השופט אסף זגורי קיבל לאחרונה עוד תביעת פינוי במגזר הערבי. מדובר בתביעה שהגישה אישה נגד גרושתו של אחיה. האח ואשתו גרו לפני הגירושין בנכס שרשום על שם האחות. לאחר הפרידה הגרושה המשיכה לגור בו עם הילדים וסירבה להתפנות בטענה כי מדובר בנכס שניתן לה ולבעלה במתנה. השופט קבע שהיא לא הביאה כל ראיה להוכחת טענותיה והורה לה להתפנות ולשלם לגיסתה לשעבר דמי שימוש.
בני הזוג נישאו ב-2004 וחיו יחד עד לפרידתם ב-2019 בנכס שרשום על שם אחות הבעל, שגרה בארה״ב. מדובר במבנה דו משפחתי בן 3 קומות ששטחו כ-270 מ״ר.
תוך כדי הליך הגירושין הגישה האחות תביעת פינוי נגד האישה ועתרה לתשלום דמי שימוש ראויים. האישה הגישה תביעה נגדית בה ביקשה להצהיר שיש לה זכויות בנכס.
האחות סיפרה שנתנה לבני הזוג רשות להשתמש בנכס ללא תמורה, מתוך רצון לסייע לאחיה. משעזב האח את הנכס היא ביטלה את רשות השימוש ופנתה לאישה שתפנה את הדירה אך היא סירבה. בנסיבות אלה, טענה האחות, האישה היא בבחינת מסיגת גבול.
קו הגנה עיקרי של האישה התבסס על הטענה שאביו המנוח של הבעל רכש מהתובעת את הנכס וזה ניתן להם במתנה אך נותר פורמלית רשום על שמה משיקולי מס. עוד נטען כי בני הזוג עשו בנכס שימוש ממושך ללא תשלום תמורה וביצעו שיפוצים משמעותיים בעלות גבוהה ומדובר בביתה של האישה לכל דבר ועניין.
האישה הוסיפה כי התובעת לא יכולה לפגוע בעיקרון הציפייה וההסתמכות שלה לפיו היא תוכל לגור בנכס כל חייה, לאחר שהשקיעה בו את מיטב כספה. לפיכך עתרה האישה להירשם כבעלים של 50% מהנכס, יחד עם בעלה לשעבר.
רשות שניתנת לביטול
השופט הבכיר אסף זגורי מבית המשפט למשפחה בנצרת קיבל את התביעה והורה לנתבעת להתפנות.
הוא ציין כי בית המשפט נדרש לעתים קרובות לעסוק בתביעות לפינוי וסילוק יד במגזר הערבי וברובם המכריע של המקרים נעתר לתביעות בחיוב. הוא הוסיף כי מקרה זה אינו שונה והסכמות בעל פה ואף התנהגות רבת שנים בדמות שימוש בנכס מקרקעין או דירה ללא תשלום לא יוכלו להצדיק הצהרה על זכויות בעלות.
השופט כתב כי רישום הנכס על שם האחות מאז 1997 מהווה ראיה חותכת לכך שהיא הבעלים, והנתבעת לא הביאה כל ראיה להוכחת טענותיה כי מדובר ברישום פיקטיבי.
הוא התרשם כי האחות רק נתנה לבני הזוג רשות לגור בנכס והנתבעת לא הוכיחה שהובטח לה כי היא תהיה זכאית לעשות שימוש בנכס כל ימי חייה.
מכיוון שהאישה ובעלה לשעבר לא שילמו כל תמורה על השימוש הארוך שעשו בנכס, הרשות שנתנה להם האחות ניתנת לביטול בכל עת ולא הוכחו ״שיקולי צדק״ המצדיקים שלא לבטל את הרשות.
עוד קבע השופט כי האישה לא הוכיחה את גובה ההשקעות בנכס ושמה את כל יהבה על טענת הבעלות, כך שלא ניתן לפסוק לטובתה דבר בהקשר זה.
כמו כן נקבע כי התובעת זכאית לדמי שימוש החל ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין בסך של 5,250 שקל לחודש ובסך הכל 105,000 שקל.
האישה חויבה בנוסף בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
ב״כ האחות: עו״ד חאתם דוחא
ב״כ האישה: עו״ד גדלי סולן
עו"ד מוסא דקא עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל