זה היה יום טיפוסי לבני הנוער בעיר דרעא שבדרום סוריה, לא רחוק מהגבול עם ירדן. העיר הקטנה, המונה בסך הכול 75 אלף נפשות, משמשת כבירת המחוז הקרוי אף הוא 'דרעא'. הנערים סיימו משחק כדורגל וישבו לצפות בדיווחי החדשות על ההפגנות שפרצו במדינות השכנות, מצרים ולוב. לפתע הגיח רעיון במוחו של אחד הנערים, לרסס גרפיטי על קירות בית הספר המקומי כדי לעצבן את כוחות השלטון. הם חיכו עד רדת החשיכה, ואז בלילה אחד בחודש פברואר לפני שנתיים, חמקו לחצר בית ספר והחלו לרסס על קירות סיסמאות מחאה. הם ריססו באותיות גדולות את המילים, "לסלק את אסד". הנערים האלה לא היו מודעים שהתעלול הקטן שלהם יצית מהפכה, כזו שהפכה לאחת ממלחמות האזרחים הקשות שידעה ההיסטוריה. כוחות הביטחון הסורים הגיבו לכתובות הגרפיטי בחומרה בלתי צפויה ועצרו את הנערים שהוכו וחלקם נעלמו. תושבי העירייה יצאו להפגנה בדרישה לשחרורם של הנערים. בתגובה כוחות הביטחון הסורים החלו לירות לכל עבר כשהם הורגים עשרות אנשים. האירוע הזה, שהתרחש ב 6 למרץ 2011, היה לאירוע שהוביל לפריצת המחאות בסוריה.

הסוף מתקרב? לחימה בדמשק, החודש (צילום: רויטרס)
צילום: רויטרס
שנתיים ו-70 אלף הרוגים מאוחר יותר, "הילדים של דרעא" הפכו לסמל המהפכה. כעת לראשונה, כתב האתר "דיילי מייל", איאן בריל, מראיין את אחד הנערים שמעשיו שינו את ההיסטוריה. הנער באשיר אבאזד שמר על זהותו חסויה עד לראיון זה. "אם הייתי יודע שהגרפיטי שריססנו יגרום לכל כך הרבה בעיות, לא הייתי עושה זאת", הוא מודה, אך מוסיף כי "לא אנחנו האשמים במה שקרה, אלא התגובה הנוקשה של כוחות הביטחון. השלטון לחם בנו בעינויים והרג חסר הבחנה, מתוך מחשבה שכך יוכלו לדכא את המחאה, הם טעו".

בעקבות כתובות שריססו הוא וחבריו, הוא נעצר ונכלא יחד עם נערים נוספים. קציני המשטרה הפשיטו אותו וכלאו אותו במרתף, שם החלו להתעלל בו במשך ימים, תוך כדי שהם מחשמלים אותו באמצעות כבלים. לאחר מכן הועבר לבסיס מודיעין צבאי, שם נכלא בתא צר וספג התעללות מזעזעת. עיניו ואוזניו הודבקו, הוא נקשר כך שכל גופו עוות. קציני הצבא הכו אותו בשוטים, חבלים וכבלים חשמליים, עד שציפורניו נשרו מידיו ורגליו. "חשבתי שלעולם לא אצא משם", מספר אבאזד, "זה היה כל כך אלים שכל מה שרציתי זה למות כדי שהכאב יפסיק". העינוי המשיך במשך 24 ימים, שבמהלכם נאמר לאבאזד כי לא ישוחרר עד שיגיע לגיל 60. כוחות הביטחון עצרו גם חלק מבני משפחתו.

המאורעות בסוריה גרמו לכך שאבאזד ומשפחתו נאלצו להימלט מדרעא לעיר רמת'א שבירדן. בתיהם נהרסו ואחיו ובן דודו נהרגו בזמן שלחמו בצבא הסורי. כעת, המשפחה נלחמת לשרוד בירדן, בה מחירי השכירות האמירו כתוצאה מנחילי הפליטים שפוקדים אותה. כל זה היה יותר מדי לאביו המבוגר של אבאזד שנפטר בחודש שעבר. אבאזד עובד למחייתו כשליח, אך חולם להצטרף לכוחות המורדים. בסיום הריאיון, אבאזד מציין כי הוא מאוכזב שמדינות המערב לא מתערבות במתרחש בסוריה, כפי שעשו בלוב. "הנוער של דרעא הצית את המהפכה, עכשיו אנחנו מבקשים, תעצרו את שפיכות הדמים, תעזרו לנו. תנו לנו נשקים, תנו לנו משהו". אבאזד נשאל מה ירצה לעשות כאשר השלום ישוב לארצו, "אני רוצה להיות קצין בצבא כדי שאתמודד בנחמדות ועדינות עם כל מהפכן עתידי", הוא עונה.