אישה במעבר בסופר (צילום: jupiter images)
קונים יותר מדי אוכל ונאלצים לזרוק אותו. אילוסטרציה|צילום: jupiter images
המשפט "תסיים הכל בצלחת" עשוי לקבל משמעות חדשה וכל מי שיאכל את כל מה שמוגש לו, יכול להגן על כדור הארץ. דו"ח של האו"ם קבע, כי שליש מהאוכל בעולם נזרק וגורם להתחממות כדור הארץהזבל גורם לפליטת גזי החממה שמזהמים את כדור הארץ.

המשמעות היא שבכל שנה, בכל העולם, כ-1.3 מיליארד טון מהמזון שאנחנו צורכים מבוזבז ונזרק לפח האשפה וכך גם כל האנרגיה, המים והכימיקלים הדרושים כדי לייצר אותו. ארגון המזון והחקלאות (FAO) העריך כי כמות הפחמן המבוזבזת שווה ל-3.3 מיליארד טון פחמן דו חמצני בשנה. לפי הדו"ח, בסדרי גודל של מדינה מדובר, במזהם הגדול ביותר אחרי סין וארה"ב.

קונים עם העיניים

מי שיזרוק פחות אוכל יתרום באופן משמעותי למאמץ העולמי בהפחתת גזי החממה, שימנעו את התחממותו המהירה של כדור הארץ. בעולם הגלובלי והמתועש, חלק גדול מהפסולת מגיע מהצרכנים שכמובן קונים יותר מדי אוכל וזורקים את מה שנשאר. במדינות מתפתחות, לעומת זאת, המצב הוא שונה. שם הפסולת מגיעה לרב משימוש לא יעיל בחקלאות ונובעת ממחסור במתקני אחסון נאותים.

מזרון ובו מיליון דולר נזרק לחירייה (צילום: חדשות 2)
300 טון פסולת ביום נאספת בחירייה|צילום: חדשות 2
אוכלוסיית העולם אמנם מונה כיום 870 מיליון בני אדם, אך לא כולנו מבזבזים את אותה כמות אוכל. אחד מכל שמונה אנשים ברחבי העולם נחשבים כמי שסובלים מתת תזונה כרונית. לפי התחזיות, במידה והאוכלוסייה תמשיך לגדול היא תגיע ל-9.6 מיליארד איש בשנת 2050. כאשר זה יקרה, ארגון המזון והחקלאות מזהיר כי יהיה צורך להאט את קצב ייצור המזון ולהפחיתו ב-60%. 

"הזבל בבני ברק, שונה מהזבל בסביון"

עו"ד דורון ספיר, יו"ר פארק המחזור חירייה, מעריך כי ישראל אינה שונה מהעולם: "אני מאמין שגם בישראל שליש מהאוכל נזרק". ספיר מדגיש, כי הישראלים קונים כמויות מזון מעבר ליכולת הצריכה שלהם: "לפני כשלושה חודשים ערכנו סקר ובו גילינו שכמות לא מבוטלת של מזון נזרקת באריזתה השלמה. בין המוצרים הבולטים ניתן לראות אריזות יוגורט שלמות ופירות וירקות באריזות".

לדבריו, כמות הזבל הנאסף מכל גוש דן לפארק חירייה מדי יום, מסתכמת בכ-3,000 טון. בשנה מדובר על כמות של מיליון טון פסולת בחירייה בלבד. "על מנת לצמצם את היקף הפסולת בישראל יש קודם כל להפחית את כמות הצריכה ולהגביר את הייצור של מוצרים מתכלים על מנת לשפר את המצב".

למרות שזבל מעלה אצלנו קונוטציה שלילית, דורון מתייחס לפסולת בצורה שונה, "זבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, הזבל בחירייה מציב מראה לחברה הישראלית. לפי הזבל ניתן לראות אם החברה ענייה או עשירה". לטענתו, ניתן לערוך הבחנה בין הזבל שנזרק במקומות שונים בארץ. "למשל, הזבל בבני ברק שונה מהזבל שנזרק בסביון, באחד הזבל אורגני ומורכב ברובו מירקות ופירות ובשני הזבל ברובו הגדול מורכב מאריזות, הזבל אף פעם לא משקר".

נחמה רונן, יו"ר תאגיד המחזור אל"ה מסכימה עם ספיר, "מספיק לעמוד ברשתות השיווק ולראות כיצד אנשים יוצאים מהסופר, כדי להבין שאנשים קונים המון וכמויות המזון שנזרקות הן עצומות". לדבריה חל שיפור במודעות הישראלים למחזור והיום ישראל נחשבת לאחת המדינות הממחזרות בעולם. "לעומת זאת. הרבה יותר קשה לשנות תפיסות עולם ולצמצם צריכה ביתית ולכן יש לפעול הרבה לחינוך והסברה בנושא". רונן טוענת כי זוהי משימה ברמה לאומית ועל המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הכלכלה להתגייס למשימה. "אם נשקיע במשך עשור בחינוך לצריכה נבונה ויינתנו תקציבים מתאימים נוכל לבצע שינוי התנהגותי".