-
-
אם לא תעצרו לנשום פה ושם, אתם עלולים להיחנק
"האישה המוזרה" מספר את הקונפליקטים של כולנו
-
גם היום אפשר למצוא כאן כמה אמירות מעניינות
"אופי" מספק במהרה את התחושה שיש על מי לסמוך
-
האיש שנמכר לנו כקלאסיקה מוערך הרבה יותר מדי
הסיפורים של פנקייק מתישים - ומסתיימים בהקלה
-
ביצירה הזו הנידון למוות דן את עצמו
התוצאה פראית ונטולת חוקים, אך לא מגובשת
-
גם לילדה הרעה של עולם הספרות יש לב טוב
"יקירי המנוול" אולי טעון, אבל מסתיים אופטימי
-
המתח המיני והומור ביצירה הזו כבשו אותנו
ויש כאן גם תיאוריה מעניינת במיוחד לגבי משיכה
-
"המלחמה שולטת בי כמו חידה שאין לה פתרון"
בצל המלחמה: היצירות האלה רלוונטיות מאי פעם
-
היצירה הזו הולכת למקומות אפלים מאוד - וחבל
היומרות של "על החיים ועל המוות" פוגעות בו
-
הרבה זמן לא נתקלנו במספרת כל כך רגישה
"ריקוד האביב" שאב אותנו כבר מהרגע הראשון
-
האחרון של גינצבורג לא שוכח לרגע את המטרה
"סרנה קרוז" מתעקש להזכיר לנו שיש "תחושה עזה"
-
האישה אומללה ונקשרת למי ששכב איתה? כמה מקורי
"אהבה אחת" הוא כמו גרירת רגליים אינסופית
-
אודי שרבני נותן מקום של כבוד למשחקי מילים
יש תגמול ממשי בקריאה של "כל קשר בין הדמויות"
-
"השתקפויות בעין זהב" מציג כתיבה מבריקה
אבל לא בטוח שהמסרים שלו עדיין רלוונטיים
-
כבר בפרק הראשון התפתחה אצלנו חרדת נטישה
"אינטימיות" עמוק בלי שום פרופורציה לאורך שלו
-
לכלת פרס נובל יש תיאוריה עבור כל מי שנדד
"נדודים" של טוקרצ'וק הוא נדידה בפני עצמה
-
בדיוק כשאנחנו מצפים לחשיפת האמת, יש שתיקה
אבל זה לא אומר ש"לורד ג'ים" הוא ספר רע. להפך
