מלחמת שלג

כל חיילינו סימסו ושבו בשלום

האם מפקד צוות ביחידת העלית מגלן אילץ את חייליו לזחול בתחתונים בשלג, או שהלוחמים הם אלה שביקשו לנצל את הסופה שפקדה את ישראל לפני כחודש כדי לתעד את עצמם בפעילות לא שגרתית? האם מעשיו של המפקד חמורים וראויים לחקירת מצ"ח, או שמא זהו קטע היתולי שנולד כחלק מהווי היחידה? האם הייתה כאן התעללות בלוחמים, או שמדובר בסך הכל בכמה רגעים משותפים של פריקת מתח?

אלא שלוחמי מגלן, מצידם, לא התכוונו להשאיר את האייטם שפורסם ב"וואלה!" ללא פעולת תגמול. כ-16 שעות לאחר פרסום הידיעה, ביום רביעי אחר הצהרים, קיבלו כמה מהכתבים הצבאיים הודעת sms בשם חיילי הצוות, ממנה עולה כי לא מדובר בהתעללות. "אנחנו מניחים שרובכם ראיתם את הכתבה על ההתעללות שכביכול נכפתה על לוחמים במגלן", נכתב ב-sms. "שום דבר ממה שנראה בסרטון לא היה בכפייה. כל האימון היה יוזמה של הצוות וזיכרון שהצוות רצה להשאיר לעצמו ממזג האוויר הסוער שהיה באותו סוף שבוע".

כתבים שפנו בעקבות ה-sms לדובר צה"ל, קיבלו הצעה בהחלט בלתי שגרתית: לשוחח טלפונית עם לוחמי הצוות. הלוחמים סיפרו כי לא אולצו להתגלגל בשלג. הסרטון הגיע לחלק מהכתבים והתגלגל אפילו עד אליי. צפייה בו מעלה כי אתר "וואלה!" לא הציג את כל קטע הווידאו, וכי אילו היה עושה כן – היה פוחת עד מאוד הרושם שמדובר בהתעללות. כך, למשל, בסוף הסרטון, המוצג כאן, אפשר לראות את לוחמי הצוות רוקדים יחד עם המפקד.

לסטטוס שהעלתה פורת בשם לוחמי הצוות צורפה תמונה שנלקחה מהסרטון המלא, של חיילי הצוות רוקדים עם המפקד. למחרת, בחמישי האחרון, פרסם בוחבוט ידיעה נוספת בנושא שהלכה חצי צעד אחורה. באייטם החדש הגיב מפקד הצוות, באמצעות חברו, לסערה בכוס תה שנוצרה והדגיש כי "הכול נעשה ברוח טובה, על דעתם של החיילים".

בוחבוט, למה לא הראית את הקטע בסוף הסרטון שבו החיילים רוקדים עם המפקד? כי זה היה הורס את תיאוריית ההתעללות?
"הסרטון שהגיע אלינו פורסם כפי שהוא. דבר לא צונזר. למחרת הובאו טענות החיילים, והעניין פורסם בהבלטה".

מאתר "וואלה!" נמסר כי "למערכת 'וואלה! חדשות" הגיע סרטון המציג אימון של חיילי מגלן בשלג עם בגדים תחתונים בלבד. פרט לכך הגיעו לידי הכתב שתי עדויות: של לוחם ושל גורם נוסף הקרוב באופן אישי לנושא. בעדויות מתואר אופן התנהלות המפקדים בצוות, ובכלל זה תיאורים של מעשים לא ראויים כלפי חיילים. לאחר פרסום הכתבה, שעוררה הדים רבים, קיבלנו עדויות מחיילים אחרים הטוענים כי המפקדים נוהגים כשורה וכי אין בסיס לטענות נגדם. באייטם נוסף שפרסמנו הבאנו לידי ביטוי גם את הקולות הללו".

בחן את עצמך: מי אמר ומתי?

"הטריק הכי גדול של 'האח הגדול' היה ליצור סביבה תקשורתית שבה זה לא מגניב לבקר את 'האח הגדול'. שבה אם אתה מבקר את 'האח הגדול' אתה נתפס כטרחן. השיירה עוברת, אבל הכלבים לא נובחים. הם יושבים באולפנים, מלקקים זה את זה, ומרכינים ראש בהכנעה בפני היד שמאכילה אותם. אמאל'ה, אני מקווה שגם אני לא אגמור ככה".

א.     פסיכיאטר "האח הגדול 2", פרופ' אילן רבינוביץ', שלוש שנים ושמונה חודשים לפני שאיבחן את שרון גל כבעל אינטליגנציה אינטגרטיבית בראיון מקצועי ובלתי נשכח ב"ליידי גלובס".

ב.     כתב "ידיעות אחרונות" רז שכניק, חושף פרשת הכדורים בבית "האח הגדול", שנה וחודשיים לפני שהתקדם לקריירה טלוויזיונית מצליחה ב"רשת" והשתתף בתכנית המקדימה הנוצצת "אקס פקטור – השטיח האדום".

ג.       התסריטאי רני בלייר, לשעבר יו"ר פורום אירגוני היוצרים, חצי שנה לפני שהוביל הפגנת מחאה המונית נגד מזימת הזכייניות לסגור את תל"י, למרגלות בניין ההנהלה של "קשת".

ד.      עורך "טיים אאוט", איתי ולדמן, שנתיים וחודש לפני שירכין ראש בהכנעה וייצא מגדרו כדי לקדם את "האח הגדול 6", בתפקידו המיועד כעורך mako.

התשובה לשאלה המסקרנת – באייטם הלפני אחרון.

רענן שקד VS אסי עזר

אחרי שי גולדן מול רוני שוקן, מורן שריר מול חיים לויסון ואפילו גונן גינת מול חיים זיסוביץ', קבלו עוד סכסוכון מענג היישר מהרשת. בצד האחד של הזירה: אסי עזר, האיש והקונצרן, שחוץ מלהגיש תכניות דגל של "קשת" בפריים טיים, להנחות תכנית חתרנית בערוץ 24, לשדר תכנית בוקר ברדיו, ליצור סרט דוקומנטרי, לפתח פורמטים ולצאת לדייט עם נפתלי בנט, כתב את הסידרה המצליחה "להיות איתה". בצד האחר: רענן שקד, שחוץ מלכתוב טור אישי פופולרי ב"7 ימים" של "ידיעות", לפרסם שלושה ספרים, להגיש תכנית רדיו שבועית, ללמד בבית הספר לעיתונאות "כותרת", לפתח פורמטים ולגדל את איתי ויערה, כתב ל"רשת" (עם סיגל אבין) את הסדרה המצליחה "בלתי הפיך". באמצע: תהום פעורה וציוצים ארסיים בטוויטר.

הפרומו להיתקלות בין עזר לשקד התרחש במוצאי שבת, כאשר עזר צייץ ל-81,974 עוקביו כי בשל מותו של אריאל שרון לא ישודר הפרק של "להיות איתה". אחרי כמה עשרות ציוצים מאוכזבים של מעריצים, העלה שקד את הציוץ הבא: "לא מאמין שלא חיכיתי שבוע שלם לפרק של 'להיות איתה', ובסוף לא יכול להיות אכפת לי פחות אם זה אי פעם ישודר שוב". בהמשך, בתגובה לציוץ של שאול אמסטרדמסקי מ"כלכליסט", התרה בו שקד כי "אם עוד פעם אחת אתה מציף את הפיד עם כל המלעונות האלה, אני מגלה אותך ל... וואלה, לא יודע. תראה 'להיות איתה' שבוע רצוף".

בניגוד לציוצים של שקד מיום שבת, הפעם עזר כבר החליט להגיב. "מה זה עוד (עשרה דברים)? היה עוד מסמך כזה?", צייץ בפליאה. "שאכין אחד כזה על 'בלתי הפיך'?". שקד, מצידו, הסיר בתגובה את הציוצים ואת הקובץ, אבל מתברר שזה היה טיפ טיפה מאוחר מדי. הראיה שהושמדה ממתינה לכם כאן, הודות לאתר ההגות והפובליציסטיקה "startweet".

רענן שקד, מה יש לך נגד "להיות איתה"? ולמה הסרת את הקובץ?
"'להיות איתה' היא סדרה מתוקה ככפתור ומקסימה מאוד, ואני מקפיד לצפות בה כשיוצא לי. עם זאת, לו הייתי רוצה לעקוב אחר מבחר צייצניות המתייחסות לדחיית שידור פרק בסדרה כאל מכת גורל – הייתי עוקב אחריהן. ולא היא. לכן נזפתי באמסטרדמסקי על שריטווט אותן בהמוניהן, רק כדי להדגים נקודה ברורה; שהסדרה אהובה על קהלים וקהלות רבים.

"לגבי '10 דברים שקורים בכל פרק': מדובר בקשקוש בן חצי שעה שעשיתי עם חבר תסריטאי. היינו משועשעים והחלטנו להעלותו. כשהתברר שבעל השמחה רחוק מלהיות משועשע (וגרוע מזה: שאין לנו מושג איך להעלות קבצים בלי לעוות אותם), מיהרנו להורידו. עם אסי – כמו עם כל מי שרואים עצמם נפגעים – הסליחה. מבטיחים להתייחס ל'להיות איתה' ברצינות הנדרשת מעתה ואילך, ומייחלים, יחד עם כל בית ישראל, לשידורים מלאים של כל הפרקים במועדם".

שלדון אדלסון בהופעת אורח

בסוף השבוע נפטרה מסרטן הלבלב ד"ר אורנה אופיר, מנהלת אגף הרפואה בבית החולים אסותא וחברתה הקרובה של ד"ר מרים אדלסון תבדל"א, מבעלי "ישראל היום". ביום ראשון, שבו נערכה הלוויתה של אופיר, יצא "ישראל היום" מגדרו כדי לספוד לה. העיתון פרסם ידיעה נרחבת בת חצי עמוד ומודעת אבל ענקית, גם היא בת חצי עמוד, שעליה התנוססו שמותיהם של מרים ושלדון אדלסון. למרות המחווה יוצאת הדופן, משפחת אופיר העדיפה באותו יום לשלם ל"ידיעות אחרונות" ולפרסם את מודעת האבל שלה דווקא אצל המתחרים.

דן רביב, נציגו של אדלסון בישראל, למה הבוס שלך, אתה עצמך והחברים שלכם בחרתם לפרסם מודעת אבל בתשלום דווקא אצל המתחרים?
"אין תגובה".

קנאת סופרים תרבה קנאה

כי סערת עליי? לא נכחיש זאת. ביום שישי האחרון פרסם חוקר הספרות הוותיק פרופ' דן מירון ביקורת נרחבת במיוחד (וקטלנית לא פחות) על הביוגרפיה החדשה של נתן אלתרמן שהוציא לאחרונה עמיתו, פרופ' דן לאור, בהוצאת "עם עובד". בין החיצים הרעילים שירה מירון: "לפעמים נדמה שההתלהבות של החוקר המגלה מקור ארכיוני בלתי ידוע העבירה במקצת את לאור על שיקול דעתו והביאה להפצצת הקורא בפרטים שאינם דרושים וממילא הם מזיקים"; "אלתרמן של לאור הוא פחות או יותר לוח חלק, גיבור ש'עוביו' כעובי הדף שעליו כתוב סיפורו"; "צריך לאפיין לשון פיגורטיבית במונחים מדויקים יותר מ'מרהיב' או 'מבריק'"; "אפשר לחוש באנחת הרווחה של הכותב בהגיעו אל השירה העיתונאית אחר שהסתבך בתיאור קבציו הקאנוניים של המשורר"; "העובדה ששמו של שפנגלר כלל אינו נזכר בספרו של לאור מעידה בעליל על רדידות התשתית האינטלקטואלית של החיבור". ועוד כהנה וכהנה, הרעיון ברור.

למרות הפרט המפתיע הזה ששלף אלפון, השופך אור נוגה על נקודת המבט האובייקטיבית (והפיגורטיבית) לכאורה של דן מירון, ניסיונותיי הכנים לגרום לדן לאור להתעצבן ולהשיב מלחמה נגד הקולגה, כדי להרבות קנאת סופרים לרווחת קוראי "מי נגד מי", עלו בתוהו. "אני אשמח אם אתה תעיר את מה שתעיר, אבל אני לא מעוניין להיכנס לקלחת הזו", אמר לי לאור למרבה האכזבה. "מקובל עליך?".

יש לי ברירה?
"לא, אבל אני מעריך את הפנייה שלך ואני מקווה שאתה לא כועס עליי".

פרופ' דן מירון, האמנם גם אתה שוקד כבר שנים על ביוגרפיה העוסקת באלתרמן? ואם כן – למה לא נתת גילוי נאות?
"אינני שוקד על כתיבת ביוגראפיה דומה. הוצאתי לאור לפני שנים רבות ספר על אלתרמן הצעיר. כל מי שעוסק בנושא יודע זאת, ורבים מכירים את הספר. לאור עצמו מזכיר אותו בהקדמה ובהערות לספרו כמקור שממנו 'למד'. אין לי כוונה לכתוב ספר נוסף באותו נוסח, ואלתרמן איננו שלי ואף לא של אף אחד אחר. עד כאן תשובתי לשאלתך.

"מעבר לזה יש משהו עלוב ונקלה בניסיון לדון בביקורת על פי מניעים אישיים משוערים. הביקורת היא לוגית. היא מבוססת על טענות ועל הוכחתן. אם הטענות מוטעות – צא נגד הטענות עצמן, הוכח שהן אינן נכונות, הראה שההוכחות אינן מוכיחות אותן ושהדוגמאות אינן מדגימות אותן. זוהי בעיני התמודדות נכונה ומכובדת עם ביקורת. כל השאר – ובייחוד וביחוד חקירת ה'מניעים' כביכול של המבקר – הם עניין ליושבי קרנות ספרותיים, דבר שאין טעם אפילו לזכות אותו בתגובה".

דב אלפון, דן מירון חושב שהניסיון לדון בביקורת על פי מניעים אישיים הוא עלוב ונקלה.
"אכן, מה היה פרסונלי בכלל בביקורת של דן מירון, ובכלל מה פרסונלי בספרות העברית? הכול כאן כל כך לוגי, חבל שבודקים שאלות של אתיקה וגילוי נאות. דן מירון ביקש פורמלית רק לפני ארבע שנים לקבל את היומנים של ישראל זמורה כדי לבסס עליהם ביוגרפיה של אלתרמן, וברור שהופעת ביוגרפיה של אלתרמן בעיתוי כזה יכולה לשבש תכניות. הצטערתי ללמוד מהתגובה שלו שאינו רואה עצמו כותב ביוגרפיה חדשה של אלתרמן. יכול היה להיות מעניין לקרוא את הביקורת של דן לאור עליה".

וואלה? לשרון היה בית ברובע המוסלמי?!

אתר "וואלה!" סיפק השבוע עוד הוכחה לכך שרבים מהאירועים שקדמו לעידן גוגל – דינם להישכח או להיות נחלתם של מעטים. ההפניה (למעלה) וכותרת המשנה (למטה), שלפיהן "מעטים יודעים שלראש הממשלה לשעבר הייתה גם דירה בירושלים", מזמינה תגובת גיחוך מכל קורא קשיש, שהתחיל לקרוא עיתונים בשנת 1987 או קודם לכן. הסיבה היא כמובן המהומה הציבורית שהתעוררה לאחר ששרון רכש את דירתו ברובע המוסלמי ושהתבטאה בפולמוס מתוקשר, סיקור עיתונאי מתמשך וכותרות גדולות. אלא שהכתב החתום על הידיעה, יאיר אלטמן, היה אז בן שבע.

יאיר אלטמן, מאיזה גיל אתה קורא עיתונים?
"כילד וכנער לא קראתי כל כך. הייתי בשדה בוקר והייתי די מנותק, עד שהתחלתי להזיז דברים בשיעורי אזרחות".

אז מן הסתם בגלל זה לא ידעת שהבית  ששרון רכש ברובע המוסלמי עורר סערה תקשורתית גדולה שהיה בלתי אפשרי לפספס.
"בגלל זה התקשרת?".

מעטים יודעים, אבל כן.
"אז אקח זאת לתשומת ליבי".

באתר "וואלה!" נמנעו מלהגיב.

מוחות קטנים חושבים דומה

לעונה החדשה של "ארץ נהדרת" נוסף אלמנט חביב למחצה. בזמן שאייל קיציס מגיש את המבזקים, כשלצדו עלמה זק מהאייטם הבא, עולות על המסך שיחות ווטסאפ פיקטיביות, משעשעות בחלקן, עם בני משפחתו. חלופת המסרונים הזו גררה מתקפונת על "ארץ נהדרת" מכיוון לא צפוי.

אולם חיפוש מהיר בגוגל לקבוצות וואטסאפ משפחתיות, הניב כמה וכמה דוגמאות, מהארץ ומחו"ל, לשיחות מהסוג הזה שהופיעו ברשת לפני שאלמוג ו/או "ארץ נהדרת" החלו לפרסם את הפורמט שלהם. כדי להגדיל את השמחה, נוסיף שאותה אלמוג הייתה עורכת המשנה של "ארץ נהדרת" בעונה הראשונה והשנייה, ולאחר מכן פרשה ביוזמתה.

אלמוג, את באמת חושבת ש"ארץ נהדרת" העתיקו ממך?
"את מה שיש לי לומר אמרתי במסגרת הטור, ואני מזמינה את כולם לקרוא את הטורים שמופיעים מדי שבוע במוסף 'הארץ'".

ממערכת ארץ נהדרת נמסר בתגובה: "מיקה הייתה בעבר עורכת משנה בתכנית ותמיד שפעה רעיונות מקוריים, אבל במקרה הזה קצת מופרז לטעון לזכות ראשונים. פארודיות על צ׳אטים משפחתיים בוואטסאפ רצות ברשת כבר שנתיים, בכל העולם וגם בישראל. לכל כותב יש הזדמנות לתת את הגרסה האישית שלו, ויש מקום לכולם".

תאומים לא זהים

ואם כבר "קשת" ו"ארץ נהדרת", למה שלא אנסה להתנכל בקטנה לאתר mako, ואולי אצליח לסבך את עצמי טיפ טיפונת עם הבוסים הישירים?
ביום שישי האחרון, לרגל עליית העונה השנייה של "פלפלים צהובים", הופיע במגזין mako ראיון נרחב עם עלמה זק. בין השאר צוין בכתבה כי זק היא בת 43, וכי אחיה התאום, יורם זק, הוא בן 44. די מהר הטעות תוקנה – אבל למרבה המזל לא מספיק מהר כדי למנוע צילום מסך זריז, ציוץ של יפעת גליק שזכה לתשעה פיברוטים וכעת גם הופעת אורח ב"מי נגד מי".

אורי רוזן, העורך הראשי של mako, מה יש לך להגיד להגנתך?
"חבל, אם היית גולש יותר נאמן של mako היית יודע שזה בהחלט אפשרי שיוולדו תאומים בהפרש זמן גדול. למשל כאן, כאן, כאן, כאן וכאן. אז אל תמהר להסיק מסקנות".

אותו חיתוך צילום, מה יש לומר / כן, הטקסט הזה הוא ממוחזר

מותו של אריאל שרון הפיח חיים מחודשים בשירה המרגש של נעמי שמר "שנינו מאותו הכפר", גם בזכות "ידיעות אחרונות". ביום ראשון הופיעו מילות השיר בכותרת הראשית של העיתון. למחרת ביצעה שרית חדד את השיר בטקס הפרידה הממלכתי משרון, וגרמה לרבים לדמוע. בבוקר אותו יום זכו מילותיה המרטיטות של שמר לאכלס את כל עמוד השער במוסף "24 שעות", כהפניה לכתבה ממוחזרת של אמיר קמינר על הסיפור שמאחורי השיר. הכתבה המקורית של קמינר פורסמה לראשונה במוסף מיוחד לרגל חגיגות היובל של ישראל, בשנת 1998.

עד כמה הכתבה ב"24 שעות" הייתה ממוחזרת? עד מאוד. משפטים שלמים מהכתבה הישנה הועתקו מילה במילה לכתבה הנוכחית, מבלי להתחשב כל כך באירועים שהתרחשו ב-16 שנים שחלפו בין הכתבה הראשונה לשנייה. כך, למשל, נכתב כי סולן השיר דני וסלי "הפך לימים למפיק טלוויזיה מצליח" – אך לא הוזכר שכיום הוא ראש המטה של חברו הקרוב, שר האוצר יאיר לפיד. דוגמה נוספת: גם בכתבה הנוכחית הובא ציטוט קצר מפיו של יוסלה רגב, החבר שנותר בחיים, שלפיו הוא עדיין לא מסוגל לדבר על הפרשה. מה שלא מוזכר הוא שלפני כמעט ארבע שנים דווקא התראיין רגב על השיר בהרחבה לסרטן של יסמין קיני ומיקה אדלר, ששודר בערוץ 10. (גילוי נאותצ'יק: הייתי מעורב טיפונת בשלבים הראשוניים לעשייתו של אותו סרט).

גיבורי השיר ביחד? (למעלה), גיבורי השיר עם אריק שרון? (באמצע). לא, בסך הכול עיבוד מחשב מ-1998 (למטה)

וניג'וס אחרון: בעוד שמהכתבה הנוכחית מתקבל הרושם, משתי התמונות של גיבורי השיר, ששניהם הצטלמו כביכול יחד (למעלה), ועוד לצידו של אריאל שרון (באמצע) – עיון באותו צילום ממש בכתבת הארכיון, מגלה שמדובר בתמונות לגמרי נפרדות, ששולבו בעיבוד מחשב (למטה). תקלה טכנית שנובעת מחילופי דורות ב"ידיעות"? אולי. אלא שהבחורצ'יק הצעיר שערך את מוסף היובל החגיגי, שבו הופיעה הכתבה לראשונה, היה דסקאי מבטיח ששמו רון ירון, כיום עורך "ידיעות אחרונות".

אמיר קמינר, למה לא רעננת קצת את הכתבה?
"אין תגובה".

 

דבריו הוצאו מהקשרם

כותרת גדולה ומסקרנת פורסמה אתמול (רביעי) ב"מעריב". נאמר בה כי השר לשעבר משה כחלון עושה מאמצים לגייס שמות בולטים למפלגתו העתידית, וכי הוא נפגש עם האלוף טל רוסו. בכותרת המשנה לידיעה, שעליה היה חתום הכתב הפוליטי זאב קם, נאמר כי בין אנשי הציבור הנוספים שעימם קיים כחלון מגעים נמצא גם דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו.

עוד באותו בוקר העלה בניהו סטטוס נזעם לפייסבוק, וכך כתב:

"מעריב" על שום מה? שאל אותי ידיד ותיק, ואני לא ידעתי להשיב. "מעריב" – כי לנאמר בו אין כל שחר", אמר ידידי ואני דחיתי תשובתו.

והנה הבוקר אני קם ומגלה ש"מעריב" מספר שאני מנהל מגעים עם משה כחלון להצטרפות לרשימתו. לא היה ולא נברא!

אמש התקשר אלי עיתונאי וביקש תגובתי לכך שנפגשתי בשבוע שעבר עם כחלון בתל אביב וכי אני מייעץ לו. הכחשתי את הדברים בתוקף, אך הכתב טען ש"יש לו הוכחות". שבתי והכחשתי, והכתב זאב קם אמר שיבדוק שוב. והנה הבוקר קמתי וגיליתי שהזאב קם לפניי, ופרסם שכחלון נפגש איתי והציע לי להצטרף לרשימתו.
א. לא היו דברים מעולם!
ב. לא יודע אם כחלון מקים רשימה.
ג. כחלון הוא אדם ראוי וידיד שלי מזה שנים, אך אינני בקשר פוליטי איתו ואינני מייעץ לו פוליטית.
ד. כידוע, הקמתי משרד פרטי לייעוץ אסטרטגיה ותקשורת, ואני מתכוון להתמקד ולפתח אותו בשנים הקרובות.
עד כאן העובדות. מעבר לכך, רק להצטער על השטחיות ו"היד הקלה" על המקלדת.

בהמשך אותו יום הכחיש רוסו בפני עיתונאים את הכותרת, ואמר כי מעולם לא שוחח עם כחלון, ובוודאי שלא נפגש איתו. בדיקה של הידיעה שפרסם קם מעלה כי בטקסט עצמו לא מוזכרת פגישה כלשהי בין השניים – מה שאומר שלא מן הנמנע שייתכן שאולי אחד העורכים בדסק ״מעריב״ הלך רחוק מדי.

משה כחלון, פגישה? חצי פגישה?
"אני הכחשתי גם לכתב, אני מכחיש גם לך וגם טל רוסו יכחיש את זה. לא נפגשתי איתו. ואני מתקשר לזאב קם ואומר לו: 'אדוני, לא נפגשנו, לא ישבנו, לא החלפנו מבטים, לא יצא'. אני מנסה לשכנע אותו, והוא אומר שהוא מקשיב ובסוף כותב מה שהוא רוצה. אין מה לעשות".

זאב קם, מה תגובתך?
"אני מפנה אותך למערכת".

מ"מעריב" נמסר בתגובה: "אכן, כשל עריכתי הוביל לאי הלימה בין פרטי הידיעה של זאב קם, שמאחוריה אנו עומדים, לבין כותרת הידיעה וכותרת המשנה שהופיעו במהדורת הבוקר. במהדורת הערב של 'מעריב' ובאתר תוקנו הטעויות"

דברים שרואים משם לא רואים מכאן

בדצמבר 2012, בעיצומה של מערכת הבחירות, פרסם "ידיעות אחרונות" את הכותרת הראשית "גורם מדיני רם דרג בביקורת חריפה: נתניהו מוביל לאסון" (למעלה). בידיעה עצמה טענה האישיות העלומה כי נתניהו מצפצף על העולם, וכי אם אחרי הבחירות הוא לא יחזור לשולחן המשא ומתן, ישראל תאבד את מעט התמיכה שנותרה לה בעולם ותיקלע למשבר חמור.

למחרת, כמצופה, גררה הכותרת הדרמטית של "ידיעות" מתקפה חזיתית מצידו של "ישראל היום". למשימת הניגוח התנדב טנק המרכבה דרור אידר. תחת הכותרת "השטיקים והטריקים של 'ידיעות אחרונות'" מתח אידר ביקורת על הכותרת הראשית שפרסמו המתחרים. "'האישיות הבכירה', שבאומץ לב נדיר אינה חושפת את עצמה, יכולה להיות לבני, אולמרט, שמעון פרס ואפילו נוני מוזס", כתב אידר בסרקזם. "מה רע עם מנשה נוי? הוא גם יכול להיות מפוברק. מה זה משנה?".

מילים כדורבנות? בהחלט. אלא שמאז חלפו ביעף שנה ושבועיים, וביום חמישי האחרון, בעיצומו של המשא ומתן המדיני, הגיע תורו של "ישראל היום" להיכנס לנעליו של "ידיעות". תחת כותרת הגג "גורמים מדיניים בכירים בביקורת חריפה על המתווך האמריקאי", ציטט העיתון בכותרתו הראשית גורמים אנונימיים שגורסים כי "התוכנית לנסיגה מהבקעה מגוחכת" (למטה).

אז למה מה שאסור ל"ידיעות" מותר ל"ישראל היום"? לא ברור. מה שבטוח: הפעם אידר נאלם דום ולא נשמעו מכיוונו תלונות כלשהן, על כך שעיתונו ציטט גורמים מדיניים לא מזוהים, שהיו יכולים להיות אפילו מנשה נוי.

תפנית קלה בעלילה נרשמה שלשום (שלישי) כאשר הפרשן המדיני של "ידיעות", שמעון שיפר, הוציא מהארון את שר הביטחון ופרסם בניגוד להבנה מוקדמת דברים שבוגי יעלון אמר לו כשיחת רקע, שלא לציטוט ולא לייחוס, ושדומים דמיון מובהק לביקורת של "הגורמים המדיניים הבכירים" שתקפו את ג'ון קרי ב"ישראל היום". הישארו עימנו.

דרור (שוב) יקרא אותי לסדר

מה משותף ל"ישראל היום" ול"מי נגד מי"? גם שם וגם כאן דרור אידר כותב מאמרים מושחזים נגד השמאל. מה ההבדל? שבניגוד ל"ישראל היום", אני בכלל לא צריך לשלם לו. הנה תגובתו (הקצרצרה) של אידר לשאלתי מדוע הוא נאה דרש, אך לא נאה קיים:

"תודה שאתם שומרים ליום סגריר דברים שכתבתי בעבר. בזכותכם חזרתי אל מה שכתבתי אז, וגיליתי שדבר לא השתנה. 'ידיעות' מוסיף לחבל. ראו מקרה בוגי וחשיפת דברים שנאמרו בשיחה שלא לציטוט. מה זה משנה שמדובר בשר הביטחון של מדינת ישראל? העיקר שאפשר לחבל.

"ולענייננו, היכן ראיתם שביקרתי את עצם האפשרות להשתמש במונח 'גורמים מדיניים'? זה כלי לגיטימי בהחלט (כל זמן שלא חושפים בזדון את ה'גורמים' הללו). במאמרי שהזכרתם, התייחסתי אל תוכן הדברים שהביא 'ידיעות' מטעם אותם 'גורמים מדיניים' (ולא אל עצם השימוש במינוח, שהוא כאמור, לגיטימי לגמרי). אמרתי שאין בדברים חידוש, משום שמה שצוטט היה טענה ידועה ועבשה של האורתודוכסיה השמאלית בישראל, הדבקה בעיקרי אמונה ולא במציאות, גם אם היא טופחת על פניה עשרות פעמים. עוד התייחסתי אל המניע הבזוי של גוף תקשורת כ'ידיעות' להבליט אמירה כזאת בכותרת ראשית, הגם שלא היה בה חידוש. אגב, על משקל שאלתכם כדאי לשאול את עמיתינו: האם לכנות את נתניהו ויעלון 'משיחיים' – כפי שעשו זאת לשעברים אשר צוטטו בהנאה ובהדגשה יתרה בכלי תקשורת רבים – זה בסדר; אבל לכנות את ג'ון קרי 'משיחי' זה נו נו נו?

"עם זאת, בשאלתכם גלומה הנחת יסוד נוספת המשותפת לרוב הממסד התקשורתי הוותיק והיא: נתניהו וכו'. ולא היא. לא האיש, אלא הקו המדיני והאידיאולוגי שהוא מוביל. לזה אני מתייחס. נכון הוא שביחס לנתניהו האיש קיימת פתולוגיה מובנית בקרב חלקים באליטה הוותיקה (נקמת בן ציון: האליטה האקדמית הנפוחה ברחביה לא רצתה בו כפרופסור ועל כן יצא לגלות. אבל בנו הבכור הפך לדגם אולטימטיבי של הצבר, ובנו השני – ראש ממשלה בפעם השלישית המוביל קו מדיני אחר מהחבורה הזאת), אבל זה סיפור לפעם אחרת. מכל מקום, לא המינוח חשוב אלא תוכן הדברים".

ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב, אולם גורם בעיתון מסר: "לבי לבי עם קוראי הטור שלך, שנאלצו לקרוא את החפירה הבלתי נגמרת של כתב החינמון, בעוד הם בסך הכול רוצים להגיע לפינת הקונספירטור בשלום".

פלסטין על המפה, ועוד ב"ישראל היום"

ואם כבר מגעים עם הפלסטינים: באותו יום חמישי, שבו פרסם "ישראל היום" כותרת ראשית נגד ג'ון קרי ואופן ניהול המשא ומתן המדיני, הדהים חלק אחר בעיתון כאשר הכיר במפתיע בקיומה של פלסטין!

בחן את עצמך – התשובה:

התשובה היא ד', כמובן, והציטוט המופתי לקוח מטור שפרסם איתי ולדמן ב"טיים אאוט", בתאריך 19.4.2012. ברוך הבא, בוס.

האחר והשונה

אנחנו זן נדיר, ציפור משונה, מלמלתי בלבי כשלפתע צלצל הטלפון בדירתי הדרום חולונית. על הקו היה הקונספירטור.

"התחלת לארוז?", הוא שאל ללא דיחוי.

"חלילה וחס", עניתי.

"זו עלולה להיות אחת השיחות האחרונות שלנו", אמר.

"אתה בטוח?", שאלתי בתקווה כמוסה.

"אני לא בטוח, אבל זו בהחלט אפשרות ריאלית", הצהיר הקונספירטור. "אני רק מקווה שלפני שהמסך יירד תספיק לכתוב על הדס ועמיר".

"הדס עמיר?!", שאלתי, "ממתי בדיוק אני כותב על גרפיקאיות?".

"לא אמרתי הדס עמיר", תיקן הקונספירטור. "אמרתי הדס ועמיר".

"על עמיר כתבתי בשבוע שעבר", השבתי, "ואני ממשיך כמובן לעקוב בעניין אחר המרוץ המרתק לתפקיד דובר רכבת ישראל".

"ועל הדס?", היקשה הקונספירטור.

"על הדס לא כתבתי, כי אין שום קשר בינה לבין העובדה שעמיר מועמד להיות דובר הרכבת", אמרתי בנחרצות "לא אתן לך לדרדר את הטור המקצועי שלי לרכילות".

"אולי כי מדובר בצירוף מקרים?", עניתי בשאלה.

"אתה מקרה אבוד, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "יודע מה? אז למה שלא תכתוב על נטע?".

"נטע?!", הופתעתי. "נטע היא העורכת הישירה שלי ב-mako, שממש עכשיו נמצאת בעיצומה של חופשת לידה לרגל הולדתו המשמחת של טומי המקסים. אם אאחל לה ולערן בח"לה מזל-טוב, זה עוד עלול להיתפס חלילה בטעות כסוג של נפוטיזם ו/או התחנפות לבוסית מוכשרת".

"לא התכוונתי לנטע חוטר", הפטיר הקונספירטור. "אלא לנטע ליבנה, כמובן, ראש אגף החדשות של 'ידיעות', ומי שהחליף את הדס בתפקיד. למה שלא תכתוב על זה שכבר שבוע שלם נטע לא מפרסם שום ידיעה של עמיר בעמודי החדשות?".

"כי אני משוכנע שזה צירוף מקרים", אמרתי בביטחון. "אל תשכח שהשבוע היה קשה במיוחד להכניס אייטמים ל'ידיעות', בגלל שהעיתון התאבל מאוד על מותו בטרם עת של אריאל שרון".

"ואתה בטוח שאין קשר לזה שנטע קצת התעצבן על עמיר שלא עידכן אותו מראש על רצונו להתמנות לדובר הרכבת?", תהה הקונספירטור. "למה שלא תחקור את זה לעומק, הורביץ?".

"כי אין מה לחקור", חתמתי את הדיון. "מדובר מן הסתם בצירוף מקרים. נטע הוא עורך ענייני ומקצועי שלא מערב בהחלטותיו שיקולים אישיים".

"אם כבר שיקולים אישיים, הורביץ", המשיך הקונספירטור באותו קו. "אולי תסביר לי בבקשה איך זה שעד היום לא פרסמת את האייטם שיש לך בקנה על לי-אור מ'גלובס'?".

"האייטם שקשור ללי-אור סבוך ועוד לא לגמרי הבשיל, מה גם שמעורבת בו דמות נוספת מ'גלובס', וזה מצריך אימות קפדני של העובדות", ניסיתי להתחמק. "וחוץ מזה מדובר בצירוף מקרים".

"יכול להיות שדחית את האייטם רק כדי לראות מבעוד מועד מה יכתבו עלייך במוסף 100 המשפיעים שלי-אור ערך בכישרון ולהגיב בהתאם?", שאל הקונספירטור. "אני מקווה שלא תנקום בו על השיבוץ המוצדק במקום הלפני האחרון ועל שתי המלים הכול כך מדויקות שהיטיבו להגדיר אותך: כזה טרחן".

"אל"ף, האייטם יופיע בשבוע הבא", אמרתי בעלבון, "בי"ת, כשהאייטם יפורסם אז גם לי-אור וגם אתה תוכלו להיווכח שהסיבה לדחייתו היא אך ורק צירוף מקרים".

"ומה עם גימ"ל?", תהה הקונספירטור.

"איזה ג'?", התבלבלתי.

"איזה ג' אתה כבר מכיר?", רטן הקונספירטור. "אני מדבר כמובן על הבעלים לעתיד לשעבר של ערוץ 10. מה, לא קראת אצל ליאורה ב'סופהשבוע' איך ג' הפגינה את חוסנה הפיננסי כשהשאירה לספר הקבוע שלה ולחופף גם יחד טיפ של שבעה שקלים תמימים?".

"שוב אתה מנסה להחזיר אותי לרכילות זולה?", התעצבנתי. "מה זה קשור לענייני תקשורת?".

"תתפלא, אבל הכול קשור", אמר הקונספירטור. "למה שלא תכתוב איך ג' רוששה עוד טיפ-טיפה את הברון רון, שמימן שתי טיסות של ג' בביזנס למגעים בניו יורק, שבאחת מהן גם בעלה השתתף, רק כדי שבסוף היא תחליט לא לרכוש את הערוץ?".

"נשמע מעניין, אם כי עשוי להיות כאן אלמנט מסוים של צירוף מקרים", אמרתי. "אשמח לשקול את האפשרות לעסוק בנושא בשבוע הבא".

"זה נחמד מאוד, הורביץ", גיחך הקונספירטור. "בהנחה אופטימית שתצליח לשרוד ב- mako עד השבוע הבא".

"למה שלא אשרוד?", נבהלתי.

"לא יודע", היתמם הקונספירטור. "אולי בגלל שאתה משחק באש? אולי בגלל שאתה מנסה להיות אובר-חוכם? אולי בגלל שהיה דחוף לך לבזבז שני ימי עבודה רק כדי למצוא במעמקי הארכיון משפט אמיץ שאיתי כתב פעם ולפרסם אותו ב'בחן את עצמך' בניסיון פתטי להביך את הבוס המיועד שלך?".

"ראשית, מדובר בצירוף מקרים", עניתי בשלווה. "אין לי שום דבר נגד איתי. נהפוך הוא! ושנית, הסיכוי שיפטרו אותי לא גבוה. שמעתי ששוקלים להנהיג ב-mako  אפליה מתקנת, ואז יש סיכוי לא רע שאני אוכל להתאים למכסות של האחר והשונה".

"במה בדיוק אתה אחר ושונה?", שאל הקונספירטור בתימהון.

"אחר – כי אני גר בחולון, ושונה – כי אני סטרייט", עניתי.

ואם כבר תימהון, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות'".

מה יש לעיתון "הארץ" נגד מזרחים?

כתבו לאביב הורביץ