זה קרה ביום חמישי אחד, כשהתחלתי לקרוא את "הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו", הכרך השלישי בסדרת "הרומנים הנפוליטניים" - סדרה בת ארבעה ספרים שכתבה אלנה פרנטה, שם עט של סופרת איטלקייה שזהותה אולי נחשפה באוקטובר האחרון. עד יום ראשון, שבו סיימתי לקרוא את הספר, שנאתי את החיים; את כל מה שגרם לי להניח את הספר מהיד ולצאת החוצה אל המציאות, שלרגע נדמה היה שהיא נמצאת בתוך הספר עצמו ולרגעים חזרה אל מקומה האמיתי והמשתק. גם בכרך השלישי של הסדרה הזאת, מהרגע שלוקחים את הספר ליד, אי אפשר להפסיק לקרוא בו, משום שפרנטה מוכיחה גם כאן כי כוחה הגדול הוא בהפיכת החלל הביתי לארץ הגיהינום, מרחב של התרחשויות בלתי פוסקות, מלאות אלימות וזעם, שמשורטטות ביד בוטחת, ללא גרם אחד של מלים מבוזבזות, ותוצאותיהן השכליות והרגשיות מגיעות הרחק-הרחק אל מעבר לדלת הבית.

במוקד הספר השלישי, כמו בכל שאר הספרים בסדרה, עומדות לנו (אלנה גרקו) ולילה (רפאלה צ'ירולו), ולצידן אותן עשרות דמויות שבאות ויוצאות מהחיים שלהן, כמו בעולם סגור, שבניגוד למה שמרמז שם הספר, אי אפשר אף פעם לברוח ממנו. הספר מתמקד הפעם בשנות ה-20 וה-30 לחייהן, שמתרחשות בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, עשורים של תסיסה פוליטית וחברתית הגדולה באיטליה. לנו היא סופרת צעירה, שספרה הראשון, אותו כתבה כמעט מבלי להתכוון, זוכה להצלחה גדולה באיטליה ומחוצה לה, והיא מאורסת לפייטרו, בן משפחת טובים, אשר זוכה במשרה קבועה כמרצה באוניברסיטה. משפחתה וחבריה בנאפולי לא נותנים להצלחה לעלות לה לראש, ומגיבים בזעם ובבוז כלפי מי שמעיזה לחלום על בריחה מהעבר וההווה המצולקים של השכונה.

בראש המשלחת להשארת לנו בסביבה עומדת כמובן לילה, החברה הפרועה של לנו. לילה מתחילה את הספר בעמדת נחיתות; היא ממשיכה לעבוד במפעל לייצור נקניקיות שבו השארנו אותה בסוף הספר הקודם, עומדת בכבוד ובגאווה בהשפלות המקצועיות והמיניות שהן מנת חלקה של כל עובדת במפעל, מגדלת את בנה, שאיננו יודעים מי הוא אביו, וחיה עם אנצו העדין והסבלן. לנו נקראת בבהילות בחזרה לחייה של לילה, משום שזו מרגישה שהיא עומדת להשתגע: "היא כבר הכירה את הסימפטומים הללו, הם ליוו את הדבר שבהמשך – כעבור אחת עשרה שנה, ב-1980 – תכנה 'השוליים המתפוגגים'", כאילו הייתה לילה עצמה אחת מהקוראות של פרנטה, ולא מצליחה להבדיל בבהירות בין בדיון ומציאות. אבל על פי התבנית הקבועה של "הרומנים הנפוליטניים", המשחק בין לילה ולנו הוא משחק סכום אפס - אם אחת למטה, הרי שהשנייה למעלה, והאיזון הזה חייב לשוב ולהישבר, חדשות לבקרים. ובאמת, בסופו של הספר (שלא אחשוף פה, כי יש לי לב) המצב משתנה, ולא לטובתה של לנו.

הבדידות הנשית של המוח היא דבר מצער

גם בספר הזה ממשיכה פרנטה לעסוק בנשים, בנשיות ובמצבה של האישה בעולם המשתנה, כשהפעם היא מתמקדת בפרק הנישואים והאימהות. לנו מתחילה את הספר כאישה בטוחה ועצמאית, אבל בהמשך נקלעת למערבולת טובענית ותובענית אשר מושכת אותה בחזרה לתפקידה המסורתי של האישה. לילה, כמו לילה, מוצאת את הדרך שלה לניצול יתרונות הנשיות לטובת ניצול הגברים, בעודה בזה להם מעומק ליבה החלש. החיים של הנשים, החיים שבהן את מתחתנת ויולדת ילדים ומקימה לעצמך משפחה משלך שאמורה להיות מעתה ועד עולם מוקד ההוויה שלך, מפרידות בין לילו ולנה, ומותירות אותן להתחרות על תשומת הלב הגברית, דבר שמצער את לנו עד מאוד ומותיר אותה לדמיין עולם אחר, סולידרי יותר: "היינו כותבות יחד, היינו חותמות יחד, היינו מעניקות עוצמה זו לזו, נאבקות כתף אל כתף, שכן מה שהוא שלנו, הוא שלנו באופן בלתי ניתן לחיקוי. הבדידות הנשית של המוח היא דבר מצער, אמרתי לעצמי, איזה בזבוז להיות מרוחקות זו מזו, בלי נוהג, בלי מסורת".

המוקד השני של הספר הוא הבריחה, או הניסיון לשנות את החיים, בדיוק כמו בספרי המסע הקלאסיים שפרנטה מתייחסת אליהם כל הזמן: הקומוניסטים, שמנסים לשנות את המציאות של הפועלים, אבל נתקלים בחומות של התנגדות של מי שמשלמים את המחיר האמיתי של מילים יפות וכוונות טובות; הפמיניסטיות, שמנסות ללמד כל אישה מה עליה לעשות כדי להשתחרר מעולו של הגבר, אבל שוכחות בדרך כי לכל אישה יש רצון משלה, והרצונות האלו אינם אחידים; הפשיסטים, שממשיכים לנסות ולמחוק כל ניסיון לשינוי וקדמה בגסות ובאלימות; והמשפחה המסורתית, אשר מרוב רצון לשמור על כולם קרובים אליה מוחקת כל ניסיון לשינוי הגורל. זהו החלק הפחות מוצלח בספר - הרבה אידיאולוגיה ומילים גדולות, שאמנם הכרחיות כדי לתאר במדויק את התמורות בחיי הגיבורות, אבל קצת עייפו את הקוראת הזאת.

עוד על אלנה פרנטה ב-mako תרבות:

גם את אם כותבת ארבעה ספרים מהודקים ומבריקים, המבחן הגורלי והקובע הוא כמובן האופן שבו את מסיימת את הסדרה; האם תצליחי לעמוד בכל ההבטחות שפיזרת לאורך הדרך? האם תצליחי להניח לגיבורות בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון? האם תצליחי להפוך את המציאות המעגלית לשורה תחתונה שמותירה מספיק מקום לספק? אני לגמרי סומכת על פרנטה שהיא תדע לעשות את זה, ורק מבקשת מהמתרגם המצוין אלון אלטרס: בבקשה תמהר.

"הסיפור של מי שברחו ומי שנשארו" / אלנה פרנטה. מאיטלקית: אלון אלטרס. הוצאת הספרייה החדשה/הקיבוץ המאוחד