אחת לחצי שנה מועבר האנס הסדרתי בני סלע מבית כלא שמור אחד לכלא שמור אחר. בשירות בתי הסוהר רוצים למנוע ממנו ליצור קשר עם אסירים, לסכל נסיונות לפגוע בו, ולא פחות מכך - חוששים שהוא יברח להם. שוב.

בז'רגון של הסוהרים מכונה סלע אסיר סג"ב (סיכון גבוה לבריחה). אחרי שלפני עשר שנים הוא הצליח לחמוק והטיל אימה על הציבור במשך שבועיים, אף אחד לא לוקח איתו שום סיכון. השמירה המוטלת עליו קפדנית במיוחד, חריגה אפילו ביחס לפושעים מסוכנים. "הוא מסוג האסירים שיכולים לחפור מנהרה ולברוח, שאין להם מה להפסיד", אומרים קצינים בשב"ס, "כל יציאה שלו מהכלא מלווה באבטחה מתוגברת של לוחמי יחידת 'נחשון'. הוא בוחן אותנו כל הזמן, מחפש נקודות תורפה".

לרוב סלע מוחזק באגף ההפרדה של בתי הכלא, בהפרדת יחיד או בהפרדה זוגית - אם נמצא אסיר שמוכן לחלוק איתו תא. באחד המקרים האלה, לפני כשנה, התלונן שותפו לתא בכלא השרון שהוא ניסה לאנוס גם אותו. סלע טען שמדובר בהמצאה שנועדה לשלוח אותו לעוד כמה שנות מאסר, נוסף על 35 השנים שהוא מרצה על מעשי האונס ולארבע השנים הנוספות שנגזרו עליו בעקבות הבריחה. זו לא היתה ההסתבכות היחידה שלו מאחורי הסורגים: הוא הואשם בביצוע מעשים מגונים בפני סוהרות ועובדת סוציאלית, נשלח לצינוק, וכיום עובדים מולו רק גברים.

אסירים שבכל זאת פגשו את סלע מספרים שהוא לרוב מכונס בעצמו. "הוא חושב שכולם מלשינים לקציני המודיעין בכלא, ושכל מילה שיאמר תגיע אליהם והוא שוב יישב בצינוק", אמר לנו אחד מהם, "הוא אדם מאוד חשדן שתמיד בטוח שרודפים אותו, מתעב את המשטרה והשב"ס ומאמין שהמערכת לא תרפה ממנו עד שיתאבד".

עד כמה שקשה להאמין, האנס הסדרתי משוכנע שהוא קורבן. "הוא בטוח שאם לא היו קוראים לו בני סלע הוא היה משתחרר מהכלא מזמן", אומר אסיר לשעבר. "הוא מרגיש נרדף ומקופח והיחסים שלו עם הרשויות טעונים מאוד. לדעתו אנסים שביצעו מעשים חמורים יותר קיבלו בקושי חצי מהעונש שנגזר עליו. הוא אמר לי שהבריחה שלו היתה קריאה לעזרה, שהוא היה במצוקה ואף אחד לא רצה לשמוע אותו, שכולם עשו יד אחת להתנכל לו".

בני סלע (צילום: נתי שוחט לפלאש 90)
הכרזה "בואו נתפוס אותו יחד". "היה מביך להיות שוטר"|צילום: נתי שוחט לפלאש 90

המרדף: "הוא הסתכל עלי ודפקתי צרחה"

קשה למצוא אדם במדינת ישראל שירחם על סלע בעקבות האמירות האלה. זה היה האיש שהטיל מורא על נשות תל אביב, שזוכרות עד היום את הפחד מהצל שאורב להן בחלון. הוא בחר את קורבנותיו בקפידה, קטנות ורזות, לרוב דיירות בדירת קרקע. הוא היה נכנס לביתן, קושר את ידיהן בעזרת חוט הטלפון, אונס אותן באלימות ומכריח אותן להתקלח כדי לטשטש ראיות.

לאחר שסלע נתפס בפעם הראשונה, הוא הודה והורשע ב-14 עבירות של אינוס ומעשי סדום ב-13 נשים, חלקן קטינות, במסגרת עסקת טיעון. ככל הנראה הוא אנס נשים רבות אף יותר, אבל שבעה סעיפי אישום נמחקו בגלל ראיות חלקיות ורצון למנוע מהנאנסות להעיד בבית המשפט ולגרום להן טראומה נוספת. העונש שהוטל על סלע היה הגבוה ביותר שהוטל עד אז בגין מעשי אונס במדינת ישראל, ובמשך שש שנים הוא ישב בכלא, עד לבוקר יום שישי, 24 בנובמבר 2006.

השעה היתה 8:55. ארבעה גברים יצאו מהזינזאנה שחנתה ליד בית משפט השלום בתל אביב, שני אסירים ושני שוטרים מלווים. אחד האסירים, גבר צנום ונמוך, היה אזוק בידיו בלבד. "שכחתי את המסמכים שלי ברכב", הוא אמר לשוטר שליווה אותו. בלי לחכות לתשובה הוא פנה לאחור, ומשם קפץ על הרכב, דילג מעל הגדר ונעלם.

שבועיים עברו מאותו הרגע ועד שבני סלע נתפס שוב, במחסום משטרתי ליד נהריה. החרדה עברה בגלים מעיר לעיר, בהתאם לדיווחי החדשות. גברים ליוו נשים לבתיהן, נהגי המוניות היו אדיבים אליהן, והיו גם נשים שהלכו לישון עם סכין מתחת לכרית. בני סלע היה סמל הרוע המוחלט, האנס שמחכה בחושך. בניגוד למקרי אונס אחרים שעלו מאז לכותרות, איש לא העלה בדעתו לשאול את קורבנותיו מה הן לבשו, אם הן שתו אלכוהול ואם הן בכלל רצו את זה.

"כשהוא ברח זה היה מפחיד יותר מכל מלחמה, מכל גל טרור", אומרת טליה (35), אז סטודנטית לקולנוע שהתגוררה ליד כיכר רבין. "זאת היתה ההתגשמות של הסיוטים הכי גדולים שלי. לא אשכח איך התעוררתי באותו שישי, שמעתי מסוקים מעלי ולא יכולתי להירדם שוב. אחר כך חשבתי שאני רואה אותו בכל מקום".

החיפושים אחר בני סלע (צילום: יעל צור לפלאש 90)
החיפושים אחר סלע. אווירת פאניקה ברחובות ובבתים|צילום: יעל צור לפלאש 90

סלע האמיתי נראה לראשונה זמן קצר אחרי בריחתו בידי עובדת עירייה, לא רחוק מבית המשפט. היא עמדה במרחק כמה מטרים ממנו, ראתה אותו מחליף את מכנסי השב"ס בג'ינס ופתחה במרדף אחריו, אך הוא הצליח להימלט. השוטרים פשטו בהמוניהם על תל אביב, סורקים כל שיח וכל פח אשפה. בסופו של דבר הוזעקו לעיר 3,000 שוטרים, עשירית מכל אנשי המשטרה בישראל באותה תקופה. סוג של מצב חירום.

הטלפון במוקד המשטרה לא הפסיק לצלצל: מאות מתקשרים ביום היו בטוחים שראו את האנס הנמלט. רוב הדיווחים היו כמובן התראות שווא, שבחלק מהמקרים גם הובילו למעשים. נהג מונית אחד אפילו ניסה לכלוא ברכבו הומלס שהיה דומה לסלע, שהצליח לברוח ונמצא בידי כוחות המשטרה. שכניה של רבקה סלאח, אמו של האנס הסדרתי, היו משוכנעים שראו אותו נכנס לדירתה בשכונת התקווה. השוטרים לא מצאו אותו שם.

אבל היו גם כאלה שראו אותו באמת. "גרתי אז עם החבר שלי בדירת קרקע ליד רחוב בזל, הדירה הראשונה שלי בתל אביב", מספרת נטע (37) "היתה התראה שבני סלע נמצא באזור שלנו. השעה היתה שמונה בערב והרגשתי שמשהו שונה בבית, איך שהצללים מבחוץ נופלים על הקירות. הבטתי החוצה ומתוך החושך ראיתי אותו מסתכל עלי, היתה לו הבעת פנים נינוחה של מישהו שנמצא שם כבר הרבה זמן. דפקתי צרחה וכמעט חטפתי התקף לב. הוא ברח. אחר כך בבוקר, בבית הקפה, בנות אחרות סיפרו שהן ראו אותו. מצאו את החפצים שלו, כולל סכין, על גג בניין לא רחוק מאיתנו. מאז התנאי הראשון שלי כשאני עוברת דירה הוא שזאת לא תהיה דירת קרקע".

השוטרים: "היינו נלעגים, צחקו עלינו"

החיפושים הנרחבים לא היו הדרך היחידה שבה ניסתה המשטרה ללכוד את סלע. בהיעדר מודיעין קונקרטי, האזרחים נקראו לדגל. בין היתר הוצבו שלטי חוצות בכל רחבי הארץ ובהם תמונתו של סלע והקריאה "בואו נתפוס אותו יחד" - יוזמה שמאחוריה עמד המפכ"ל דאז משה קראדי. אלא ששיטת הפעולה הזאת גם חשפה את חוסר האונים של המשטרה, ורק הגדילה את הבוז והביקורת עליה בעקבות הפרשה.

"זאת לא היתה תקופה קלה", נזכר אחד השוטרים שהוזעקו לתל אביב, "הבריחה של סלע היתה פאשלה גדולה וכולם - התקשורת והציבור - תקפו את השוטרים. היינו נלעגים, צחקו עלינו. רצינו להסתתר מאחורי איזה עץ או לפחות להוריד את המדים. זה היה מביך".

אבי דיכטר (צילום: שירלי שטיינברג)
"בעיקר רצינו לתת תחושת ביטחון". אבי דיכטר|צילום: שירלי שטיינברג

"היתה פריסה מסיבית של שוטרים בשטח כדי לתת תחושת ביטחון לציבור", נזכר חבר הכנסת אבי דיכטר, אז השר לביטחון פנים, "האווירה הייתה מאוד קשה. הסמרטוט הזה בני סלע, הרבע עוף הזה, עשה שמות במדינה שלמה".

אז לא היה צורך בכל כך הרבה שוטרים כדי לתפוס אותו? זה היה לשם תחושת הביטחון?

"נכון, זאת היתה הסיבה המרכזית. סיבה נוספת היא שזה יוצר לחץ על המבוקש וזורק אותו ממקום למקום, וזה מה שקרה. הוא ברח מעיר לעיר, וכך המודיעין בסופו של דבר עלה עליו". 

"לדעתי היה חוסר פרופורציה בין האירוע לבין הפאניקה שנוצרה אז", אומר דוד צור, שהיה באותה העת מפקד מחוז תל אביב, "אני לא מדבר על החרדה של הציבור, שהיתה מובנת, אלא על מה שהתקשורת יצרה".

לדברי צור, הבריחה עוררה חילוקי דעות בתוך המשטרה. "סברתי שזה לא נכון לשפוך כל כך הרבה כוחות, כי אין להם שום רלוונטיות מבצעית: אלפי השוטרים לא ימצאו אותו, אלא רק יגרמו לו להתחבא. קראדי ואני היינו חלוקים בנושא הזה. המקרה של סלע דומה לפיגוע שהיה בדיזנגוף לפני כשנה, כשמהר מאוד הסתבר שהמחבל נשאת מלחם בכלל בצפון. גם במקרה סלע היו לנו אינדיקציות שהוא לא בתל אביב כבר מהיום השני לבריחה. כמויות השוטרים שם יצרו בעיני פאניקה מוגזמת".

באותה התקופה מכירות הגז המדמיע זינקו, ונשים נכנסו לחדרי המדרגות כשהבקבוק הקטן בידיהן. אחת מהן, מירי, לא תשכח את הפעם שבה התקרבה אל פתח ביתה וזיהתה גבר בשיחים. "הוא ראה שאני עומדת לרסס אותו בספריי וצעק עליי 'משטרה, אני מהמשטרה'. צעקתי עליו חזרה: 'אידיוט, אידיוט. מזלך שלא היה לי אקדח ביד'".

בני סלע (צילום: קובי גדעון לפלאש 90)
בני סלע בבית המשפט. אף אחד לא לוקח איתו סיכון|צילום: קובי גדעון לפלאש 90

ההומור: "גבר ביישן ורומנטיקן חסר תקנה"

כפי שמציין דוד צור, סלע עזב את תל אביב מהר מאוד והחל לנדוד בארץ. יום אחד הוא הגיע לעיר נשר שליד חיפה, שבה התגוררה דודתו. הוא בא לשם עם זר פרחים בידיו וקיווה למצוא אצלה מקום מפלט.

"הייתי אז בת 17", נזכרת מאיה, שבאותה התקופה התגוררה עם הוריה בעיר. "כל הזמן בחדשות דיברו על הדברים המבחילים שהוא עשה והיו דיווחים כוזבים בכל מקום, מרוב לחץ כולם ראו אותו כל הזמן. באיזשהו שלב הבנו שהוא בנשר. היתה בהלה גדולה. היו שמועות שהוא מנתק את החשמל בדירות, וכשהדיירת יוצאת החוצה הוא נכנס לדירה ואונס אותה. ימי הבריחה שלו נחרטו לי נורא חזק בזכרון, כי זה הבהיר לי כמה אנחנו לא מוגנות ואיך זה יכול לקרות לכל אחת בכל מקום".

והיו גם מי שבחרו להתמודד עם האימה בהומור. כך, למשל, נפתח לבני סלע חשבון מייספייס - הרשת החברתית שהיתה פופולרית באותה תקופה. בחשבון הוצג סלע כ"גבר ביישן, חובב חופש ותחתוני תחרה, ורומנטיקן חסר תקנה", ואפילו היו לו 92 חברים. מכיוון שמייספייס היתה אחת הרשתות החברתיות הראשונות בעולם, רבים לא הבינו שמדובר בחשבון מזויף, והוא אפילו כיכב בכתבה בידיעות אחרונות.

הסטנדאפיסט אורי חזקיה כתב באותה תקופה את השיר "בני האנס", שהתבסס על "השכן" של קרן פלס, והרשת הוצפה בבדיחות שחורות נוספות. אפילו המיסטיקה נכנסה לתמונה: בפינת הרדיו שלה ניבאה המתקשרת ריקי קיטרו כי סלע ייתפס בנהריה. יומיים לאחר מכן התברר שישויות עליונות או לא, קיטרו לא היתה רחוקה מהמציאות.

סלע נתפס בערב יום שישי, 8.12.2006, בדיוק שבועיים מיום הימלטותו. שילוב בין מידע מודיעיני לעדויות האזרחים הביאו למסקנה שהוא אכן בדרכו לנהריה, והמשטרה הציבה שם מחסום. סלע מצא את עצמו בפקק, נוהג לקראת לכידתו. הוא ניסה לסטות הצידה, אבל המכונית שלו זוהתה ואזרח שהתנדב במשטרה השתלט על האנס הנמלט. זה נגמר.

"אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה בכל הארץ", נזכרת מיכל (38), שגרה אז בתל אביב. "זאת הייתה תקופה איומה עבור נשים, אבל היתה בה סולידריות, מעין ערבות הדדית. הגברים היו ג'נטלמנים וכולם דאגו אחד לשני. היה בזה משהו יפה. אחר כך נהגי המוניות חזרו להיות גסי רוח והגברים שוב נהיו אנוכיים", היא צוחקת.

דוד צור (צילום: יוסי זלינגר לפלאש 90)
"לא היה צורך בכל כך הרבה כוחות". דוד צור|צילום: יוסי זלינגר לפלאש 90

העתיד: "אין סיכוי שהוא יקבל קיצור שליש"

מאז שסלע נלכד שוב, המקומות היחיד שביניהם הוא נודד הם אגפי ההפרדה בבתי הכלא אשל, שיטה, השרון ורימונים. שגרת יומו של האנס הסדרתי מתחילה בספירה הראשונה בחמש בבוקר. בשבע הוא מקבל ארוחת בוקר לתאו או מכין אותה בעצמו באמצעות פלטה. ב-12 בצהריים הוא עומד לספירה נוספת, ב-17:00 לעוד אחת, וב-22:00 מכבים את האורות בתאו. בין לבין הוא מקבל חצי שעת טיול בחצר, והוא מחזיק ברשותו ספרים, מכשיר רדיו וטלוויזיה. לא פעם הוא התלונן שגנבו לו ציוד במעבר בין בתי הכלא, אך לרוב התלונות נדחו.

"הוא כל הזמן מעורר פרובוקציות ובודק את הגבולות כדי לראות איך נגיב", אומר קצין בשב"ס, "אגף ההפרדה מאפשר להגן על חייו: היו מקרים שאסירים איימו לפגוע בו ואפילו נסיונות ממשיים שסוכלו. הוא התלונן שהם היכו אותו, אבל זה לא הוכח". סלע טען גם לאלימות מצד סוהריו, אך גם טענה זו לא בוססה.

לא במקרה רוב הספרים שסלע קורא הם ספרי משפטים. הוא נחשב ל"מלך העתירות", שהגיש עד היום יותר מ-300 בקשות לשינויים בתנאי מאסרו, וכן תביעות על פגיעה בזכויותיו והתנכלות כלפיו. בתי המשפט אף הגבילו את סלע ועותרים סדרתיים מסוגו לחמש עתירות חינמיות בלבד בשנה, בניסיון לצמצם את העומס על המערכת. "הוא חכם מאוד, ממש לא טיפש. הוא יודע בדיוק מה הזכויות שלו ומשגע אותנו בבקשות", אומר הקצין, "כל עתירה שלו זאת מגילת אסתר. הוא היה מסוגל לסיים בקלות לימודי משפטים".

"הוא כותב לבד את כל התביעות והעתירות האלה, בלי עזרה של עורך דין או יועץ משפטי", אומר אסיר שהכיר אותו. "מצבו הכלכלי קשה, וכשהוא מייצג את עצמו זה חוסך עלויות. הוא מחושב עד לרמת השקל". לדברי האסיר סלע אמר לו: "אם גוף אובייקטיבי היה חוקר את כל התלונות והתביעות שהגשתי היה מתברר שאני צודק, אבל כשהפרקליטות והמשטרה עובדות יחד אין סיכוי. תמיד יטענו שאני מטרטר את המערכות במקום לבדוק את הטענות שלי לעומק, ולגלות שסוהרים היכו אותי והתנכלו לי".

ההערכות בשב"ס הן שהסיכויים שסלע אי פעם ייצא לחופשה, או שינוכה שליש מעונשו, אפסיים. "הוא אסיר מסוכן ובעייתי שלא לקח אחריות על מעשיו, ולהערכתי הוא יירצה את כל המאסר בין חומות הכלא", העריך בפנינו בכיר בארגון. "אני לא רואה מצב שבו שופט ייקח סיכון וייתן לו שחרור מוקדם או שיבוץ לסבב חופשות".