-
-
זה מה שקורה כשפסיכואנליטיקאי כותב רומן
תומס אוגדן משאיר את הדמויות בחדר הטיפולים
-
אומרים עליו שהוא לא רציני. אבל הם לא מבינים
ססר איירה יודע שלא צריך לעשות הכל "נכון"
-
אף אחת מהדמויות כאן לא מרגישה כמו אדם אמיתי
הכתיבה המשובחת לא מצילה את "יריתי באמריקה"
-
קראנו את הספר שעורר מחאה גדולה בארץ ובעולם
ואכן, "נזק בלתי הפיך" פופוליסטי וחסר אחריות
-
הספר שלו הוא אחד המבריקים שקראנו מזה תקופה
"נאמנות" נשמע מרתיע, אבל הוא תענוג צרוף
-
לפני 3 שנים כולם דיברו עליה. עכשיו היא חוזרת
אבל הספר החדש של מעין איתן לא משתווה לקודמו
-
לא צריך הרבה כדי להתענג על הארוטיות של השפה
"עד שתדעי לכתוב אהבה" מזכיר כמה חשוב לשחק
-
הוא לא היה מוכן להתמכר לאופיום של הטרגיות
האנתולוגיה של פרימו לוי מוכיחה שוב: הוא ניצח
-
לא ברור למה כל כך חשוב לו שהכל יהיה מובן
בספרו החדש, רועי חן לא משאיר מקום לתהיות
-
דבר אחד מציל את הספר הגרוע הזה מתהום הנשייה
"אופק אבוד": קלאסיקה שלא עוברת את מבחן הזמן
-
איפה המסתורין האפל מקלאסיקות הילדים של פעם?
"המיטה המעופפת" חסר מעוף, אבל כן די מצחיק
-
פתאום קצת מביך לחשוב שאהבנו את הסופר הזה
ספרו החדש של סאפון לא רק גרוע, אלא ממש פתטי
-
היא גוססת ואומללה, אבל פוגעת בקרובים אליה
הספר "סאלאם, מאמא" מציג גיבורה מורכבת ומרתקת
-
על מה חושבת האמא העייפה מהגינה השכונתית?
"אימהות עם עגלות": בין השגרה לבין כתיבה עליה
-
שונאים את כולם, אבל בעצם כועסים על עצמנו
לא תמצאו נחמה ב"סיפורו של ורנון סובוטוקס"
-
היא כמעט מתה 17 פעמים, וכתבה על זה ספר
אבל עם כל הצער שבסיפור, יש בו גם התרברבות
