עבורה והיה טרי וארומטי. הפסטה עצמה נעשתה למידה נכונה ונגיסה, עם שפע טעמים של גבינת פקורינו טובה שאיזנו את עוקצנות הפלפל השחור היטב. כיף של פסטה שאפשר לאכול שוב ושוב בכל רגע נתון.
נקודת תורפה? הקינוחים
אבל לא הכול יכול להיות נהדר, גם במקום ותיק שיודע מה הוא עושה. בחרנו לקינוח בקרפ סוזט (45 שקלים) עם גלידת חלב וברד פודינג (48 שקלים), ושניהם היו מרשימים הרבה פחות מיתר המנות עד כה. קרפ סוזט, כשהוא טוב, הוא קינוח שמיימי שמוציא את כל האלגנטיות שאפשר מהדרים. פה המנה כללה קרפ צונן עם מילוי לא ברור שטבל ביותר מדי רוטב חומצי ולא מאוזן, עם תחושה אלכוהולית בולטת. הבאסה המשיכה גם אל הברד פודינג, מנה שזכתה בשנים האחרונות לכמה וריאציות מדהימות במסעדות ארצנו. באסתר, משום מה, היא הייתה יבשושית, צוננת ואנמית בטעמה. הגלידה הייתה החלק שכולם בשולחן סיכמו עליה כמוצלחת מבין הקינוחים. אחרי ארוחה מצוינת ברובה, היו אלה קינוחים שהרגישו מרושלים. ובכל זאת, הם לא הפילו את הרושם הכללי מהביקור.
אסתר הצליחה לספק לא רק ארוחה מעולה במיקום שאין בו הרבה עניין קולינרי (בכל זאת, כמה מסעדות טובות אתם מכירים באזור יהוד שחורגות מז'אנר השיפודיות?), אלא גם להפתיע ולנתץ את כל הציפיות שהגענו איתן לכאן. חשבנו שנמצא מסעדה מיושנת עם אוכל בינוני, בלשון המעטה. במקום זאת, נכנסנו למוסד רציני שעומד היטב במבחן הזמן, עם אוכל שלמרות בליל ההשפעות שבו, היה ברובו נאמן למקור, ובעיקר עשוי היטב וטעים מאוד, בליווי שירות יעיל וקשוב.
לא בכדי מצליח המקום הזה לשמור על מעמדו כסוג של נווה מדבר טעים בקרב יודעי דבר, עוד משנת 2007. אסתר זה מקום שלא מחפש פרסום או נוהר אחר טרנדים, אלא עושה את שלו, ביציבות ובשקט, יום אחר יום, בהקפדה על כל הפרמטרים. ככזה, מדובר במקום שכדאי להכניס לזיכרון, לפעם הבאה שמחפשים ביסטרו אלגנטי במרכז, שלא מחפש להתחנף לאיש, עם אוכל שהוא אולי לא חדשני, אבל בהחלט מצוין וורסטילי. לקינוחים כאן, מאידך, לא בהכרח חייבים לשמור מקום. 
אסתר. דרך העצמאות 8, יהוד. שעות הפעילות: ראשון-שישי 12:00-22:45 (עסקיות 12:00-17:00 ושישי עד 16:00). טלפון: 03-6325853. לא כשר