מעריצי סטיבן קינג בטח כבר עלו על דפוס מסוים בעשורים האחרונים - כמה ספרים איומים, על סף הבלתי קריאים, על כל ספר מעולה אחד. נגיד, "יפהפיות נמות" היה איום ונורא, וטרילוגיית "מר מרצדס" ("מר מרצדס", "כל המוצא זוכה", "סוף המשמרת") הייתה בינונית ומנג'סת, אבל הנה תורגם הספר המעולה - "זר".
שתי הפעמים האחרונות שבהן ספר של קינג התגלה כהפתעה עוצרת נשימה, היו "מתחת לבועה" ו-"22.11.63". שניהם הפכו בהמשך לסדרות טלוויזיה בינוניות, אבל כספרים היו קלאסיקות קינגיות מידיות שעומדות בכל הקריטריונים: ספרים ארוכים נורא, אבל שיש בהם את המנוע הקינגי המטורף, זה שמספק להם תנופה משוגעת והופך אותם לבלתי ניתנים לעצירה. התחלתם לקרוא והופ - הרמתם את הראש וגיליתם שעברו שלוש שעות. המנוע הזה, שמאפיין לא מעט מספריו של קינג, הוא בין הדברים שהופכים אותו לאחד הסופרים הגדולים של זמננו. לעומתו, היעדר הסינון והגרפומניה הבלתי נלאית הם מהדברים שהופכים אותו לקצת נודניק ולמעין וולמארט ספרותי. אבל נו, אף אחד לא מושלם.
אז אוהבי קינג - "זר" הוא לגמרי ספר בשבילכם. סביר להניח שגם הקרבה בין "זר" ל"זה", מרחק של צ'ופצ'יק אחד, לא תזיק למכירות, אם כי אין קשר בין שני הספרים. לעומת "זה", מדובר בכלל בספרון, נובלה. ב"זר" יש בסך הכל 600 עמודים, לעומת האלף של "זה". ואמנם בשניהם יש ילדים רצוחים ודמות דמונית ועל טבעית, אבל בזה מסתכם הדמיון. "זר" לא טוב כמו "זה", אבל מה כן? איזה סיכוי יש להשתוות בכלל ל"זה"? אם נגדיר את העילית של קינג כ-"זה", "הניצוץ", "העמדה", "בית כברות לחיות", "הקמיע", "דברים שצריך" ועוד כמה מופתיות וחד פעמיות, "זר" לא שם. הוא בשכבה השנייה שגם היא מצוינת.
הספר מוותר על אקספוזיציה וניגש ישר לעניינים - גופה של ילד בן 11 מתגלה בפארק בעיר אמריקאית קטנה. הילד עבר התעללות מינית וגופתו הושחתה. בין ביקורות הקוראים באמזון יש כמה, מעוררות תמיהה, שמתלוננות על "רצח ואונס של ילד ב-14 העמודים הראשונים, למה אין אזהרת טריגר?". ובכן, כי זה ספר של קינג, אם לא היה מת ילד ב-14 העמודים הראשונים היינו מטורגרים.
מכאן, שורה של עדים אמינים מספרים על נוכחותו באזור של טרי מייטלנד, מאמן בייסבול אהוד ואדם שכולם אהבו וסמכו עליו. טביעות אצבעות ודגימות ד.נ.א שנלקחו מהגופה מתאימים בשלמות לאלו של מייטלנד. הבעיה - הוא לא רצח את הילד, יש לו גם אליבי מושלם שמוכיח את זה, אבל לך תתווכח עם ד.נ.א. לא נספיילר אבל משם הכל מסתבך והולך, גופות נערמות ועננה על טבעית הולכת ומתגבשת מעל האזור, כמקובל. מדובר בטוויסט יפה על מותחן רצח שגרתי שהכל קורה בו במהירות אדירה, באופן שסוחף את הקורא פנימה ולא נותן לו רגע לנשום או להשתעמם.
בעיצומו של הספר מצטרפת דמות של חוקרת נשית בשם הולי גיבני, ולפי ויקיפדיה זו למעשה תחילתה של "טרילוגיית הולי גיבני", שלא ברור מה ומתי יגיעו ההמשכים שלה. מדובר באיזה ניסיון של קינג לבנות דמות נשית חזקה ופגומה, אבל בגלל שהוא כל כך אמריקאי והדמויות שלו גם, זה נראה כמו דמות שרוצה להגיח ממותחן שבדי אבל עדיין פשוט יוצאת מתוקה. כנראה שגברים ונבלים קינג עדיין כותב יותר טוב, גם אם לא בספר הזה. כי זה לא ספר דמויות אלא עלילה, שהיא מצוינת, אבל אין פה איזה ג'ק טורנס מ"הניצוץ" שמתחרפן באיטיות, האישיות של הגיבורים שטוחה וגם הנבל, הרשע האמורפי והעל טבעי אמנם מפחיד, אבל לא אפי כמו בספרים הגדולים, מה שהופך את הסוף לפחות קתרטי משהיה יכול להיות.
אנחנו חיים בעידן יפה שבו מעריצי סטיבן קינג כבר לא צריכים להתבייש. זה לא היה ככה תמיד. פעם קינג היה נחשב לג'אנק, לספרות מתח ואימה נחותה שמגיעה בערימות. "הניצוץ" אמנם תמיד נחשב ליצירת מופת (גם אם יש כאלו שיאמרו שקיובריק הביא את הסטמפה הסופית) וספריו של קינג תמיד עובדו למסך, לסרטי אימה או למיני סדרות, אבל לקח זמן עד שהבינו שגם סופר ז'אנר, ועוד שהז'אנר הזה הוא אימה, יכול להיות מופתי. השנים האלו הן אמנם לא הפיק הספרותי של קינג, אבל יש הערכה גורפת למפעל חייו. היא באה לידי ביטוי בשלל מחוות ("דברים מוזרים" בנטפליקס היא מחווה אחת גדולה) ובחמיסת הקורפוס המלא שלו והעברתו למסך – רשתות, כבלים, קולנוע. מיחזורים של "זה" (שהפך לאחד מסרטי האימה המצליחים של השנים האחרונות), של "בית כברות לחיות" (שהפך לאחד מסרטי האימה הגרועים של השנים האחרונות) ורצף של עיבודים טלוויזיוניים בכמות שהיחיד שיכול להתחרות בה הוא קינג עצמו, בקצב הוצאת הספרים שלו.
גם "הזר" הולך להפוך לסדרת טלוויזיה, בשנה הבאה ב-HBO. ג'ייסון בייטמן יפיק ויביים. באותה שנה יעלו גם עיבודים טלוויזיוניים ל"סיפורה של לייסי" ועיבוד נוסף ל"העמדה", ובקולנוע יצאו גם "דוקטור סליפ" (פח), "סיילמ'ס לוט" (ערפדים), "מתוך הביואיק", ועוד כמה, כולם ב-2020! כמו הקצב והתפוקה של קינג עצמו, גם כאן, יש להניח, יהיה המון זבל שבתוכו נגלה - ממש כמו עם הספר הזה - פנינה אחת זוהרת.
"זר", סטיבן קינג, הוצאת מודן, תרגום: אינגה מיכאלי, 601 עמודים