השופטת רות אטדגי-פריאנטה דחתה לאחרונה תביעה כספית שהגיש אדם נגד בת זוגו לשעבר ואם שתי בנותיו. הוא טען כי דירת המגורים של הצדדים נרכשה על ידי שניהם אך נרשמה על שם האישה בלבד כדי שתוכל לקבל מענק עולה. השופטת כתבה כי הוא לא הביא ראיה כלשהי לכך שמימן את התשלומים והציג גרסאות סותרות.
בני הזוג הכירו ב-2010 וניהלו מערכת יחסים שממנה נולדו שתי בנות.
לאחר לידת בתם הבכורה ב-2013 חתמה האישה על הסכם לרכישת דירה תמורת 540,000 שקל. הזכויות בדירה רשומות על שמה בלבד. לצורך הרכישה היא נטלה משכנתה על סך 342,000 שקל הכוללת מענק זכאות כעולה חדשה בסך 282,000 שקל.
בינואר 2015 הורחק האיש על ידי המשטרה מהדירה ומאז לא שב לגור בה.
בתביעה טען האיש כי בני הזוג החליטו לרכוש את הדירה ביחד. הוא הוסיף כי הדירה נרשמה על שם האישה בלבד רק לצורך קבלת המענק המגיע לה כעולה חדשה.
לדבריו, נתן בה אמון מלא כי לא תשלול ממנו את חלקו בנכס. עם זאת, ומאחר שלדבריו אינו מעוניין לכפות שותפות בנכס על מי שאינה רוצה בו כשותף, הוא מסתפק בכך שהאישה תשיב לו 250,000 שקל בתוספת ריבית והצמדה ממרץ 2014, היום בו העביר לדבריו את התשלום האחרון על הדירה בסך 80,000 שקל.
לטענתו, את כל ההון העצמי הנדרש לתשלום, בסך של כ-200,000 שקל הוא שילם מחסכונות שלו. הוא גם מימן 50,000 שקל נוספים בגין דמי תיווך ותשלומים נלווים ״הקשורים לדירה״. התובע הציג דפי חשבון שלפיהם משך 66,000 שקל ו-77,000 שקל מחשבונו לפני מועד החתימה על הסכם הרכישה.
האישה הכחישה את הטענות בעניין כוונת השיתוף וטענה כי גם אם האיש סייע לה פה ושם, עשה זאת מתוך כוונה לתת מתנה. כך או כך לדבריה, היא זו שמימנה את מלוא התשלום על הדירה מכספים שחסכה ובסיוע בני משפחתה.
סתירות ותמיהות
השופטת רות אטדגי-פריאנטה מבית המשפט למשפחה בבאר שבע דחתה את התביעה. היא כתבה כי לא נתנה אמון בגרסת התובע ובעדותו התגלו סתירות.
בין היתר קבעה השופטת כי חרף סמיכות הזמנים בין מועדי משיכת 136,000 שקל מחשבונו של התובע, אין הוכחה כי הם שימשו לטובת הרכישה.
כמו כן, התובע העלה שלל גרסאות ביחס למועדי התשלומים השונים וסכומם. הוא גם לא צירף אסמכתא כלשהיא לתשלומים.
הנתבעת לעומת זאת צירפה קבלות על תשלומים שונים שהעבירה על חשבון התמורה.
השופטת הוסיפה כי התובע חזר וטען שהתשלומים בוצעו ישירות ממנו אל המוכרים או אל עורך הדין שליווה את העסקה. עם זאת, התובע לא ביקש להביא לעדות לא את עורך הדין, לא את המתווך ולא את המוכרים, מה שפועל לחובתו.
עוד כתבה שופטת כי גם גרסת האישה מעלה תמיהות. כך, בין היתר, היא טענה שאמה שמתקיימת מקצבת זיקנה העבירה לה לטובת הרכישה 100,000 שקל.
ואולם, גם אם במחלוקת הראייתית כפות המאזניים נותרו מעוינות, חובת ההוכחה מוטלת על התובע והוא לא עמד בה.
התובע חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל לטובת אוצר המדינה.
ב״כ התובע: עו"ד גילי יאסו
ב״כ הנתבעת: עו״ד חגית אלוש מטעם הסיוע המשפטי
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל