היא חברת הכנסת הערביה הצעירה ביותר שהייתה כאן אי פעם (וחברת הכנסת הצעירה ביותר בכנסת הנוכחית – כן, יותר מסתיו שפיר), ובגיל 34, כשמאחוריה שתי מערכות בחירות רצופות, היבא יזבק - מס' 2 בבל"ד ו-8 ברשימה המשותפת – כבר מתכוננת למערכה שלישית. את שנת טבילת האש שלה בפוליטיקה היא כנראה לא תשכח לעולם, שנה שבמהלכה הוגשה עתירה בבג"ץ לפסילת הרשימה בגלל פוסט שהיא עצמה שיתפה בפייסבוק, המשיכה דרך מפגש היסטורי של ראשי הרשימה המשותפת עם בני גנץ – מפגש שבל"ד הסתייגה ממנו - והסתיימה בהכרזה של ראש הממשלה נתניהו כי חברי הכנסת הערבים הם "איום קיומי".
בבחירות הקודמות הייתם איום קיומי. מה אם הפעם נתניהו יירד מכם והפרקליטות תהיה האיום הקיומי?
"יכול להיות שזה יקרה, אולי הפעם הערבים יהיו פחות הנושא. אבל העניין הוא לא רק ביבי אלא מדיניות כללית שאנשים מרגישים. הציבור הערבי מאוד רוצה את המשך האחדות שלנו".
גם אם הפוקוס של ראש הממשלה יעבור לאויב תורן אחר, לח"כית יזבק ברור שהעוינות כלפי האזרחים הערבים ונציגיהם בכנסת נמצאת בשיאה. "חברי הכנסת הערבים בישראל נמצאים ברדיפה מתמשכת", היא אומרת. "אני מרגישה את זה מהיום הראשון בפוליטיקה. אני מקבלת איומים בפייסבוק שלי על בסיס יום יומי, ולא נעים ללכת ברחוב כשמקללים אותך. אבל למה אפשר לצפות מהאזרח, כשראש הממשלה מסית נגדך יום יום, לילה לילה?".
אחמד טיבי אמר שרצח של חבר כנסת ערבי הוא ממש מעבר לפינה. את מפחדת?
"לא. אולי זה מנגנון הגנה אבל אני לא מפחדת", היא אומרת בחיוך מר, "אבל אני יודעת שהמצב מסוכן".
לא ראו את חנין האינטליגנטית, הפרלמנטרית
בבחירות האחרונות, ארבע נשים התמודדו ב-15 המקומות הראשונים מסגרת הרשימה המשותפת ושתיים נכנסו לכנסת - יזבק ועאידה תומא סלימאן מחד"ש. כולן זכו לשריון - אפילו התנועה האיסלאמית שריינה אישה, אם כי במקום הרביעי והלא ריאלי. "לפני עשר שנים לא הייתה אף אישה, זו גאווה גדולה", אומרת יזבק, ילידת נצרת שהתחילה דוקטורט בנושא העקורים בישראל לפני שהפוליטיקה שאבה אותה פנימה. "אנשים מתפלאים שאני משכילה ודוקטורנטית, שואלים אם בעלי נותן לי לעשות את זה, זה מצחיק אותי. לפעמים אלה אנשים שקוראים לעצמם שמאלנים, אבל הם לא באמת יודעים מה קורה. זה רק מעיד על בורות ועל החומות שנוצרו".
אנחנו נפגשות בחיפה שבוע לפני פיזור הכנסת וההכרזה על בחירות 2020. ברחובות כבר דולקים אורות חג המולד וחנוכה, והאווירה שונה מאוד מזו שאנו מדברות עליה.
עוד מעט חג המולד. חשבתי לקחת את הילדה שלי לנצרת לראות עצי חג. זו דרך למסמס את החומות או שזה מעצבן?
"לא יעצבן אותי שאת תבואי לחג המולד אבל מעצבן שמגיעים לצרוך רק את האותנטיות שלנו. זה לבוא במטרה צרכנית. הקשר שלכם איתנו זה אוכל וצרכנות. נצרת היא עיר שיהודים מגיעים אלה באופן שבועי, אבל רק לכנאפה ופלאפל וחומוס. בכל שבת תראי שיהודים מגיעים בהמוניהם, אבל לא כדי להכיר ולהתחבר ולהיות שותפים".
הציבור היהודי לא רוצה להכיר ערבים?
"המיינסטרים בישראל הפך להיות קיצוני וגזעני מאוד. יש היום לגיטימציה מלאה להיות לאומני, קיצוני וגזעני ואם זה הקונצנזוס, גם ברור שתהיה רדיפה של האזרחים הערבים. לנו (חברי הכנסת – ה.ב) לפחות יש כוח וחסינות, אבל מה תגידי לאנשים שאני מייצגת? הם נרדפים וגם התקשורת משתפת עם זה פעולה, כמו שהיה בראיון של אחמד טיבי אצל רינה מצליח, שבו היא שאלה אותו אם הוא מבין את תוקפיו (אחרי הראיון הגיעו לחברת החדשות תלונות שטענו כי מצליח נתנה לגיטימציה לתקיפה של טיבי בידי מפגין – ה.ב)".
שם שנשמע הרבה ביחס להיבא יזבק הוא חנין זועבי. קל לראות את הדמיון בין שתי הנשים של בל"ד, המייסדת והממשיכה: שתיהן מגיעות ממשפחות מוסלמיות בנצרת, שתיהן אקדמאיות, ושתיהן מתנסחות בצורה שלא מנסה להתחבב. "הציבור הישראלי הפסיד את חנין", פוסקת יזבק בנוגע לזועבי.
אתן בקשר?
"בטח, אנחנו חברות. חנין נמצאת היום באיטליה כחלק ממלגה של פוליטיקאים ועובדת על המחקר שלה. היא עדיין חלק מהמפלגה והיא תחזור".
את לא חושבת שהיא הייתה האישה השנואה בישראל?
"אולי, אבל הציבור הישראלי, האליטה הפולטית, התקשורת, הפסידו אותה. לא ראו את חנין החכמה, האינטליגנטית, הפרלמנטרית, שקידמה המון דברים גם בקשר למעמד האישה. הם הפסידו והם מחליטים להמשיך ולהפסיד".
שהיד זה מושג תרבותי
אין צורך בהשוואה לחנין זועבי כדי להבין שהיבא לא נכנסה לעולם הפוליטי כדי להפוך יהודים לחברים שלה. אל הבחירות הראשונות שלה, באפריל 2019, הגיעה אחרי ששובצה במקום השני ברשימת רע"ם-בל"ד (שרצה בנפרד מחד"ש-תע"ל בסיבוב ההוא) אחרי שנים של אקטיביזם במפלגה, כולל ריכוז ועד הסטודנטים הערבי וחברות בוועד המנהל של בל"ד. לקראת הבחירות בספטמבר, כאשר רצה שוב במסגרת המשותפת - יזבק כבר הספיקה להביא את כל חברי סיעתה לבית המשפט העליון.
מפלגת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר הגישה עתירה לוועדת הבחירות המרכזית לפסול את הרשימה המשותפת מהתמודדות לבחירות, כשבמרכז העתירה עמד פוסט שיזבק שיתפה בפייסבוק בשנת 2014. הפוסט היה תמונה של המחבל הלבנוני סמיר קונטאר, שהורשע בבית משפט על רצח של ארבעה ישראלים בפיגוע בנהריה ב-1979. הוא הופץ אחרי חיסול קונטאר בסוריה, וכלל את תמונתו עם הכינוי "שהיד". ועדת הבחירות המרכזית קיבלה את העתירה לפסול את הרשימה, אך בג"ץ הפך את ההחלטה מסיבה טכנית - כי העתירה הייתה נגד הרשימה כולה ולא יזבק באופן פרסונלי. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, אמרה בפסק הדין כי "אין ספק שההתבטאות של יזבק היא תמיכה בארגון טרור".
כעת יזבק מנסה להתנער מהפרשה ההיא - מבלי להיתפס כמתנצלת. אתגר קצת טריקי. "העניין של קונטאר עולה שוב ושוב", היא נאנחת, "זה פוסט ששיתפתי כשקונטאר חוסל ב-2015 ופתאום כשנהייתי חברת כנסת הכהניסטים מחטטים לי בפייסבוק ועושים מזה עניין וכולם עסוקים בזה. זה מדהים איך זה הפך לאישיו, כל העשייה הפוליטית שלי התרכזה לזה".
למה שיתפת את הפוסט?
"קונטאר חוסל אחרי ששוחרר מהכלא בעסקה ויש לנו עמדה ברורה לגבי חיסולים ממוקדים. כל מי שמאמין בזכויות אדם - אנחנו נגד זה, זה רצח. צריך להתנגד לזה, לא משנה על מי מדובר, קונטאר או כל אדם אחר. אני מאמינה שרצח הוא רצח ואני מתנגדת מאוד גם לרצח ילדים, וחפים מפשע ולכל שיח שיכול להסית לאלימות או לשנאה או לטרור".
אבל בפוסט היה כתוב שהוא שהיד. זה אומר שמחכות לו בתולות בגן עדן כי הוא הרג יהודים?
"שהיד זה מושג תרבותי. יש לו משמעויות דתיות אבל אנחנו משתמשים בו במובנים התרבותיים והפוליטיים והלאומיים. זה שאול מהדת אבל זה שימוש פוליטי שמשתמשים בו על אנשים שנרצחים על רקע פוליטי או חברתי. כשאני אומרת שהיד אני מתכוונת לאנשים שהקריבו או הוקרבו למען מטרה לאומית או תרבותית".
נגיד שזה נכון, ועדיין את יכולה להבין למה זה בעייתי? מה את חושבת כשמישהו קורא לאלאור אזריה גיבור ישראל?
"אני לא צריכה להסביר במה זה שונה. הדברים שאני אומרת או עושה או פועלת למענם, לא מסיתים או אלימים או פוגעים באף אחד. למה אני צריכה להיות מצונזרת לפי מה שהמיינסטרים הישראלי רוצה לשמוע? בן גביר חיפש לעשות לעצמו פופוליזם ורייטינג פוליטי על חשבוני וזה מקומם, ומבחינתי חלאס, טחנו לי על זה מספיק, אני לא רוצה לשתף עם זה פעולה".
גנץ השתמש בנו כדי להלחיץ את נתניהו
גם אם לא ברור כלל איך תיראה המפה הפוליטית בסבב הבחירות הבא, יזבק בטוחה שהרשימה המשותפת תהיה כוח אופוזיציונרי חזק גם הפעם. "נדאג להיות כוח גדול יותר", היא מבטיחה, "אחוזי ההצבעה יגדלו, עשינו את זה בבחירות האחרונות ונמשיך לעשות את זה. המשותפת מביאה אחדות וזה מספק את החברה הערבית, שמרגישה מאוימת. אנחנו כבר נוכחים בשטח והצבנו יעד של 15 מנדטים לפחות, שבעיני הוא מאוד ריאלי. בספטמבר הצביעו 63% מבעלי זכות הבחירה הערבים, ואנחנו שואפים להעלות את האחוזים. אני רק מקווה שמזג האוויר לא יעבוד נגדנו הפעם - בתחילת מרץ עדיין קר".
בדרך כלל, כמעט חצי מהערבים לא מצביעים. סביבך תמיד הצביעו?
"כן. אני נולדתי וגדלתי בנצרת ובמשפחה וחברים לרוב הצביעו. אני לא שופטת את מי שלא מצביע, אבל אני כמובן רוצה שיצביעו יותר. רוב האנשים שלא מצביעים הם אנשים שנמאס להם מהמדיניות, שלא חושבים שהם יוכלו להשפיע. וזה מכוון, המדינה מייאשת אותם כחלק מהמדיניות. אנחנו רואים שיש שיעורים גבוהים של לא מצביעים בקרב נשים וצעירים, אלה שתי קבוצות שאנחנו צריכים לעבוד איתן. אבל אחוזי ההצבעה עולים ככל שיש רשימה משותפת. והם לא באמת נמוכים ביחס לאחוז ההצבעה הכללי, במיוחד ביחס למיעוטים. מיעוטים תמיד נוטים להצביע פחות בגלל חוסר הזדהות עם המדינה והממשל והממסד, זו תופעה בינלאומית ולא רק אצלנו".
רק לפני חודשיים, בני גנץ נפגש עם איימן עודה ואחמד טיבי, שהודיעו כי יתמכו בממשלת מיעוט. בל"ד הודיעה שהיא לא תתמוך בממשלה כזו. יכול להיות שגם בגללכם הולכים לבחירות?
"אלה לא היו ישיבות של משא ומתן. גנץ פנה למשותפת כאל מפלגות נפרדות, הוא לא מכבד את הרצון שלנו להיות מיוצגים על ידי יו"ר אחד. הוא מפלג בינינו, זה טריק ומשחק שהוא השתמש בו כדי להלחיץ את נתניהו ולדחוף אותו לממשלת אחרות. לא הייתה לו מעולם כוונה בפגישות האלה".
אבל עוד קודם, גם אחרי הפגישה הראשונה של גנץ עם ראשי המפלגות הערביות, כולל היו"ר שלך מטאנס שחאשה - בל"ד הסירו את המלצתם ממנו כדי להקים ממשלה. לא הייתם בעניין.
"צריך לזכור שגנץ פנה לכל גוש הימין המגובש סביב נתניהו, לפני שנפגש איתנו. זה ברור שהוא ימשיך להוביל מדיניות של פחדנות, הוא מפחד לעשות כל צעד אחר. מישהו יודע מה המצע הפוליטי שלו? שמעת משהו על המדיניות שלו? להחליף את ביבי זה לא הכל. אני מאוד רוצה להחליף את ביבי, אבל לא רק כי הוא מושחת. אלא בגלל המדיניות של הכיבוש והמצור והעוני והאפליה והגזענות וכנראה שכל זה יהיה אותו דבר גם עם גנץ. נשמח לראות עם הימים שגנץ הוא יותר בן אדם ויותר פתוח ופחות גזעני".
גנץ נתן נאום שבו הוא נוזף בנתניהו על ההשתלחות בכם. את באמת מאמינה שהוא גזען?
"זה היה נאום בחירות. זה לא מראה על מדיניות. ההתנהלות של גנץ מאז שנכנס לעשייה הפוליטית מראה שאנחנו משנים פרסונה בעוד פרסונה ולא מדיניות. אם הוא גזעני באופן אישי? אני לא יודעת. אני לא מכירה אותו ברמה האישית ולא מעניין אותי להכיר אותו, אני מדברת על מדיניות".
אז מה שאת אומרת הוא שמי שרוצה להחליף את השלטון, לא צריך להצביע לרשימה המשותפת ב-2 במרץ.
"עשינו את המקסימום שלנו בבחירות האחרונות כדי להפיל את השלטון של נתניהו. אנחנו חושבים ויודעים שעשר השנים האחרונות של ביבי היו הכי רעות וקשות וגזעניות, גם לנו ברמה של האזרחים הערבים במדינה וגם לפלסטינים בכלל. הוא תקע הכל והוא ממשיך לתקוע הכל. מבחינתנו, כל מה שיכולנו לעשות, עשינו וקיבלנו כוח של 13 מנדטים שגזלנו מהימין הקיצוני והליכוד. אבל להחליף את ביבי בעוד פרסונה שהיא נתניהו 2, לא נשתף עם זה פעולה, לא ניקח על זה אחריות. הייתה לגנץ אופציה מאפריל לבוא ולהוכיח שהוא משהו אחר - והוא נכשל. כמו שנכשל פעמיים כדי להקים ממשלה, הוא נכשל מול חברי הכנסת הערבים. אנחנו נהיה גאים להיות אופוזיציה פוליטית ומדינית ומוסרית".
בתור ילדה קומם אותי שהנשים בבית
היא בת למשפחה ידועה ופוליטית בנצרת. אביה, ההיסטוריון מחמוד יזבק, כותב ומלמד על היסטוריה פלסטינית. אמה, כאותר, היא מורה לערבית, ולשניים שלושה ילדים נוספים. היבא הלכה בדרכו של האב, למדה סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ועבודה סוציאלית. במהומות 2000, כשהיבא הייתה בת 16 - היה ברור שמי שיכול - יוצא להפגין. אחד המפגינים, בן דודה של היבא, וויסאם יזבק - היה ההרוג ה-13 והאחרון של אותן מהומות. "הוא היה בן 25, צלף ירה בו", היא משחזרת, "אני הייתי בבית. לא ידענו מה קורה עד שהגיעו אלינו השמועות שלא מוצאים את וויסאם ואחר כך שהוא נפצע".
כעסתם שהוא הלך להפגין?
"לא. כעסנו שהוא נרצח. זה היה לנו טבעי שהוא ילך כי כולם הלכו. הרבה צעירים היו שם. וויסאם היה אחרון השהידים שנרצחו. אני לא אוהבת לדבר על זה, אבל זה חשוב לי כי זה חלק מעיצוב התודעה שלי. אני מרגישה שזה משהו שקרה לי רק כי אני ערבייה, בלי שעשיתי כלום. ואז הרגשתי את העוול, ברמה האישית. ומה, אני אעמוד בצד עכשיו?".
את רואה את הקשר בין אוקטובר 2000 לדור שאת מייצגת עכשיו, הדור הזקוף?
"יש מחקרים שמתארים אותנו, ערבים בני סוף שנות ה-20 ותחילת השנות ה-30 שלהם, כדור הזקוף. אבל אני חולקת על ההגדרה 'הדור הזקוף', כי גם הדורות הקודמים היו זקופים. אלא שאז היה ממשל צבאי, הם לא יכלו לפעול באופן קולקטיבי, להתלכד, ובכל זאת הם שרדו. הם הובילו את החברה שלנו לזה שיש צעירים ונשים בפוליטיקה ובאקדמיה. הם פרצו לנו את הדרך. בזכותם יותר נוח לנו לדבר על הזהות הפלסטיניות בגאווה".
ואיפה הזהות הפלסטינית הפמיניסטית מתיישבת שם?
"זה הגיע לי מאוד טבעי. אין רגע אחד שבו אני יודעת שנהייתי פמיניסטית. בתור ילדה, כבר קומם אותי שהנשים בבית, מטפלות ומנקות והגברים יושבים. אמא שלי יצאה לעבוד וזה היה יוצא דופן, היא לא הייתה המיינסטרים. אבל לרוב היא גם הייתה זו שמפנה את השולחן בבית אחרי הארוחה. סביבנו ראיתי את חלוקת התפקידים נשים לא ממש עבדו וזה קומם אותי - ואמרתי 'לא, אני לא רוצה להיות כזו, יש לי משהו אחר'".
כמו להיות חברת כנסת?
"זה לא שבגיל 16 חשבתי שאהיה בכנסת. אבל תמיד כיוונתי למקום שאני רוצה להיות מעורבת חברתית ופוליטית, שיהיה לי סיי והשפעה.עוד בבית ספר הייתי פעילה בתכניות שקשורות לנשים ומנהיגות צעירה ומשם התקדמתי לאקטיביזם פמיניסטי כסטודנטית".
את המשפחה הגרעינית החדשה שלה הקימה עם השחקן חסן טאהא, המנהל האמנותי של תיאטרון אל ג'וואל בסכנין. "הוא התעקש שאשמור על שם הנעורים שלי", היא אומרת. הם גרים בנצרת, ולפני שנה ושלושה חודשים הפכו להורים לאיאס הקטן. "אתמול היה אצלנו ירי בלילה, אני מסתכלת על הבן שלי ישן ושואלת - מה נהיה? איזה עתיד מחכה לילדים שלנו, לדורות הבאים? אני חושבת על זה הרבה".
מה חלוקת התפקידים בבית בינך לבין חסן?
"חסן הוא שותף מלא בגידול של איאס, אבל אין מה לעשות, עדיין יש דברים שהם רק אמא. כל הדברים שאמרתי לפני כן, תיאורטית, על שילוב של תעסוקה וקריירה זה כלום עד שאת מיישמת את זה. זה רק גורם לי להבין כמה קשה להיות אישה בעולם הזה. אבל אני רוצה להיות מודל לנשים אחרות, להראות להן שזה אפשרי".
את מי זה מעניין הערבייה הזו
כפמיניסטיות פלסטיניות, היבא וחברותיה מנסות להעלות על סדר היום את האלימות נגד נשים בחברה הערבית. הן מודעות לקונפליקט הטמון בעיסוק הזה: מחד, הן רוצות לדבר, להציף ולהטיל זרקור על הבעיה, מאידך - יודעות שהעובדה שמאחורי כל אישה ערבייה שנרצחת יש גבר ערבי שרצח, מסייעת לעיתים לנרטיב גזעני. "התירוץ הזה, 'זו התרבות שלהם', היא בסך הכל דרך להסתיר את הכישלון המערכתי המתמשך של לטפל בתופעה שכואבת לכולם. לבוא ולהגיד שזה עניין תרבותי, זה אך ורק גזענות והתנשאות. וזה לא נכון. זו תופעה של כולם וכשזה קורה לערבים, זה פשוט לא מטופל".
איך צריך לטפל בה?
"תראי, 23% מהתיקים של אלימות נגד נשים, הן נגד נשים ערביות. וזה רק מה שאנחנו יודעים. כמי שבאה מהתחום, אני יודעת שהמספרים אפילו יותר גבוהים אבל לנשים אין אמון במערכת המשטרה. זו לא מערכת רגישה לנשים, והן רואות עובדות בשטח, את התיקים שנסגרים. ומה יעשו הרשויות? יש רק שני מקלטים לנשים מוכות בשפה הערבית, רק הם יכולים לקלוט נשים ערביות, אין לאן לשלוח את הנשים כדי להגן עליהן. אני עבדתי במקלט כעבודה מעשית כעובדת סוציאלית, באחד המקלטים היחידים המעורבים לנשים יהודיות וערביות. אני יודעת כמה המקום הזה נחוץ, גם אם הוא רק פתרון ביניים".
המדינה, לדבריה, חייבת להשקיע יותר ברווחה בחברה הערבית. "אין מספיק עובדות סוציאליות דוברות ערבית, זה תחום בלי תגמול כספי, שוחק, כולם רוצים לברוח ממנו. המדינה מזניחה סקטור שלם של עובדים שהם בקו העימות הראשון מבחינתי. הייתה תכנית ממשלתית שעבדו עליה המון - אבל הכל תקוע ולא מזרימים לה תקציבים. 13 נשים שנרצחו השנה שילמו את המחיר. כשסוף סוף אוכל לעבוד בתור חברת כנסת, אני רוצה לקדם את הדברים האלה".
כשהפנים של המאבק באלימות נגד נשים הוא מיכל סלה, וערביות שנרצחו נשארות אלמוניות, זה כואב לך?
"קודם כל מפריע לי שאישה נרצחה, בין אם היא יהודייה או ערבייה. זה מה שהכי מפריע ברמה האישית והאנושית והפמיניסטית הכללית. אבל נשים ערביות נרצחות יותר ומופקרות יותר, גם אחרי הרצח. אף אחד לא מתעניין בהן או בסיפורים שלהן, אני מכירה הרבה שמות של נשים ערביות שנרצחו, אבל בתקשורת הישראלית הן לא נמצאות. מזכירים אותן בעיתון בלי השם שלהן. את מי זה מעניין הערבייה הזו, הילדים שלה, הסיפור שלה, החיים השלמים שהיא השאירה מאחוריה?".
את צעירה פמיניסטית וחילונית. לא קשה לך לשבת באותה הסיעה עם התנועה האיסלאמית?
"לא. זו התנועה האיסלאמית הדרומית, ובשנים האחרונות היא עוברת הרבה תהליכים ותמורות ושינויים פנימיים. עובדה שמתמודדת שם אישה".
את מרגישה הדתה בחברה הערבית?
"היא קיימת, כן. היא לא פורמלית כמו בחברה הישראלית אבל היא קיימת כבר עשור וחצי. יש הלך רוח דתי. אני מאמינה בבחירות אישיות של אדם ושל כל אחד, בהפרדה של דת מהמדינה ובכך שאת כל המצוות הדתיות אפשר לקיים במרחב האישי אבל גם במרחב הציבורי שהוא חילוני".
גם עזה מעסיקה אותה. "הגיעה אלי פנייה על תינוק בן 8 חודשים מעזה, שמטופל בבית חולים בחברון והרשויות לא הרשו לאמא שלו להתלוות אליו. הוא נשאר בבית חולים לחודש שלם, כשרק לסבא שלו מותר להיות איתו והסבא צריך לישון במסגד. גם אני אמא של תינוק יונק וחשבתי על הילד הזה, עד כמה קשה לו נפשית שהוא לא מוכן לקחת בקבוק, הוא רוצה את אמא. את מסתכלת על הילד שלך שמקבל את כל הדברים הטובים בעולם וחושבת על הילדים האחרים שאמא שלהם במרחק שעה אבל הרשויות והכיבוש לא מרשים לה להגיע חודש שלם. איזה עתיד מחכה לו? מה מצפים מילדים כאלה?".
מקרה כזה מגיע אלייך כפניית ציבור?
"כן. אני פונה לרשויות ומנסה לעזור. לשמחתי הילד הבריא והשתחרר והוחזר לעזה. מוסרית, לפני פוליטית ולאומית, אנחנו צריכים לטפל ולדאוג לאנשים בעזה, הם במצור, פשע מלחמה שמנוגד לכל חוק בינלאומי וכל צו. אנשים מתים שם יום יום מסרטן כי לא מאפשרים להם לצאת לקבל את הטיפול הנדרש".
מה תשובתך לטענה שאת וחברי הכנסת הערבים מזניחים את המצביעים שלכם ועובדים רק למען פלסטינים בעזה?
"היא פשוט לא נכונה. כל מי שיתחקר את העבודה היום יומית שלנו, 99 אחוז זה מה שקשור לזכויות האזרחיות של הערבים בתוך המדינה. אבל אנחנו לא בכנסת רק כדי לדרוש כבישים או לפתוח בית ספר או לדרוש שירותי בריאות. התפקיד שלנו זה לשנות מציאות. לצערי יש גם ערבים שמושפעים מהתקשורת הישראלית בנושא הזה. אבל בסוף, אני מאמינה שגם החברה שלנו לא רוצה שנפקיר את עזה. הלוואי שיכולנו לעשות יותר למען האנשים שם".
