"פוטין הוא היטלר": דיווח מלב קייב

מהומות באוקראינה (צילום: יעקב אילון) — אבני המדרכות שמסמלות את המהפכה|צילום: יעקב אילון

הדבר הראשון שאתה שם לב אליו במרכז קייב הוא שהמדרכות נעלמו. המדרכות בנויות מלבנים לא גדולות. מתלבשות טוב על היד. זה היה הנשק של האזרחים מול הצלפים. הם פרקו את המדרכות, לקחו לבנים לידיים וזרקו. זה לא עזר כמובן. 95 בני אדם נהרגו באזור הכיכר המרכזית וברחובות הסמוכים. בין 200 ל-300 בני אדם הועלמו ועדיין לא נמצאו, כך טוענים האנשים בכיכר. גלי הלבנים האלה הם עכשיו מצבות דוממות של מה שהתחולל שם.

האזור נקרא "מיידן". כיכר מרכזית בלב הרחוב הראשי. מין "שאנז אליזה" של קייב. כן, הם רוצים להיות אירופים שם. הם לא מהססים לומר זאת. הגענו לראשונה בשעת ערב. חשוך מאוד, ריח כבד של עשן ממדורות מאולתרות. הקור מתחת לאפס. נחילים של אנשים צועדים בשקט, מביטים על אלפי זרי פרחים שמונחים שם, בריקדות שעדיין נשארו, תמונות של חללים ונעדרים והרבה הרבה נרות דולקים בכל הצבעים. אווירת דכאון, מוות, עצב. שטח עצום בעיר יפה ומתפתחת שנראה כמו שדה קטל. יש משהו מאווירת סוף העולם בעיר שפתאום הופכת שדה קרב. זה היה בביירות, זה היה באחד עשר בספטמבר בניו יורק, זה ב-2014 בקייב.

הסיפורים ששומעים שם מסמרי שיער. איך הכול התחיל בשירה ובריקודים. חבר'ה צעירים שהתייאשו מהמצב הכלכלי, שזכרו את המהפכה הכתומה וחשבו אולי להתחיל עוד אחת כזאת. מהפכה תמימה של פייסבוק ואינסטגרם. ערב ערב בכיכר הם שרו וקיוו לשינוי ועוד ועוד הצטרפו אליהם עד שזה התחיל להפריע לאלה למעלה ששדדו את קופת המדינה ושלשלו מיליארדים לכיסיהם. ואז, מספרים בכיכר, החלה פעולה שיטתית של פרובוקציה מתוכננת. כנופיות של בריונים הובאו בתשלום להפגנות כדי לייצר תגרות ובלגן. השלטון טען מיד שחוליגנים מפריעים לסדר וכינה את המפגינים בריונים אלימים ופשיסטים. כוחות משטרה פשטו על בתים ועצרו במיטותיהם צעירים שנראו בכיכר. ניידות הסתובבו בין המפגינים וחטפו את מי שנראה להם. אנשים מוכנים להישבע שאלה שנעלמו כנראה לא יחזרו לעולם. מאות תמונות שלהם מפוזרות ברחבי העיר.

שיא הטירוף התרחש לפני שבועיים וחצי. צלפים התמקמו על הגגות מסביב לכיכר והחלו לפתוח באש. ביום הזה אוקראינה השתנתה לתמיד. כל כמה מטרים הוקם בכיכר מקדש כזה או אחר לזכרם של ההרוגים. תמונות, פרחים ונרות. קילומטרים כאלה.

בלב הכיכר במה גדולה עם מערכת הגברה ומסך גדול. כרוז מציג אנשים שעולים בשרשרת ומדברים לקהל. מדברים על דמוקרטיה, על ההיסטוריה של אוקראינה, על עצמאות. ומדברים אל פוטין – למה אתה מנסה לחצות את אוקראינה? למה אתה מתערב? כשהדובר מתלהב מאוד מצטרפים אליו בקריאות. אנשים מבוגרים וקשיי יום ביחד עם צעירים אופנתיים וילדים קטנים. כולם עולים ברגל לכיכר וזה נמשך מסביב לשעון ללא הפסקה. גם באמצע הלילה הם עולים לבמה, הרמקולים צווחים ואנשים מריעים. צעקה שלא נגמרת.

שני שמות מעוררים שם תיעוב. ינוקוביץ', ששדד את המדינה ונתן את ההוראה לפתוח באש וכמובן פוטין. "זו לא רוסיה, זה פוטין", מסבירים כולם. הם מאשימים אותו אישית. אוקראינה נמצאת בוואקום מסוכן. ינוקוביץ' נזרק מהמדינה והשאיר אחריו את האחוזות, אוסף המכוניות והשלטון. בעוד שלושה חודשים אמורות להתקיים בחירות. בינתיים אין משטרה מתפקדת, אין ודאות פוליטית ויש חיילים רוסים בחצי האי קרים. פוטין גם בוחש בפוליטיקה המקומית. צבעו של הנשיא הבא יקבע את גורל היחסים עם רוסיה.

ואם מדברים על נשיא, הפגישה עם ויקטור יושנקו חידדה את התפיסה הרווחת בקייב. יושנקו היה הנשיא בין 2005 ל-2010. הוא ניצח בבחירות את ינוקוביץ'. האחרון המתין חמש שנים ואז הצליח להיבחר. יושנקו נישא על גלי המהפכה הכתומה. היא הייתה ספונטנית, שקטה, אפקטיבית. אבל הוא עצמו כמעט חוסל פעמיים. בניסיון התנקשות במהלך מסע הבחירות ב-2004 ואחר כך בהרעלה מסתורית שהשחיתה את פניו. בעקבות המקרה הזה כל העולם התוודע לפוליטיקה של אוקראינה.

במשרדו של יושנקו במרכז קייב אבטחה כבדה. בפנים קיר מלא תמונות של בני משפחתו. הוא מצביע על תמונת אמו, אחר כך אביו וילדיו. "אין פה פשרות", הוא פוסק, "זה או פוטין או אירופה. ואנחנו רוצים אירופה". יושנקו לא בוחל בכינוי שרבים במיידן משתמשים בו עכשיו: "פוטין הוא כמו היטלר". הוא גם שולח אזהרה: "פוטין חשב שבמזרח אוקראינה יחכו לו עם פרחים כמו שחיכו להיטלר, אבל אף אחד לא פגש אותו עם פרחים, לא בקרים ולא בדנבס ולא בחרקוב."

יש בקייב גם כאלה שנותנים לפוטין ליהנות לפחות מספק קטן. יש לו זכות חוקית להצבה של 25,000 חיילים על אדמת קרים. הם רשאים לשבת שם - לא להשתלט ולא לנהל את השטח. יש גם בסיס ימי גדול, יש כורים גרעיניים, יש צינורות נפט. אם פוטין באמת שכנע את עצמו שהכול בסכנה עכשיו בגלל ה"תוהו ובוהו והבריונים" אז אולי יש לפחות בעיניו הגיון בצעדים מונעים. אבל מכאן ועד כיבוש קרים או אוקראינה הדרך ארוכה. למרות התקדימים בגאורגיה או אבחזיה הדרך לקייב תהיה ארוכה. ושם ימתינו לו ברחובות אפילו אם כל מה שיש להם ביד הם לבנים מהמדרכה.

>> צפו בראיון המיוחד של יעקב אילון עם ויקטור יושנקו