בסוף אומרים "אפשר להיכנס". כאן יש מתח קל: איפה זה יקרה? בדרך כלל באחד החדרים במתחם התת-קרקעי, שם אפשר להכין את הציוד במשך שעה ארוכה. כאשר ראיינתי את הנשיא ביל קלינטון זה היה למרבה ההפתעה בקודש הקודשים – החדר הסגלגל. זה היה סוף השבוע. הנשיא שהה בחלק המגורים. הסתובבנו שלוש שעות עם ציוד ומצלמות בחדר החשוב בעולם בין המזכרות של ג'ון קנדי ושולחן העבודה שמתחתיו עבדה גם מוניקה לווינסקי כמה שבועות קודם לכן. הפרשה הייתה אז בשיאה.
הלילה הנשיא אובמה נתן שישה ראיונות טלוויזיה. אל דאגה – לא חזרו על המסע הזה שש פעמים. הפעם התחלפו רק המראיינים, לא הציוד.
אז מה היה?
שישה ראיונות במקביל. זה קצב ששמור רק למערכת הבחירות. כנשיא, אובמה לא עשה את זה אף פעם. יחד עם עוד נאום מיוחד לאומה הלילה ועוד אחד מחר - 11 בספטמבר – לנשיא שפע נאומים והזדמנויות בפרופיל גבוה לדבר על מה שירצה. כל המהומה הזו לבדה משדרת לחץ מהבית הלבן. סקר של CNN הלילה, לפני הראיונות, העמיד את רמת שביעות הרצון של הציבור האמריקני ממדיניות אובמה בנושא סוריה על 45%. זה לא טוב. הציון הכללי למדיניות החוץ של אובמה הולך ומדרדר בחודשים האחרונים לפי הסקר הזה. בקיצור – אובמה הכניס את עצמו לברוך רציני.
קצב הרוקנ'רול הופסק
הנשיא נשאל מיד על היוזמה הרוסית וברך עליה. אובמה דורש כמובן שהסורים לא יסחבו זמן וטוען שרק איום צבאי ממשי יגרום לסורים להסכים לוותר על הנשק הכימי. אולי זו טקטיקה שמטרתה להוריד את הפאניקה בציבור, אבל פתאום כל רוח המלחמה ירדה מהמפרשים. אובמה מקרין את עצמו כמתמרן בפוליטיקה הבינלאומית, עובד עם הרוסים, ואולי-אולי גם ישקול איזה צעדים צבאיים. המוזיקה השתנתה - עברנו מרוקנ'רול לסונטה רגועה.
גם באשר אסאד הוכיח מיומנות לא רעה בכלל בתקשורת האמריקנית. הראיון שלו ברשת CBS נשמע די משכנע לאוזניים אמריקניות. הוא לפחות ידע ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים: "אתם עוזרים לאל קעידה, עבדתם על עצמכם בפרשת עיראק, מה יצא לכם ממלחמות עד היום?"
אפשר לדמיין מיליוני אמריקנים מהנהנים ואומרים לעצמם: "צודק".