שבתי טבת היה סופר, עיתונאי ומחזאי, שכתב בין היתר את הביוגרפיות של דוד בן גוריון ומשה דיין. בשנת 1968, אחרי מלחמת ששת הימים הוא כתב ספר בשם "חשופים בצריח" שתיאר, די לראשונה בתולדות ישראל, מלחמה מזווית הלוחמים. טבת היה משוכנע שהוא מתאר אותם ללא כחל וסרק, כבני אדם, ומסביר את הלבטים שלהם באופן נגיש לכל קורא. עם השנים היו מי שטענו כי הספר הזה, שזכה לפופולריות עצומה בישראל, גרם גם נזק. היו שהקצינו וטענו שהספר הזה, הכתוב בכישרון רב, גרם לראשי מערכת הביטחון והצבא, להתאהב בעצמם ולפתח את אותה שאננות שהובילה בסופו של דבר לטרגדיה של מלחמת יום כיפור.
אני מספר את כל זה לא כדי לפתוח מחדש את הוויכוח העתיק, אלא כדי להסביר ששבתי טבת היה בחייו איש מאוד-מאוד חשוב. כזה ששועי הארץ מחפשים את קרבתו, נהנים מחוכמתו, מעצותיו. קצת לפני גיל 80 הוא לקה באירוע מוחי שנטל ממנו את יכולת הדיבור והקריאה. שנתיים אחר כך הוענק לו פרס ישראל, ועשר שנים אחר כך הוא נפטר בביתו. הותיר אחריו את רעייתו אורה, שני בנים, בת ולא מעט נכדים. בתו, יעל טבת, גם היא אישה כותבת. היא כתבה מילים לפזמונים כמו "בתוך", ששרה במקור דפנה ארמוני (ואחר כך הראל סקעת ב"כוכב נולד") וגם את "בגידה" ו"שבועה" של ריטה ורמי קליינשטיין. לפני 15 שנים החלה לכתוב ספרים.
ספרה הראשון נקרא "שוליית הקוסם". ספרה השני נקרא "נמר מעופף" והיא התמודדה בו, דרך סיפור על אסון שמתרחש בצה"ל, עם הסיפור האישי שלה ושל משפחתה. בן זוגה, עורך הדין דורי קלגסבלד, היה מעורב בתאונת דרכים קשה שנסתיימה במותם של אם ובנה, וריצה בשל כך עונש מאסר. האירוע כולו זכה לסיקור תקשורתי נרחב. בספרה הצליחה אז טבת לתאר את כל מה שעבר עליה ועל משפחתה סביב אותה פרשה, תוך שהיא מתרחקת מכל פן רכילותי. הסיפור על האסון בצבא, אפשר לה לזכך את ההלם, חוסר האונים, ההחלטה להתגבר וללכת קדימה, ושאר הרגשות שמלווים אירוע כזה.
בספרה החדש "חתן הפרס" היא עולה מדרגה, ומתמודדת עם נושא טעון אפילו יותר, החיים בצל אב שהוא ענק בתחומו, והפרידה ממנו. טבת אינה מתיימרת לכתוב סיפור שכולו דמיון. להפך, המחזאי גיבור ספרה נקרא נוגה אדר, פראפרזה על שם אביה, וכשהיא בתור עיתונאית מבקשת לעצמה שם בדוי היא מתלבטת אם לא לקרוא לעצמה יעל טבת. המחזאי בספרה לוקה באירוע מוחי, והספר מלווה את הגבורה עד מותו. איש לא היה מרים גבה אילו החליטה טבת לכתוב ספר אוטוביוגרפי על הצל הכבד שמטיל אב כשרוני ומצליח, ועל האופן שילדים מנסים להשתחרר ממנו. זה היה אולי עוזר לשמר את המורשת של שבתי, שמתאדה לה אט אט, בעולם שבו מלחמת ששת הימים הופכת לזיכרון ממש מעומעם.
אלא שחלק מההתמודדות עם צילו של האב, מתבטאת אצל טבת בכך שכתבה רומן שיש בו גם פרידה מחברת הילדות הטובה ביותר, פרידה מגבר שאיתו היא כמעט מתחתנת, ואפילו רומן חדש שמבצבץ לו לקראת הסוף. כך ש"חתן הפרס" הוא קריא מאוד וקולח, גם למי שאין לו מושג מי היה שבתי טבת. ועדין, הישג הגדול שלו הוא ביכולתה של טבת לתאר באופן אמיתי, כן, עצוב אך גם משעשע, את תהליך הפרידה מהורה מבוגר, כולל הדרך הלא נעימה שעוברת בבית לוינשטיין.
מאחר שבשנים האחרונות אני עובר עם אימא שלי תהליך די דומה, היה קל לי להזדהות עם האירועים המתוארים בספר. את המסדרונות הדוחים של בית לוינשטיין, אני זוכר לצערי היטב. ולשמחתי, העובדה שאני מכיר היטב את יעל טבת, את סיפורה האישי, את פועלו של אביה, לא גרמו לי לנסות לנחש מי בדיוק עומד במציאות מאחורי כל דמות וכן הלא. למרות שזה סיפור שמתכתב עם המציאות, הצלחתי לקרוא את הספר כמו שהוא, ספר נוגע ללב על ההתבגרות המאוחרת סביב פרידה מהורה.
"חתן הפרס", יעל טבת-קלגסבלד. הוצאת כנרת זמורה-דביר. 270 עמודים