כשם שאונס הוא אקט של כח, ולא של מיניות, כך גם מניעת הפלות היא אקט של רודנות וכוחניות, ולא מעשה שיש מאחוריו ולו קמצוץ של היגיון רפואי.
לפני כמעט 50 שנה קיבל בית המשפט העליון בארצות הברית החלטה המגינה על זכותן החוקתית של נשים הרות לבצע הפלה. זו היתה מהפכה באמריקה השמרנית, שגם כיום נשים כמעט ולא יודו בה שביצעו הפלה, וגם כיום יש "משמרות מחאה" ליד מרפאות לביצוע הפלה, ותמיד יהיה מי שיעמוד שם ויצעק ויגנה את האישה הנכנסת למרפאה בדרכה ליישם החלטה קשה.
אבל ההחלטה הזו עומדת להשתנות בעוד כמה שבועות. טיוטת פסק דין של שופט העליון האמריקני סמואל אליטו, שבאופן חסר תקדים דלפה ופורסמה במלואה בכתב העת Politico בתאריך 5 למאי 2022, מאותתת על ביטול ההחלטה ההיסטורית להתרת ההפלה בכל רחבי אמריקה. האיסור על הפלות הוא קיצוני וגורף. גם במקרים קיצוניים של עובר שנוצר כתוצאה מאונס או גילוי עריות. גם כאשר בשבוע מאוחר של ההריון מתגלה מום קריטי אצל העובר, שמבטיח לו ולמשפחתו הרבה מאוד סבל וללא תוחלת. עד כדי כך ההתנגדות שם להפלות חזקה, ולא לוקחת בחשבון את האישה, את יכולתה לגדל לאחר מכן את הילד, ולמעשה את איכות החיים שלו משייוולד.
תוכנה של ההדלפה מבית המשפט העליון, שקיים בו כיום רוב שמרני, עקב מינויים שביצע הנשיא הקודם דונלד טראמפ, הכה את ארה"ב בהלם. סוגיית הזכות להפלות היא מהסוגיות הנפיצות ביותר בפוליטיקה האמריקנית, ושינוי מדיניות גורף בתחום עשוי לעורר מחאות ענק. למעשה, המחאות כבר התחילו.
הפלה היא סוגיה רפואית המשלבת נושאים אתיים. במרוצת השנים הצליחו הקולות השמרנים בארצות הברית לבצע מיסגור מחדש לתומכי ההפלות, כאשר הם קוראים לתנועה שלהם 'PRO LIFE', כלומר 'בעד חיים'. וכמובן שאיש לא יטען שהוא מתנגד לחיים. השאלה היא רק איך ייראו החיים האלה. הנשים המוחלשות שנקלעו לסיטואציה בעל כורחן הולכות לשלם על כך, ובמזומן.
ארצות הברית אינה המדינה הראשונה שמתמודדת עם נושאי הפלות. סימון וייל, יהודיה ניצולת אושוויץ שהייתה שרת הבריאות בצרפת ודמות נערצת, נלחמה כדי שהפלות יהיו חוקיות בצרפת. היא הבינה היטב שכאשר הפלות אסורות, הן קורות באופן לא חוקי, במחשכים, בתנאים לא תנאים עם קולבים, מסרגות וזיהומים. היא העלתה טיעונים אידאולוגיים, אבל הטיעון הבריאותי שהעלתה היה טיעון מנצח - כדי למנוע תמותת נשים בזמן הפלה, חייבים לבצע הפלות באופן מסודר, במקום סטרילי, באור.
בישראל קיימות ועדות להפסקת הריון, שמאפשרות לנשים להפיל מסיבות רפואיות ומשפחתיות. שש מכל אלף נשים בישראל יגיעו לועדה, והמספר הזה יורד עם השנים, כנראה משום שאמצעי מניעה וגלולת היום שאחרי הפכו נגישים, וגם הם מאפשרים לנשים לשלוט בפוריותן. למעשה, כמעט לכל אישה שתגיע לועדה יתאפשר להפיל. הועדות מאותתות לנשים שאין להקל ראש בהפסקת הריון, וזה חשוב. אבל הן מגיעות ממקום שמבין שלהכריח אישה ללדת, זה רעיון גרוע. למעשה, בלתי מוסרי.
מניעת הפלות היא אקט שמוביל להולדה בכח ובכפייה, גם כשהאישה מאוד לא מעוניינת בילד, לא יודעת מי האב, היא קטינה, היא מגדלת כבר שלושה זאטוטים והילד הבא ימוטט אותה. את השמרנים זה לא מעניין.. אותם אנשים שמונעים מנשים לעשות הפלות אינם לוקחים בחשבון את הנסיבות שהובילו את האישה להיכנס להיריון אותו היא מגדירה כלא רצוי, ובוודאי לא את אי היכולת של האישה לפרנס את התינוק שיוולד או אפילו לתת לו טיפול רפואי, מאחר ואותם שמרנים מתנגדים לביטוח בריאות ממלכתי. בקיצור, הם מקדשים את "חיי" העובר כל עוד הוא ברחם, ופחות מתעניינים ברווחתו כאשר ייצא לאוויר העולם. האם, מבחינתם, היא רק כלי שמחזיק אותו; בשניה שהעובר יוצא מהרחם, הוא הופך לתינוק שאיכות חייו איננה מעניינת איש.
לפני הרבה שנים כתבתי ספר בשם 'הגוף שלי ברשותי' – מדריך להתמודדות עם תקיפות מיניות בילדים. הסברתי שם שאם ילד או ילדה חווים את 'ההרגשה שאומרת לא', אז המגע הוא לא נכון ולא מתאים להם. רק הם יכולים לקבוע, גם אם למתבונן מן הצד זה נראה סביר. לצערי, כשם שאונס הוא אקט של כח, ולא של מיניות, כך גם מניעת הפלות היא אקט של רודנות וכוחניות, ולא מעשה שיש מאחוריו ולו קמצוץ של היגיון רפואי.
נשים אולי תלויות כיום בשופטים או פוליטיקאים כדי לקבל אישור לבצע הפלה. אבל זו פעולה שרק לאישה ההרה יש את הזכות לקבל. נשים הרות יודעות היטב מתי יש להן את ההרגשה שאומרת לא.
פרופ' טליה מירון-שץ היא ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בפקולטה למנהל עסקים, הקריה האקדמית אונו