בין שורת הגזירות בתקציב המדינה החדש, הראשונה ואולי הכואבת ביותר היא העלאת המע"מ ל-18 אחוז, שנכנסה הלילה לתוקף. כמעט כל המוצרים במשק מושפעים ישירות מההעלאה, ובעוד שהיצרנים ובעלי העסקים יכולים "לגלגל" אותו, הצרכן הוא זה שנאלץ להתמודד עם ההעלאה.
המע"מ הוא מס על הצריכה, ובישראל הוא רגרסיבי – כולם משלמים את אותו השיעור, ללא קשר להכנסתם - ואינו דיפרנציאלי – מוטל על כל המוצרים במשק בצורה אחידה, למעט פירות וירקות, תיירות ושכירות שעליהם הוא אינו חל. עד שנת 1976 הוא כלל לא היה קיים, אך מאז הוחל בשיעור של 8 אחוז עלה בהדרגה לשיא של 18 אחוז שממנו ירד, ואליו חזר אתמול.
פרופ' עומר מואב, שהיה יועצו הכלכלי של שר האוצר יובל שטייניץ, אומר מנגד כי "כמעט כל אחד מאלה שאומרים שזה לא מהלך נכון, היה עושה אותו דבר בדיוק אם היה יושב בכיסא של שר האוצר. רוב האנשים אוהבים לבקר את המדיניות.
"המהלך הזה מוצדק משום שצריך לטפל בגירעון, ואם אי אפשר לקצץ בהוצאות צריך להעלות מסים, אין ויכוח על זה. בהזדמנות הזאת היה צריך לתקן עיוותים במערכת המס ולבטל פטורים לפני שמעלים באופן גורף את שיעורי המס. הביקורת שלי היא על דרך ההורדה, הוא הלך על הפתרון הקל ולאו דווקא הנכון".
גוטווין מזהיר כי "מעמד הביניים לא מבין שהוא הבא בתור, לפיד רוצה לשחד אותו עם המילקי שהוא לוקח מהעניים. הוא מבטל את מנגוני ההגנה, ומותיר את השוק כמווסת היחידי. אין אצלנו את ההכרה האלמנטרית ש'אנחנו ה-99 אחוז', אבל הוא מייצר אותה כשהוא משסה את השכבות זו בזו, מעמד הביניים יפחד להידרדר למעמד העניים, ותיווצר מלחמה בין כל חסרי הביטחון. הוא כמו נתניהו והצעדים שלו ב-2003, רק עם ג'ל".
לכך מגיב גוטיין בתזכורת ש"זה בדיוק העניין - לעניים אין לוביסטים. למה שלא נטפל בנסיעות לחו"ל, במכוניות מסמ"ק מסוים? כל המדינות הנורמליות אומרות שמי שמרוויח הכי הרבה, תטפל בו עם מנגנוני מס. הרי אף אחד לא יברח, מי שעושה תכנון מס אגרסיבי לא יישבר בגלל אחוז או שניים".
יונה אומר כי יש להעלות את מס החברות ולהגביר את הפיקוח על רווחי ההון, ולא להיתלות בחשש שהחברות הבינלאומיות יעזבו את המדינה. " שיעור המס הוא לא השיקול היחיד שגורם לחברה להשקיע ולהרחיב את מעגל העסקים שלה כאן, יש המון גורמים כמו יציבות פוליטית, ההון האנושי, התשתיות. החשש שהחברות יברחו מכאן הוא מאוד לא מהוקצע, הוא נאיבי".