תעשיית המכוניות החשמליות הנגישות משגשגת בחמש השנים האחרונות, והיא עקפה בסיבוב גם את התעשייה ההיבדרידית, למרות שמחירי הנפט העולמיים בירידה. ועדיין – מספר הערים שמצליחות לשכנע את התושבים להחליף את הרכב המזהם שלהם במכונית אלטרנטיבית נמוך. יש מעט ערים שמגוייסות לעשות שינוי, והמאבק הגדול עדיין בחיתוליו. ועדיין, יש מטרופולינים שהצליחו לאמץ יותר בהצלחה את השינוי שחל על תעשיית הרכב. האם זה בזכות מחירים גבוהים של דלק ומחירים נמוכים של חשמל? או שמא בגלל תשתית חשמלית איכותית, כזו שבאמת מאפשרת לציבור לשחרר את משאבות הדלק? אולי בגלל סובסידיות גבוהות לרכישת רכבים נקיים? או שאולי השקעה מסיבית בתחבורה ציבורית חשמלית?
אלה השאלות שקובעי המדיניות שואלים את עצמם, אבל נראה שכרגע אין תשובה חד משמעית. כל עיר והצרכים המיוחדים שלה, ולכן התוכניות הספציפיות שיתאימו עבורה. בכל מקרה, ברור שצריך לפעול, והנה כמה ערים שהחליטו להרים את הכפפה, שלא לומר לחבר את השאלטר.
סן פרנסיסקו, קליפורניה
בתור המובילה במכירות הרכבים החשמליים, סן פרנסיסקו בהחלט עומדת בציפיות ממנה בתור העיר בעלת המודעות הסביבתית הגבוהה בארה"ב. יש לנתון הזה כמה סיבות, וכנראה שאחת מהן היא העובדה שמדובר באחת הערים העשירות ביבשת. אבל יש לזה סיבות נוספות, והן שגם העיר וגם המדינה – קליפורניה – מציעות לנהגים תמריצים רציניים ביותר על מנת שיפסיקו לזהם את האוויר. לא רק שמחירו הבסיסי של החשמל נמוך מאוד, בטח בהשוואה לזה של הדלק, הרי שגם המדינה וגם העיר מעניקות החזר של כ-5,000 דולר על רכישת רכב חשמלי או היברידי. חברה ציבורית זכאית להחזר של 10 אלפים דולר, וחברות פרטיות מקבלות הלוואות לרכישת רכבים חשמליים. ויש גם תמריץ שחזק מכסף. בכל מדינת קליפורניה מאפשרים לרכבים עם פליטת זיהום נמוכה לנסוע בנתיבים המהירים המיועדים לרכבים עמוסי נוסעים.
צ'טנוגה, טנסי
ייתכן שלא שמעתם עליה, אבל העיר הבינונית בגודלה במדינת טנסי כונתה ב-1969 על ידי שדרן החדשות האגדי וולטר קרונקייט "העיר הכי מלוכלכת באמריקה". מאז ועד היום היא הצליחה להחליף את התואר המפוקפק הזה בכינוי "best town ever", ולא רק בזכות הפיכתה לבית לחברות סטארט אפ ויזמים המרושתת כולה באינטרנט מהיר כברק, אלא גם כי היא החליטה להפוך למובילה סביבתית במקביל. ב-2014 66 אחוז מהימים בשנה היו בעלי איכות אוויר גבוהה, והיא הוכתרה כאחת הערים עם האוויר הנקי באמריקה. איך היא עושה את זה? יש בעיר תשתית אוטובוסים חשמליים, תכנית שיתוף אופניים, ועכשיו גם תכנית לשיתוף ברכבים חשמליים, ראשונה מסוגה. כל תושב העיר עם רקורד נהיגה נקי, כרטיס אשראי וסמארטפון, יוכל להפוך לחבר בתכנית, ולשכור רכב מסוג ניסן ליף עבור 9 דולר בשעה. המכוניות חונות ב-20 מגרשי חנייה וטעינה בעיר, וכל אחד יכול להשתמש בהן כרצונו.
קלגרי, קנדה
שנה אחרי שנה, קלגרי שבמחוז אלברטה בקנדה, זוכה בתור "העיר הכי נקייה בעולם". תגידו שזאת לא חוכמה כשאת אחת הערים הצפוניות בעולם, אבל בכל זאת יש בה 2.3 מליון תושבים, כך שנדרשות גם פעולות אקטיביות כדי לעצור את זיהום האוויר. זה מתחיל מהתכנון העירוני – קלגרי בנויה בגריד מאוד מסודר, מה שמוריד דרמטית את הפקקים וכתוצאה מכך את זיהום האוויר. בנוסף היא מצוידת במערכת מתקדמת של רכבות קלות, חשמליות כמובן, שמאפשרות לתושבים להגיע ליעדם בנוחות מבלי להזדקק למכוניות הפרטיות שלהם. ה-CTrain, כך הן מכונות, מהוות דוגמה עולמית לתחבורה חשמלית, כשמעל 50 אחוז מתושבי העיר מגיעים למרכז עם הרכבות, אחוז גבוה לכל הדעות, וזה הודות לתכנון מוקדם של ריבוי קווים, תחנות ומסלולים. אולי החלק הכי יפה בתכנית של קלגרי, היא שמערכת הרכבות לא מחוברת לחשמל, אלא משתמשת באנרגיה של טורבינות רוח, כשמועצת העיר כבר רכשה אנרגיה המספיקה לעשר שנים.
פריז, צרפת
עיר האורות החליטה ליישם תוכנית מגבילה במקום לעודד רכישת רכבים חשמליים, והיא דוגמה מצוינת לאיך הגבלת נסיעה לרכבים פרטיים בכבישי העיר עובדת מצוין. ב-2014 החליטו לעשות ניסוי והטילו בעיר ובפרבריה הגבלה של שעות וימים המבוססת על מספרי לוחיות זיהוי, יוזמה שהטילה הממשלה במטרה ברורה להילחם בזיהום. בימים מסוימים רכבים עם לוחית זיהוי שמסתיימת במספר זוגי, לא הורשו להיכנס לעיר בין השעות חמש וחצי בבוקר ועד חצות, ובימים אחרים היו אלה הלוחיות הלא זוגיות שהוגבלו. גזירה קשה אמנם, אבל בתמורה סיפקה העיר תחבורה ציבורית בחינם. בנוסף הוגבלה גם מהירות הנסיעה בעיר ל-20 קמ"ש בכבישים מסוימים, מה שכמובן גם מוריד את המוטיבציה להגיע לעבודה ברכב פרטי.
לוס אנג'לס, קליפורניה
בתור המלכה האם של חוקי האוויר הנקי ומביאת בשורת הפחתת הזיהום לעולם (היא הייתה הראשונה שהכריחה את תעשיית הרכב לבנות רכבים חשמליים בשנות ה-90) – אפשר לסמוך על אל.איי שיש לה מוטיבציה לעדכן את החקיקה שלה ולשים אותה בקו ראשון עם הערים שמפחיתות את הזיהום.
עיריית לוס אנג'לס לוקחת צד פרו-אקטיבי, והיא בנתה תשתית חשמלית מפוארת לעיר, הן לרכבים פרטיים והן עבור תחבורה ציבורית. לאור גודלו העצום של המטרופולין, ברור לרשויות שעבודות התשתית ייאלצו להימשך זמן ארוך, אבל החזון לבניית עוד מאות עמדות טעינה, בעיקר באזורים ציבוריים עמוסים וכן במקומות עבודה, עדיין בעינו, על מנת לאפשר לכמה שיותר תושבים לעבור לתחבורה חשמלית. בנוסף מציעה העיר תמריצים כלכליים לתושביה בצורת החזרי מס על רכישת רכבים חשמליים וכן אישור לנסיעה בכבישים המיועדים לרכבים ציבוריים.
אמסטרדם
תסמכו על ההולנדים שהם לא יתנו לאף אחד להמשיך ללכלך להם את המדינה. עד 2025 אמסטרדם מתיימרת להיות עיר נקייה לחלוטין מפליטת זיהום מכלי רכב. ראשי העיר מודעים לכך שזיהום מגיע מהרבה מקורות, אבל מבינים שהמקום שהם יכולים לחולל בו שינוי מהותי בעצמם הוא בתחום התחבורה. העבודה על תכנית "Clean air for Amsterdam" היא בשיתוף צמוד עם המזהמים העיקריים בעיר: מוניות, חברות גדולות, ותעשיית התיירות, מאחר שהם יאלצו לוותר על הרכבים שלהם בעתיד הקרוב.
כבר ב-2017 ייתחם בעיר אזור נקי – ולא תתאפשר אליו כניסה למשאיות או רכבים מסחריים שיוצרו לפני שנת 2000. ב-2018 גם מוניות שיוצרו לפני 2009 ואוטובוסים שיוצרו לפני 2005 לא יוכלו להיכנס לאיזור.
כדי לעודד את הציבור הרחב לקחת חלק ביוזמה, העיר תציע מספר הטבות לנהגים הנוסעים ברכבים נקיים – סובסידיה לרכבים חשמליים, הגדלת מקומות הטעינה פי 4 עד 2018, וכן הפחתת מסים על קטנועים פחותי זיהום. מוניות נקיות יזכו לתחנות הכי קרובות למרכזים ההומים של העיר. כמו כן, עד 2025, מועד ביצוע התכנית, כל האוטובוסים בעיר יהיו חשמליים.
קופנהגן
כבר עכשיו נחשבת קופנהגן לאחת הערים הירוקות שיש. דנמרק היא אחת המדינות הראשונות בעולם שעיגנה את איכות הסביבה בחקיקה, ומאז החזון הסביבתי היווה נדבך מהותי בתכנון העירוני. המטרה הראשונית של קופנהגן הייתה להעביר 40% מהתושבים לפדל על אופניים עד 2012. והיא מאוד קרובה לזה. היום 36% מתושבי העיר מפדלים להנאתם לעבודה ובחזרה, לסידורים וקניות, ואפילו ליציאות או לביקורים חברתיים, הודות לזה שהעיר אינה ענקית וזה בהחלט סביר לפדל באזורים המרכזיים. לצורך זה בנתה העיר לרווחת תושביה תשתית פורצת דרך של אופניים עירוניים בחינם, והיא גם ייצרה תשתית מרשימה של נתיבי אופניים, כדי לאפשר ל-20 אלף המפדלים שנוסעים בעיר בשעות השיא.
העיר גם נהנית מתחבורה ציבורית מפותחת, מה שמאפשר לאנשים רבים להשאיר את האוטו בבית. טבעת נוספת של רכבת תחתית מסביב לעיר נמצאת כרגע בבנייה, ותיפתח ב-2018. כבר עכשיו העיר משתמשת בשדות של טורבינות רוח, כדי להפעיל את מערכות הנסיעה העירוניות הנקיות ולממש את התכנית הגרנדיוזית של הבירה הדנית להפוך לנקייה מגזים פחמניים עד 2025.
אוסלו
בבירה הנורווגית גם מכירים בחשיבות של הפחתה דרמטית של פליטת מזהמים, והמוטו שם הוא "בקרוב נספור פחמן דו חמצני כמו שאנחנו סופרים כסף". העיר עובדת בשיתוף פעולה צמוד עם הממשלה במטרה להפחית את פליטת המזהמים ליותר מחצי ממה שהיא היום עד תחילת העשור הקרוב. המטרה הסופית של ראשות העיר הנוכחית היא להגיע לרמה של אפס זיהום עד 2030.
לצורך הגשמת התכנית צריכה העירייה להקים מחדש את כל התשתית התחבורתית של העיר, המונה 620 אלף תושבים. העיר מתכוונת להוסיף 65 ק"מ של שבילי אופניים, וזה על חשבון מקומות חנייה בעיר לרכבים פרטיים. עוד בתכנית הטלת אגרה על כניסת רכבים למרכז העיר, מה שיפחית 20% מהמכוניות בעיר עד 2020. בהמשך מתוכנן גם מייקאובר שלם לצי האוטובוסים, שיהפוך כולו לחשמלי.
עד כמה תצליח ראשות העיר להניע את המהלכים הללו? הכל תלוי בשיתוף הפעולה עם הממשלה, כך טוענים שם. במשרד ראש העיר אומרים שאת השינויים הללו אפשר לחולל תוך 4 שנים בעזרת מענקים ממשלתיים נרחבים, עכשיו רק נשאלת השאלה עד כמה הממשלה תכניס את היד לכיס.