כבר התרגלנו לנוכחותם של ילדים מקריפים על המסך שלנו בשלל סרטי אימה, כמו: "הצלצול", "לזמן את הרוע", "תורשתי" ועוד. אבל אף אחד מהילדים האלו כנראה לא היה קיים, בלי הילדים הראשונים שהטילו אימה על המסך וקבעו את הסטנדרט לסרטי האימה שבאו אחריהם. אחד הבולטים שבהם הוא דמיאן, שעמד במרכז העלילה של "אות משמיים" (1976) - שמתמקד בביאתו של האנטיכריסט בדמותו של ילד בן 5 - שמאז הפך לקלאסיקה ונחשב לאחד מסרטי האימה המשפיעים בכל הזמנים.
"אות משמיים" היה הצלחה קופתית והוביל לסדרה של סרטי המשך, שיצאו בין שנות ה-70 לשנות ה-90, וגם רימייק אחד כושל בשנת 2006. אך בעוד שהסרט הראשון הוביל לקריירה הוליוודית ענפה לבמאי המוערך ריצ'רד דונר ("סופרמן" המקורי וסדרת סרטי "נשק קטלני") והפך לקלאסיקה, אף אחד מסרטי ההמשך (שלא בוימו על ידו) לא הצליח להותיר חותם. עכשיו הוליווד מנסה להחיות מחדש את הפרנצ'ייז - עם הפריקוול "אות משמיים: הסימן הראשון", שעלה לאקרנים בישראל בסוף השבוע הזה ומתרחש עלילתית לפני אירועי הסרט הראשון בסדרה.
למי שלא מכיר, נספר שהסרט הראשון עסק ברוברט ת'ורן (גרגורי פק), שגריר אמריקאי המתגורר ברומא יחד עם אשתו (לי רמיק). כאשר נאמר לרוברט שתינוקם נולד ללא רוח חיים, הכומר בבית החולים משכנע אותו לאמץ תינוק יתום שאמו נפטרה דקות לפני כן בזמן הלידה. רוברט מנצל את העובדה שאשתו לא יודעת שהעובר לא שרד את הלידה, ומאמץ את התינוק כאילו היה שלהם, והם מחליטים לקרוא לו דמיאן. חמש שנים לאחר מכן, דברים ביזאריים מתחילים להתרחש בסביבתו של דמיאן הקטן, כולל אנשים שמתים בנסיבות מוזרות ואכזריות. דמיאן גם מסרב בתוקף להיכנס לכנסיות, ורוברט מתחיל להבין שייתכן שהוא אימץ את בנו של השטן.
"אות משמיים: הסימן הראשון" מתרחש לפני אירועי הסרט הראשון ומספר את הרקע לאירועים שהתרחשו בו. במרכז העלילה עומדת מרגרט (נל טייגר פרי, "משחקי הכס"), צעירה אמריקאית שנשלחת לרומא לקראת השבעתה הרשמית לחיי נזירות. בזמן עבודתה בכנסייה, מרגרט מתחילה להיחשף להתרחשויות מוזרות ולקונספירציה שעשויה להיות קשורה לביאתו של האנטיכריסט. לסרט יש אתגר כפול ולא פשוט לעמוד בו: להיות סיפור מקור הולם לסרט אימה קלאסי ובו זמנית לתפקד גם כסרט אימה שיכול לעמוד בפני עצמו לטובת קהלים חדשים. ויש גם אתגר בונוס: להשאיר פתח לסרטי המשך נוספים, כי הוליווד אוהבת סדרות סרטים, כאלה שמהוות הכנסה קופתית קבועה ובטוחה לאורך שנים, כמו "המסור", "צעקה", ו"לזמן את הרוע".
באתגר הראשון הסרט עומד בהצלחה, וזה בהחלט מוערך. רבים לפני כן ניסו וכשלו במשימה הלא פשוטה של סרט מקור, שמצד אחד יספק עלילה שיכולה להתחבר לסרט הראשון בצורה אורגנית, ושמצד שני מבחינה איכותית לא יבייש את המקור. "הסימן הראשון" אמנם כנראה לא יהפוך לקלאסיקה, אבל הוא מספק סיפור אוריג'ין מקורי ומעניין, שמתחבר בצורה טובה לסרט הראשון, לא רק מבחינה עלילתית אלא גם מבחינה תמטית. הוא אף הולך צעד אחד קדימה בנושא הדת והכנסייה, ומציג רעיונות נועזים שחושפים את הגבול הדק שבין דת לכת, ואת הצדדים האפלים של הכנסייה הקתולית. בתור סרט אימה, מעניין לציין של"סימן הראשון" יש גם לא מעט להגיד על ההשפעה של פחד על בני אדם, וגם כיצד ניתן לרתום אותו למטרות זדוניות כאלה ואחרות.
במשימה השנייה, "הסימן הראשון" עושה עבודה לא רעה, אבל טעונת שיפור. אם היה מתמסר יותר לפוטנציאל האימתני שלו, הוא יכול היה להיות סרט אימה אפקטיבי הרבה יותר בפני עצמו. אבל לעתים רגעי האימה הם קצרים מדי, הטוויסטים צפויים מדי והתוצאה פחות מפחידה ממה שהיא יכולה הייתה להיות. יש בהחלט כמה רגעים מקריפים ואפקטיביים (כולל סצנת לידה גרפית שקשה לשכוח), שמוכיחים בעיקר את הפוטנציאל הטמון בארקשה סטיבנסון, במאית הסרט, שזהו סרטה הראשון באורך מלא. סטיבנסון ביימה בעבר לטלוויזיה, בסדרות כמו "לגיון" ו"טעם דובדבן חדש לגמרי", האחרונה סדרה מטורללת לחלוטין, אך כזו שגם עזרה לבסס את סטיבנסון כקול נשי מסקרן בז'אנר.
לסטיבנסון יש יכולות מרשימות ספציפית בתחום אימת הגוף הנשי והן ניכרות בכמה מהרגעים היותר מוצלחים בסרט, כאלה שגם מעלים שאלות על אוטונומיה פיזית ורוחנית של נשים, והמחיר שהן משלמות כשהיא נלקחת מהן. שאלות המתייחסות מטאפורית לסוגיית ההפלות הבוערת בארה"ב וגם לאונס, נושאים שמהדהדים גם ב"טהורה" שיצא לאחרונה. היא גם דאגה לכבד את המקור ולספק את מעריצי הסדרה עם כמה מחוות ורפרנסים נחמדים לסצנות אייקוניות מסרט המקור, ושאבה השראה מסרטי אימה קלאסיים נוספים (כמו מחווה בולטת ל"שליטה" משנת 1981), לצד רעיונות חדשים ומקוריים משלה, גם בגזרת הכתיבה וגם בבימוי.
האפקטיביות של הסרט תלויה במידה רבה גם בגיבורה שלו. במובן הזה, טייגר פרי עושה כאן עבודה מצוינת, והיא מצליחה לגלם את כל צדדיה השונים של מרגרט, וגם את ייסוריה שהולכים ומתגברים, ככל שהסרט מתקדם. זהו תפקיד תובעני והיא עומדת בו בהצלחה. אמנם היא כבר הראתה את היכולות שלה בז'אנר האימה בסדרה "סרבנט" של במאי "החוש השישי" מ.נייט שאמלאן, אבל הפעם היא מובילה את הסרט ומציבה את מעמדה ככוכבת פוטנציאלית בסרטי אימה עתידיים. גם שחקני המשנה עושים עבודה לא רעה, ביניהם אישתאר קורי ווילסון בתור האחות הקריפית אנג'ליקה, והשחקן הערבי-ישראלי תאופיק ברהום ("ערבים רוקדים") שמגלם כומר שבא לעזרתה של מרגרט. אלמנטים נוספים שמצליחים לייצר את האווירה הנכונה בסרט כוללים גם אפקטים ויזואליים איכותיים ופסקול מצמרר, שמצד אחד שואב השראה מהפסקול זוכה האוסקר של הסרט המקורי, אבל גם מוסיף לו טוויסטים מעניינים משלו.
"אות משמיים: הסימן הראשון" מסתמן כנקודת התחלה טובה לא רק לסדרת הסרטים הקודמת, אלא גם עבור סדרת סרטים עתידית. הסרט משאיר פתח לסרטי המשך, ויש שם ללא ספק פוטנציאל לסדרת סרטים מצליחה, לכן הוא בינתיים עומד גם באתגר הבונוס. אבל המבחן האמיתי יהיה בסרטים הבאים, בהנחה שאכן יהיו כאלה. אם ייקחו צעד קדימה את האימה וייתנו לסטיבנסון חופש אמנותי להתפרע באמת, אולי "אות משמיים" תצליח לממש את הפוטנציאל שלה כסדרת סרטים שמביאה קול חדש ומרענן, ולא תהפוך לעוד סדרת סרטי אימה שנבלעת בין אינספור ניסיונות כושלים להחיות פרנצ'ייז רדום.