בין שנינו מצטברות להן למעלה מעשר שנים של ניסיון בעיתונות אוכל. שנים של אכילה בכל חור אפשרי ברחבי ישראל, שמסתכמות בהרבה מאוד מידע; הסביח הכי טעים, המעדנייה הכי שווה, העוגה הכי נכונה לשבת. לקראת עליית התכנית החדשה "חדשות האוכל של ישראל" ביום ראשון הקרוב, התכנסנו לדון בסוגיות החשובות האלה. כצפוי - כל אחד מאיתנו בא עם דעות מוצקות משלו, והרווח כולו שלכם: 10 תחומים שונים, 20 המלצות שלנו. רוצים עוד? דברו אתנו בעמוד הפייסבוק החדש ואנחנו מבטיחים לענות.
עוגה לשבת
ריטה: עוגת פרג של קונדיטורייה וייס
באופן אישי, יש לי סטייה רצינית בכל הנוגע לעוגות פרג. למרות שהן עשויות להיחשב כמיושנות, בטח לעומת כל העוגות עתירות השכבות והקישוטים המפונפנים שאפשר להשיג היום, אני פשוט מטורפת עליהן, ובייחוד על זאת של קונדיטוריה וייס המיתולוגית. עוגה עשירה בגרגירים השחורים הקסומים, שאם מניחים מולי אני יכולה לסיים את כולה בלי למצמץ. חובה לחובבי הפרג.
קונדיטוריה וייס. המלך ג'ורג' 4, תל אביב. כשר
עמית: רוגלאך של קונדיטוריית מרציפן
אין לי מושג מה יש במתכון הרוגלאך של קונדיטוריית מרציפן, ואיכשהו גם יש לי תחושה שאני לא באמת רוצה לדעת. השורה התחתונה היא שמדובר ברוגלאך קטנים, רטובים מאוד, דביקים ומתוקים שהם אחד הדברים הכי טובים שאפשר לחלום עליהם ליד כוס קפה שחור או תה. הכי גילטי פלז'ר שיש.
מאפיית מרציפן, אגריפס 44, ירושלים. כשר
סביח
עמית: סביח אריכא
בשוק מחנה יהודה פועלים עשרות דוכני אוכל שונים וההיצע כמעט אינסופי, ועדיין, המקום הכמעט יחיד שמולו משתרך דרך קבע תור ארוך הוא דוכן הסביח של איתי אריכא. כאן מרכיבים לכל לקוח את הפיתה החמה באטיות ובקפדנות, כשהסוד הוא החצילים שפרוסים דק ומטוגנים ברגע ההזמנה. כי בשביל סביח טוב אתם צריכים לחכות – לא החצילים.
סביח אריכא, אגריפס 83, ירושלים. כשר
באופן אישי אני לא מעריצה גדולה של סביח, מה גם שהווריאציה האהובה עליי - סביח קלאסי יחסית במקום מקסים שפעל עד לאחרונה בעפולה ונקרא סביחוש - נסגרה, והותירה רבים עם חור בלב. חור שמילא אצלי סביח הכרובית הנהדר במפגש אושר בתל אביב. פיתה עסיסית עם כל מה שטוב בכרובית ובסביח גם יחד. אמנם חורג מהכללים של הסביח החצילי הסטנדרטי, אבל טעים רצח.
מפגש אושר. המלך ג'ורג' 105, תל אביב. כשר (ללא תעודה)
מסעדת פועלים
עמית: הסנדוויץ' של צ'וצי
כל כך הרבה יותר מסנדוויצ'ים יש במסעדה המופלאה של משפחת יצחקי, שנמצאת בשכונת קריית מנחם בירושלים. תמצאו כאן שניצלים עבים ועסיסיים בציפוי מתובל היטב, מגוון מסחרר של ירקות ממולאים ובצקים ממולאים מטוגנים (אם הגעתם ביום של קובה במילוי בשר ורימונים – אל תהססו) והמון סלטים שמחים תוצרת בית. המחיר נמוך, הכמויות נדיבות, הטעם הוא של הבית שתמיד חלמתם עליו וההתחככות בשחקני קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים, שמגיעים לתדלק אחרי אימונים, היא רק בונוס.
הסנדוויץ' של צ'וצ'י, דהומיי 14, ירושלים. כשר
ריטה: מאפיית אל משהדאוי
לכאורה, מאפיית אל משהדאוי שבנצרת היא כשמה, מאפייה. תמצאו כאן המוני מאפים מתוקים ומלוחים (המלצה שלנו: הפטאייר), אבל ההפתעה האמיתית בסיפור של אל משהדאוי היא האוכל שמסתתר בחדר האחורי; בכל יום מכינה תורפינדה אל משהדאוי מנה אחרת (אפשר להזמין יום לפני מה שרוצים), והאוכל מרהיב. שומט לסתות ממש. לא מסעדת פועלים מן השורה, אבל חוויה יוצאת מגדר הרגיל.
רחוב בשארה (לא רחוק מכיכר המעיין, מול מסעדת כיתאבון), נצרת. סגור ביום ראשון. לא כשר
מעדנייה
ריטה: אגתה
מאז שהיא נפתחה אני מוצאת את עצמי מגיעה שוב ושוב לאגתה, וממש לא כי המרחק בין המעדנייה לבית קשת הוא קצרצר. מדובר במחסן אוצרות שכמה שלא חופרים בו מוצאים תמיד עוד ועוד פריטים מעניינים. יש פה גבינות היסטריות, שמן זית טוב, חרדל מכל הסוגים והמינים, פסטות מעולות, דגים כבושים, יינות וכל מה שצריך כדי לבשל בבית (אם אין לכם כוח לבשל בבית יש פה גם תפריט טוב של כריכים שסוגר את הפינה של ארוחת בוקר, צהריים או ערב). והשוס: המחירים סבירים לחלוטין.
אגתה. ראול ולנברג 24, תל אביב. לא כשר
עמית: אבנר ורמי
גם אחרי בערך עשר שנים שאני קונה כאן אני מודה שאני עדיין לא סגור במאה אחוז על מיהו אבנר ומיהו רמי. האמת? זה לא ממש משנה. כי כל אחד מהם יידע לספק לכם בדיוק את מה שמתחשק לכם באותו הרגע – בעיקר אם הרגע הזה הוא יום שישי בבוקר, כשבא לכם למלא את הבית בפינוקים. זיתים ירוקים חריפים, לקרדה טורקית אמיתית, דגים מעושנים, ממרח שום יווני, גבינות פנחס והמאירי וקציצות ירק חמימות שניצבות במגשי ענק על הדלפק ושפשוט אי אפשר שלא לחטוף.
מעדניית אבנר ורמי, שדרות ירושלים 70, יפו
סנדוויץ' טוניסאי
עמית: הטוניסאי של אלי
יש לי המון סימפטיה לסצנת האוכל ברמלה – השוק הצבעוני, ההשפעה של הקהילה ההודית, החומוס. ועדיין, איכשהו בכל פעם שאני מגיע לרמלה אני מוצא את עצמי אוכל בסופו של דבר בטוניסאי של אלי. מדובר על הפריקסה/כריך טוניסאי הטוב והעסיסי ביותר שאני מכיר, עם המון לימון כבוש ואריסה כמו שצריך. בימי שלישי ושישי יש גם קוסקוס, שזה בכלל חגיגה.
הטוניסאי של אלי, שדרות שלמה המלך 3, רמלה. כשר
ריטה: הפריקסה של זהבה
וואו. זה היה הדבר הראשון שעלה בדעתי עם הביס הראשון בפריקסה הזהוב של זהבה בצפת. זה בדיוק סוג האוכל ששווה לקום עבורו מהספה, להיכנס לרכב ולנסוע שעות. מדובר בלחמניית פריקסה מלאה בלימון כבוש מעשה ידיה של בעלת הבית זהבה, חצילים מטוגנים, תפוחי אדמה וכמובן טונה, ותוסיפו לזה את המחיר הפנטסטי - פחות מ-20 שקלים למנה. אם משום מה אתם לא חובבי פריקסה, דעו לכם שיש כאן גם המון תבשילים אחרים שמתחלפים מדי יום והם נהדרים לא פחות.
הפריקסה של זהבה. ירושלים 26, צפת. כשר
ארוחת בוקר
עמית: שראביכ
מסעדה ערבית בקצב אחר ועם נשמה אינסופית, שבה תוכלו לטעום ממטעמי המטבח השורשי של הגליל. ירקות ועלים מקומיים נותנים כאן את הטון המרכזי, ובשעות הבוקר זה בא לידי ביטוי בעיקר עם חביתת ירק מופלאה, שבה מעט ביצים קושרות יחד את כל הירוק שבעולם. גם מנת הפול עם ביצי עין מטוגנות היא משהו שאיתו הייתי מוכן לפתוח את היום בכל יום. ומכיוון שאי אפשר באמת להחליט מה עדיף, תזמינו את שתי המנות אפילו אם יעקב, בעל הבית, יגיד לכם שלא צריך. אני מבטיח לכם שלא תשאירו כלום בצלחת.
שראביכ, כפר ראמה. לא כשר
ריטה: מזנון געצל
תל אביב בכלל ואזור המרכז בפרט מלאים בבתי קפה, מאפיות, מסעדות ומעדניות שאפשר למצוא בהן ארוחות בוקר מטמטמות. בשביל אלה המוכרות, לא צריך את ההמלצות שלי. אבל לאחרונה נתקלתי במזנון געצל המקסים בפאתי כרם התימנים, שמהווה אפשרות נהדרת לארוחת בוקר קצת שונה מהסטנדרט. יש פה קרואסונים קטנים נהדרים במילויים כמו קרם פטיסייר ותותים או גבינת ברי ותאנים, לצד סקונס שאופים במקום והם מעולים. אך גולת הכותרת היא פנקייקים אוקראינים יפהפיים שאפשר לאכול עם פירות יער ושמנת חמוצה או קרם וניל ותותים. מושלם לחובבי המתוק בבוקר, ועוד יותר מושלם בשילוב עם סיבוב בשוק הכרמל הצמוד אחרי האוכל.
מזנון געצל. רבי מאיר 21, תל אביב. לא כשר
גלידרייה
ריטה: בוזה או ארטה
כחובבת גלידה מושבעת, היה קשה עד בלתי אפשרי לבחור רק גלידרייה אחת להמליץ עליה. אז הלכתי על שתיים. האחת היא ארטה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. הגלידה נעשית בעבודת יד על ידי זוג עולים מאיטליה, ומבחר הטעמים מסחרר. המומלצים ביותר לטעמי הם סורבה השוקולד שהוא אמנם טבעוני אבל מדהים והקרם האיטלקי הנהדר, שהוא אחד מטעמי המומחיות כאן. ההמלצה השנייה היא גלידרייה שאי אפשר להתעלם ממנה בשנים האחרונות ובצדק: בוזה - שסניפיה נמצאים בתל אביב ובצפון הארץ (מעלות תרשיחא וקיבוץ סאסא). גלידה נהדרת וכיפית שמציעה טעמים בלתי נשכחים כמו הקשיופיאה (שילוב של אגוזי קשיו קלויים וקרמל) וגביע שוקולד מהחלומות.
לפרטים: בוזה
ארטה. נחלת בנימין 11, תל אביב
עמית: ג'לה
לא איש גלידות אנוכי, אין מה לעשות, וטבעוני אני רחוק מאוד מלהיות. ועדיין, הגלידרייה הטבעונית המקסימה שבשוק לווינסקי שבתה את לבי בקלות. הגלידות של ג'לה, שנעשות על בסיס חלב שקדים, עומדות בכל הסטנדרטים האיטלקיים המחמירים לגלידה איכותית, בלי כל מיני מייצבים, צבעי מאכל ושאר אבקות מסתוריות. פיסטוק אמיתי, זעפרן או שקדים הם רק חלק מהטעמים העדינים והמוצלחים שתמצאו כאן.
ג'לה, לוינסקי 47, תל אביב
מסעדת דגים
ריטה: השקד
מסעדה אהובה נמדדת בכך שאתה חוזר אליה שוב ושוב, וגם כשאתה לא מצליח להגיע - אתה עדיין חושב על האוכל שלה. כזאת היא מסעדת השקד בשבילי. מוסד ותיק ולא יומרני, שמספק חוויית דגים ופירות ים מהנהדרות בארץ. הכל כאן כיף, מאינספור הסלטים שמוגשים לשולחן כשמתיישבים במקום, דרך מנות הדגים ופירות הים ועד הקינוחים המצוינים. איזה כיף שעוד יש מקומות כאלה בארץ.
השקד. החשמונאים 99, תל אביב. לא כשר
עמית: פסקדו
העיר שהביאה לנו את אידי ממשיכה להצמיח טבחים שיש להם ידיים טובות מאוד לטיפול בדגים. בין אם מדובר בדגי חקלאות ימית שניתן למצוא היום בכל מסעדה ובין אם מדובר בדגי פרא נדירים מהים התיכון, השף יחי זינו יידע להוציא מהם את המיטב – לפעמים בטיפול הכי מינימלי שאפשר (חפשו את מנת הפלמידה "עור נחש") ובין אם בבישול ששואב את השפעותיו מהסביבה הצרפתית/צפון אפריקאית. מהמסעדות הכשרות הטובות בארץ, בלי ספק.
פסקדו, מרטין בובר 1, אשדוד. כשר
ספר הבישול של השנה
ריטה: "אפייה מהירה" של ארז קומרובסקי
אם הייתי יכולה, הייתי מקדישה הרבה יותר זמן לבישול ולאפייה. אבל לצערי אני לא בשלנית מיומנת ובוודאי שלא אופה מוכשרת. לכן, כל כך התחברתי לספר האפייה המהירה של ארז קומרובסקי שיצא לאור לפני קצת פחות משנה. מדובר בספר שמהווה פתרון מושלם למי שרוצה לאפות אבל אין לו ממש סבלנות או זמן לעניין. הכנתי כמעט את כל המתכונים מהספר הזה, וכולם יצאו נהדר. ללא ספק, מדובר עבורי בכרטיס הכניסה הכיפי ביותר למטבח.
אחרי יותר מדי שנים שבהן הקהילה הרוסית הענקית שחיה בישראל נשארה קצת בצל מבחינה קולינרית, מגיע הספר הנהדר הזה (בהוצאת Lunch Box), שכורך יחד סיפורים ומתכונים שממש לא חייבים להיות רוסים (או סתם אשכנזים) כדי לאהוב. המון דג מלוח, המון מיונז, המון תפוחי אדמה והמון סלק בספר מעוצב ויפהפה, שהוא תענוג אפילו למי שאינם מבשלים.
המסעדה הבלתי מושגת
עמית: לווייתן, אילת
יש בית אוכל אחד בארץ שלא עובר כמעט יום שבו אני לא חושב על כמה שהייתי שמח לאכול בו. בית אוכל שמגיש מנות גדולות ומושקעות של אוכל פשוט וטעים, כזה שהמון מסעדות מנסות לעשות ומעט מאוד מצליחות. הבעיה – הוא נמצא כ-400 קילומטר מהמקום שבו אני גר, ולעלות על טיסת פנים בשביל ארוחה זה אולי רומנטי ומגניב, אבל בינינו – לא באמת ישים. אז לווייתן, המסעדה של ענבר שפירא וליאור רפאל, תמשיך להיות המקום שעל המנות שלו (המבורגר שרימפס, תמנון צלוי, פסטה עם שוק חזיר מעושן ופאי אוכמניות) אני חולם בהקיץ, לפחות עד החופשה הבאה באילת.
לווייתן, טיילת מלון הרודס (החוף הצפוני), אילת
ריטה: המטבח של רמה
בטרם נשרפה לפני כחודשיים הייתה המטבח של רמה אחת המסעדות האהובות עליי בישראל. מקום שמספק מפלט רגוע מהמולת היום יום ומשרה תחושת רוגע, לא משנה מתי הגעת אליו. וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על האוכל כאן, שעליו היה אמון השף תומר ניב, ונעשה בהבנה אמיתית של מהו אוכל ישראלי שמושפע מהמקום שבו הוא מוגש ומבוסס באמת על חומרי הגלם המקומיים. כולי תקווה שהמסעדה הנהדרת הזאת תפסיק להיות בלתי מושגת ותשוב לפעול בהקדם האפשרי.
חדשות האוכל של ישראל עם ריטה ועמית תשודר בימים א'-ג', ב-15:45.