מה קורה כשלוקחים חתול, כלב, קפיבארה, למור ולבלר (עוף דורס) ומכניסים אותם לתוך סירת מפרש? מקבלים את "עם הזרם" ("Flow"), סרט האנימציה עטור השבחים של הבמאי הלטבי גינץ זילבלודיס שעלה בסוף השבוע. זמן לא רב לפני כתיבת שורות אלה הוא זכה, לצד פרסים נוספים, בגלובוס הזהב לסרט האנימציה הטוב ביותר. לא יהיה מופרך להמר שהסרט הצנוע הזה יקטוף גם את האוסקר, שם הוא מועמד לשני פרסים שונים, וינצח בנוקאאוט את "הקול בראש 2" עתיר התקציב שהוכתר כסרט האנימציה הרווחי בכל הזמנים. והכסף הגדול כאן הוא פרט חשוב בעלילה: בפינה הכחולה ניצב בלוקבאסטר של ענקית אנימציה, שהופק בתקציב של כ-200 מיליון דולרים; בפינה האדומה ניצב סרט מזרח אירופאי, נטול דיאלוגים, שהופק בתקציב "זעום" של כ-4 מיליון דולר וכוכביו הראשיים הם חיות שהקשר ביניהן הוא מקרי בהחלט. מי ינצח ומי יפסיד? הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אם לשפוט לפי מקרי העבר ואם לא יהיו הפתעות גדולות, ל"עם הזרם" יש סיכוי גבוה לקטוף את הפסלון המוזהב.

עלילת "עם הזרם" פשוטה למדי ולא מורכבת, ואולי כאן טמון סוד הקסם שלו. לאחר שצונאמי ענק הציף את כל שטח המחייה שלו, חתול שחור ובודד מוצא את עצמו נסחף בזרם המים עד שהוא מגיע לסירת מפרש קטנה ובתוכה קפיבארה ישנוני. השניים משייטים יחד אל הלא נודע ואוספים בדרך טרמפיסטים כמו למור חובב אקססוריז מנצנצים, כלב לברדור פעלתן ונלהב ולבלר עם חוש ניווט ימי של פיראט. וככה נוצרת לה מין מיני-תיבת נוח, כשכל חבריה מתיידדים וניצבים זה לצד זה כדי להתמודד עם הסכנות שאורבות להם בדרך.

"עם הזרם" הוא סרט חמוד וחביב, אבל לא כזה שמציע הרבה יותר מכך. העלילה שלו מאוד בסיסית ונטולת כל מילה, ולמען האמת - גם אין בו אלמנטים קולנועיים יוצאים מן הכלל שמצדיקים את הזכייה שלו. כי לצד החמידות שלו יש לו כמה וכמה חסרונות מעיקים, שגורמים להרמת גבה או שתיים. בגזרת העיצוב האומנותי והדמויות "עם הזרם" לחלוטין לא עומד בסטנדרטים הגבוהים של יריביו לקטגורית הפרס, והוא נוצר בתוכנת בלנדר החינמית והחסכונית (לעומת "הקול בראש 2", שנוצר בתוכנת "פרסטו" הייחודית והיקרה של פיקסאר). אבל עם כל הכבוד לכישרונם של 50 אנשי הצוות שעבדו עליו, הדמויות ב"עם הזרם" נראות כמי שהעבודה עליהן לא הסתיימה. המראה הכללי עכור, דל בצבעים חיים, קצת מפוקסל ובטוטאל יש כאן חוויה ריאליסטית מדי וקצת מדכאת. מבחינה חזותית, "עם הזרם" נמצא בתחתית הסטנדרטים האנימטיביים של המאה ה-21 ואין סיכוי שזכייתו תלויה בהם. כל מה שנותר הוא רק להתייחס לעלילה ולסיפור. ובכן, גם הם לא מושלמים.

הסיפור של "עם הזרם" מוכר וסופר לא פעם באלף ואחת וריאציות שונות, שכוללות רשימת מכולת קלישאתית של ערכים חברתיים: ידידות, הקרבה, גורל משותף, קבלת השונה ועוד מיני מסרים מוכרים וטחונים עד דק, שלמדנו דרך הטלוויזיה החינוכית. אומנם יש כאן רגעים מתוקים שמעלים חיוך או שניים על הפרצוף, אבל לא יותר מכך. את האשמה העיקרית צריך להפיל על אורכו המוגזם בהחלט: 85 דקות שממצות את עצמן כבר במחצית. לשם השוואה, בשנה שעברה "חלומו של רובוט", סרט אנימציה נטול דיאלוגים נוסף, נמשך 103 דקות - אבל אלו דקות משובחות של טונות של רגש ותפניות עלילתיות מלבבות. מה שאי אפשר להגיד על "עם הזרם". 

ובכל זאת ולמרות הכל, "עם הזרם" מספק חווית צפייה סבירה ומהנה למדי, גם אם לא מספקת בהכרח. דווקא העובדה שזילבלודיס הצליח להרים סרט אנימציה בסיסי אך כובש לבבות, טבלאות וטקסי פרסים בתנאי גרילה ותקציב נמוך ביותר, היא זו שראויה לכל שבח ומילות הערכה. אבל! לא בטוח ש"עם הזרם" מתאים לילדים, כפי שהכותרות מציינות בפרסום. חלוקת הקשב והריכוז של הזאטוטים (מתחת לגיל 10 בערך), יחד עם הצבעוניות הדלילה והדלה, הולכות יד ביד בדרך הבטוחה לאיבוד העניין בסרט הזה.

אבל אם יש משהו שההצלחה הלגמרי מפתיעה של "עם הזרם" מלמדת, היא שלא תמיד הכל טמון בתקציבים גדולים, תוכנות סופר-דופר מתקדמות או העסקה של מאות אנשי צוות כולל כרטיס סיבוס. לפעמים כל מה שצריך הוא חזון נאיבי על ידידות ואחווה בעולם דיסטופי, תוכנה חינמית שזמינה לכל דורש ברשת, קצת כישרון והופ - יש מצב שיש לכם בוננזה ביד. עובדה, לגינץ זילבלודיס זה עבד.