בשקט בשקט, בלי רעש, צלצולי פעמונים וחצוצרות יח"צניות של פסטיבלים, המותחן "המסדר" עלה לאקרנים, ובסוף השבוע האחרון גם כאן בישראל, כולל בפסטיבל חיפה. זאת אחרי בכורה שקטה מתחת לרדאר בפסטיבל ונציה האחרון, שם גם סרטו של ג'סטין קורצל היה מועמד לפרס אריה הזהב. כדאי לצפות בו, אם לא בחיפה אז באולם הקולנוע הקרוב לביתכם, כי מדובר במותחן איטי ומוקפד, מהסוג שכמעט ולא רואים על המסכים. הסרט, שמבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו בשנות השמונים במערב ארה"ב, עמוס באלמנטים ופרטים עלילתיים רלוונטיים לאותה התקופה, אבל הוא גם מספק מבט רפלקסיבי על הכאן ועכשיו בארצות הברית, ובמיוחד נוכח עלייתו של דונלד טראמפ לכס השלטון עטור הכוכבים והפסים.

בעלילת "המסדר" ג'וד לאו מגלם את טרי האסק, סוכן FBI מבוגר, משופם ומאופק, אבל מאופק לא מבחירה אלא מכורח נסיבות בריאותיות. בעיירה המנומנמת בה הוא מוצב, רמות הפשיעה מתחילות לעלות והופכות לאלימות יותר ויותר. כשכל אנשי החוק בטוחים שמדובר בכנופיות, האסק בטוח שגוף גדול ומאורגן הוא האחראי לכאוס המשתולל. בסיוע של סמל משטרה צעיר (טיי שרידן) וקולגה (ג'ורני סמולט) הוא חושף את "המסדר", ארגון גזעני ורדיקלי, שפועל תחת הנהגתו של בוב מת'יוס (ניקולס הולט). התורה המעוותת של הארגון היא להרוג כל מתנגד ולזרוע הרס ופחד עד כדי מלחמת חורמה בדמוקרטיה האמריקאית.

על פניו, "המסדר" לא נראה כמו סרט מורכב למדי, ומה שבטוח הוא שלא מדובר בפיצ'ר יומרני, מנופח ופומפוזי. גם המהלכים העלילתיים בו קצת צפויים והגיבורים והנבלים מרגישים מעט שבלונים על סף הקלישאתיים. מה שמציל את הסרט מליפול לתהום הנשייה העמוקה של בנאליות מחפירה, הוא צמד השחקנים המוכשרים שעליהם הוא נשען בביטחון מלא ויש לו סיבות מוצדקות. והשניים גם פורעים את השטרות. כן, אלו לא הופעות גדולות במיוחד של הולט (שזוהי לחלוטין השנה הגדולה בקריירה שלו) ולאו, אפילו לא כאלה שייזכרו לדורות קדימה. אבל כל אחד בתורו מספק את הסחורה וממצה וסוחט את המיץ מהשורות שניתנו לו עד הטיפה האחרונה. 

"המסדר", בדיוק כמו הגיבור שלו, הוא סרט מאוד מאופק. אפילו אדיש במובן מסוים, שלא מתגנדר באש, תמרות עשן ופיצוצים מיותרים. הוא מהלך באיטיות מרשימה על החבל הדק הזה שבין דרמה מותחת למותחן שהוא קצת דרמטי, ולאורך הדרך לוקח את עצמו ברצינות, וזה מרגיש מתאים ואון פוינט. מה שחסר כאן הוא דווקא הרחבה ראויה על ההיבט ההיסטורי של האירועים, מה הוביל לשם, מי האנשים האלה בכלל ומה הביא אותם למצב הזה. ככלל, יש הרגשה שחסרים חלקים משמעותיים בפאזל שהוא "המסדר" כדי להבין את התמונה השלמה. כי יש כאן סרט מסוגנן להפליא שמצולם יפה, עם פסקול עדין וליין אפ מכובד של סצנות אפקטיביות ברמתם, אבל מצד שני לא מלוטשות עד כדי הברקה משמעותית. וזה קצת מבאס, כי בסופו נותרת תחושת החמצה שעם קצת תעוזה היה אפשר לעשות כאן הרבה יותר. 

ההיבטים הפוליטיים של "המסדר" ברורים וחדים ומתכתבים באופן מובהק, ישיר וסימבולי עם עלייתו של דונלד טראמפ לשלטון, האיש שבטוח שמהגרים מנשנשים את חיות המחמד שלהם. פוליטיקה בצד, מומלץ לצפות בסרט הנ"ל רק כדי להעריך את העשייה הקולנועית שלו. היא לא משובחת או יוצאת מן הכלל, אבל היא גם לא מתאמצת ויומרנית או קופצת מעל הפופיק. בזמנים שרק פרסים נחשקים ובחירות תמוהות של אקדמיות וחבר שופטים כזה או אחר קובעות את הטון (ושלום לאלמודובר), "המסדר" הצנוע הוא עוף סינמטי מוזר שהתעופף בסתר לאולמות הקולנוע. מסתבר שהוא גם שווה צפייה.