האחים שיבאס
"שיבאס ריגאל" הוא בין מותגי הוויסקי הוותיקים והמוכרים בארץ - אבל את סיפורים של האחים הסקוטים שאחראים עליו - כאן בישראל אנחנו פחות מכירים. אז רגע לפני הדרינק הבא שלכם, תשמעו סיפור: לאחר שעבר לעיר אברדין הסקוטית מכפר קטן, רקח ג'יימס שיבאס עם שותף מקומי בלנד בשם "Royal Glen Dee". השמועה על הוויסקי הקסום והמוצלח התפשטה במהרה בכל סקוטלנד, עד שב-1843 ג'יימס קיבל את הצו המלכותי הראשון שלו והפך להיות ספק הוויסקי הראשי של המלכה ויקטוריה. לאחר שג'יימס ושותפו נפרדו, היה זה אחיו ג'ון נכנס במקום השותף לחברה (ששינתה אז את שמה ל"האחים שיבאס"). במהלך השנים אלכסנדר, בנו של ג'יימס, למד את סודות העסק ונכנס גם הוא לחברה, וכשג'ון נפטר הוא קיבל על עצמו לנהל את החנות החדשה שלהם.
MONKEY 47
בשנת 1945 הוצב "מונטי" קולינס בברלין המחולקת על מנת לפקד על חיל האוויר של הממלכה. לאחר תום המלחמה קולינס, בנו של דיפלומט בריטי, הושפע עמוקות מהיקף החורבן שנשאר בעיר והיה נחוש לשקם את ברלין בזמנו הפנוי.
קולינס החליט לבנות מחדש את גן החיות שבעיר, ובמהרה מצא לעצמו חבר קרוב - קוף העונה לשם מקס. השניים בילו רבות יחד בתקופתו של הגנרל בברלין, וב-1951 מונטי עזב את חיל האוויר המלכותי ועבר ליער השחור שבגרמניה על מנת להפוך לשען. לצערו, הוא לא הפגין כישרון יוצא דופן בתחום, ולכן עזב את השעונים ופתח בית הארחה. הגנרל לשעבר לא שכח את מקס, הקוף שהפך לסוג של בן משפחה בתקופתו בברלין - וקרא למתחם שניהל "הקוף הפראי".
למרות שבילה שנים רבות על אדמת גרמניה, כבריטי, קולינס לא היה מוכן לוותר על מסורות אליהן היה רגיל מהבית - כמו כוס ג'ין טובה כדי לקנח את יום. ההיצע הגדול של הערער ביער השחור (המרכיב העיקרי בג'ין) והמחסור במשקה הולידו אצלו את הרעיון לפתח מתכון משלו. עקבותיו של קולינס הלכו לאיבוד מאז ואין תיעוד של מה עבר עליו בתקופה ההיא אך לפני כ-20 שנה, במהלך שיפוץ של האכסנייה שבנה, נמצאה קופסת עץ ישנה המכילה בקבוק ומכתב. על הבקבוק המאובק היה שרטוט של קוף והכיתוב: "מקס הקוף: ג'ין יבש מהיער השחור". המכתב הנלווה כלל הערות אישיות, תצלומים ותיאור מפורט של 47 מרכיבי הצמחים שבהם השתמש במתכון שלו. מאז ועד היום הג'ין נעשה באותה הדרך והמתכון לא השתנה. היסטוריה והיסטריה.
THE GLENLIVET
הסיפור של הוויסקי המיוחד הזה מתחיל בסקוטלנד של שנת 1822, כשג'ורג' סמית' החל לזקק וויסקי באופן לא חוקי בעמק המבודד "ליווט". השמועה על הוויסקי המוצלח התפשטה והגיעה אפילו עד למלך ג'ורג הרביעי שביקש לטעום אותו. העובדה שהמזקקה הייתה לא חוקית לא ממש הפריעה למלך, ולאחר שנתיים של הפקה ג'ורג ניצל פרצה בחוק והפך למזקק החוקי הראשון בסקוטלנד. הפרסום הביא לו איומים רבים מצדם של עבריינים מקומיים - אבל הוא הגן על העסק שלו בלי פחד.
ב-1871, כשג'ורג נפטר, ג'ון גורדון סמית, בנו הצעיר, ירש במקומו את העסק שבאותה תקופה כבר ייצר כ-750 ליטר של וויסקי בשבוע. במשך השנים משפחת סמית התקשתה לשמור על בלעדיות השם "גלנליווט", מה שהיה למעשה שם הנהר שעבר במקום מגוריהם וכמובן שהם לא היו יכולים לתפוס עליו בעלות. פרצה זו גרמה לרבים לנסות להעתיק את שם המותג, עד שג'ון מצא פתרון קטן אבל משמעותי - הוספת המילה The (ה' הידיעה) לשם - וכך בשנת 1884 המשפחה קיבלה את הבעלות על שם המותג "The Glenlivet".
הבא בתור המשפחתי הוא אחיינו של ג'ון, קפטן ביל סמית גרנט, שניהל את המזקקה משנת 1921. הקפטן היה צריך להתמודד עם האתגר הגדול ביותר של העסק המשפחתי - תקופת היובש בארה"ב. סמית' היה מספיק חכם על מנת לדאוג שהמזקקה עדיין תפעל – לפחות עד שהיובש יגמר. וכך, לאחר שהאלכוהול חזר להיות חוקי בארה"ב, הגלנליווט כבש את השוק האמריקאי אחרי שהפך ל"משקה רכבות" פופולרי, וזה כבר כמעט 200 שנה שהגלנליווט עושה חיל ונחשב לאחד מהמשקאות הכי משובחים בעולם.