-
-
הספר הזה כתוב רע, אבל הוא עדיין מהנה לקריאה
"השד של מקסוול" כתוב כמו פוסט בפייסבוק
-
בלי מספרת כזו מוכשרת, לא היה לו סיכוי לעבוד
באופן אירוני, "הפרטים" דווקא לא עמוס בהם
-
ההצהרה שהוא פותח איתה היא מהלך לא שגרתי
התחושה היא ש"טסמניה" פשוט מתחיל ואז נגמר
-
השם הפרובוקטיבי לא מקרי: יש פה סקס בלתי נשכח
אבל ל"על ארבע" מגיע יותר מתרגום מגושם כל כך
-
אומן משחקי המילים בחר להוריד הפעם הילוך
"במחילה מכבודה של אשת המערות" מגלה איפוק
-
זוכת פרס הנובל לא מצליחה להרשים הפעם
"נשף האמפוזות" של אולגה טוקרצ'וק לוקה בחסר
-
רק כשהלהטוטים מפסיקים, היא סוף סוף זורחת
"תועות בזמן" של אטווד לא מותיר חותם רגשי
-
באגדת המבוגרים הזאת אין צורך במוסר השכל
ל"חנות הצעצועים המכושפת" יש אפקט מדהים באמת
-
נראה שגם רביניאן לא הבינה על מה היא כותבת
"שיעורים בפיתוח קול" מעניין פחות משהיא חושבת
-
התגעגעתם ל"משחקי הרעב"? יש לנו בשורה משמחת
מה חשבנו על הספר החדש של הסופרת סוזן קולינס?
-
קשה לקנות את ניסיונות השכנוע של הסופרסטאר
למרות כל הפגמים, כיף לקרוא את "סופר כמקצוע"
-
ציפיתם לאמירה חזקה על MeToo? תמשיכו לצפות
"גלות" הוא טייק ילדותי שלא מחדש שום דבר
-
אל תמהרו לשמוח מהזווית היהודית שהיא מביאה
הבעיה של "מקום שמור": הוא רוצה להיות מושלם
-
הקריאה בספר הזה כואבת מאוד, וגם מענגת מאוד
אין פרשנות ראווה ב"לוטו, טוטו, קסטות יחזקאל"
-
כשנשאבים לעולם של טס גאנטי לא רוצים לצאת
כבר בעמוד הראשון יש פצצה של טירוף ויצירתיות
-
ריצ'רד פאוארס לא נופל למלכודות שהציב לעצמו
העולם של "השתאות" קצת יותר גרוע מהנוכחי
