אף אחד לא לקח ברצינות את ג'נט פורטר. הפעילה השמרנית בת ה-56 מאוהיו שהייתה הראשונה להציע את מה שמכונה "חוק הדופק" (או "חוק פעימות הלב") שאוסר הפלות כבר מגיל בו ניתן לראות את ליבו של העובר פועם – שישה שבועות בלבד לאחר הכניסה להיריון, שלב בו רבות מהנשים כלל לא מודעות לעובדה שהן בהיריון.
כשב-2011 העלתה פורטר ליו-טיוב סרטון בו היא שרה "אל תתנו להם להרוג, סייעו לנו להעביר את חוק הדופק" לפי המוסיקה של שיר הרוק הפופולרי "99 בלונים אדומים" היא בעיקר הפכה לבדיחת רשת על פעילה רדיקלית משונה שמפנטזת על איסורים בלתי אפשריים. כולם חשבו שהיא סמן קיצוני. שאין סיכוי שהחזון שלה אי פעם יהפוך למציאות.
למעשה, "חוקי דופק" בארה"ב נחשבו, במשך תקופה מאוד ארוכה, למשהו בלתי אפשרי וקיצוני. במשך כמעט חצי מאה אמר בית המשפט העליון שמדינות לא יכולות לאסור על הפלה לפני שהעובר מגיע לגיל בו הוא בר קיימא - כלומר לפני גיל 24 שבועות.
אבל לחוקים יש נטייה להתגנב בלי שנשים לב. הם עולים פעם, נופלים פעמיים, נכנסים לאט לאט לשיח עד שאנחנו מתרגלים לנוכחות שלהם והערכים שהם מייצגים הופכים להיות חלק מהנוף. השנים עוברות, עוד ועוד אנשים מתרגלים לרעיון, אולי טיפה מעדנים אותו, אבל הליבה נשארת. ואז, יום אחד, כאילו בהפתעה, הם עוברים והופכים למציאות.
ככה היה גם עם חוק הדופק. הניסיון הראשון להעביר את החוק באוהיו היה בשנת 2016 - הוא עבר אז בבית המחוקקים אבל נפסל בבית המשפט שגלגל את ההצעה מכל המדרגות ואמר למציעים "כשאתם מגזימים אתם מפסידים". זה לא העיד דבר על העתיד. בסופו של דבר החוק עבר ולפני מספר ימים הפכה ג'ורג'יה למדינה השישית בארה"ב שאוסרת הפלות אחרי זיהוי פעילות לבבית אצל העובר ביחד עם אייווה, קנטקי, מיסיסיפי, צפון דקוטה וכן, גם אוהיו. בשלוש מהן הוא גם צפוי להיכנס לתוקף ממש בשבועות הקרובים בקרוב.
בשטח מרפאות ההפלות במדינות השונות כבר מדחוות על נשים מפוחדות וחרדות שלא יודעות אם הן תצטרכנה לנסוע אל מחוץ למדינה בכדי לבצע הפלה. בג'ורג'יה, אגב, גם אם אישה עברה את ההפלה במדינה אחרת, היא עדיין עלולה לעמוד למשפט.
באופן טבעי, הראשונות להיפגע מחוק תהיינה חסרות האמצעים, אלו שלא יכולות להרשות לעצמן לשלם על נסיעה למדינה אחרת ולמרפאת הפלות מרוחקת ונאלצות לבחור בין לסכן את חייהן ובריאותן בביצוע הפלה לא חוקית במרפאה מפוקפקת או באופן עצמאי לבין לידת תינוק לא רצוי או בעל מומים קשים.
בסיפור אחר שהתפרסם בעולם, אישה מטנסי הואשמה בנסיון לרצח עובר בן שישה חודשים לאחר שהכניסה קולב בגדים לרחם שלה בנסיון לבצע הפלה, מה שהוביל לאיבוד דם רב ולהובלתה המיידית לבי"ח.
הנשים הללו לא משוגעות. במדינות בהן קיימות הגבלות קשות על הפסקת הריונות לא רצויים, נשים שידן אינן משגת טיפול רפואי ראוי מוצאות את עצמן, פעמים רבות, על סף ייאוש, מנסות לסיים את ההיריון באופנים עצמאיים ומסוכנים. לפי ההערכות, בין 100,000 ל- 240,000 נשים בטקסס לבדה מנסות לבצע הפלה עצמאית בשנה.
שישיית המדינות שחוקקו את "חוק הדופק" לא לבד. עוד ועוד מדינות בארה"ב מחוקקות או מקשיחות עמדות בכל הנוגע לזכותן של נשים לבצע הפלות מסיבות שונות. חלק מהחוקים הללו אכזריים והזויים במיוחד ונראים כאילו נלקחו היישר מתוך חזונה הדיסטופי של מרגרט אטווד.
ברפובליקת גלעד מ"סיפורה של שפחה", אמא של ג'ון נשלחה למושבות העונשין כי היתה פעילה פמיניסטית ועבדה בקליניקה שמבצעת הפלות. ובמציאות? מוקדם יותר השבוע העבירה לואיזיאנה חוק דרקוני שמבטיח כליאה ל-99 שנים לרופאים שיבצעו הפלות. ולא, הריונות כתוצאה מאונס וגילוי עריות לא מוחרגים מהחקיקה.
הרשת התמלאה בספקולציות מפחידות: מה יהיה על ילדות, קטינות, שיאנסו וייכנסו להיריון כתוצאה מכך? אבל סיפור האיימים על ילדה בת 11, קורבן אונס, שלא תוכל לעבור הפלה הוא כבר שנים המציאות הקשה של נשים במדינות שונות, כמו ארגנטינה, לדוגמה, שרק לפני כחודשיים סערה לאחר שנערה בת 11 שנאנסה על ידי גבר בן 65 אולצה לעבור ניתוח קיסרי בשבוע ה-23 להריונה לאחר שרופאים סרבו לאפשר לה לעבור הפלה.
תבכי בשבילי ארגנטינה
אז כן, למרות הרעש הרב שהיא מעוררת, לא מדובר בשיגעון ששייך לארצות הברית לבדה. בשנים האחרונות עוד ועוד מדינות ברחבי העולם מקשיחות את עמדות שלהן כלפי הפלות, בחלקן אסורות הפלות אפילו במצבים מסכני חיים או כתוצאה מאונס.
כ-25 מיליון הפלות לא חוקיות מתבצעות בעולם מדי שנה. 97% מהן במדינות המתפתחות, בעיקר באפריקה ובדרום אמריקה. בחמישית מהמקרים (5 מיליון נשים בשנה) הנשים סובלות מסיבוכים רפואיים כתוצאה מההליך. למרות כל אלו עוד ועוד מדינות רק מקשיחות את החוקים ומקשות על ביצוע הפלה בטוחה.
במימדים כאלה כבר ברור - לא מדובר בשגעון של ארה"ב הרפובליקנית תחת שלטון טראמפ השמרן - זו מגמה עולמית.
באל סלוודור, לדוגמה, רק לפני כשנה וחצי קמה מחאה נרחבת לאחר שאישה נדונה ל-30 שנה בכלא בעקבות שעברה הפלה טבעית. הנערה, אוולין הרננדז קרוז בת ה-19, נכנסה להיריון לאחר שנאנסה על ידי חברי כנופיה. באפריל 2016 ילדה תינוק מת בשירותים בביתה והתעלפה כתוצאה מאבדן דם. בבית החולים אליו פונתה נעצרה בחשד לביצוע הפלה. כשהתגלה שלא ביצעה הפלה, לא רק שלא שוחררה, אלא נטען שהסתירה את ההריון, לא הלכה למעקב רפואי במכוון והשליכה את התינוק לשירותים. היא הואשמה ברצח ונשלחה ל-30 שנות מאסר.
בארגנטינה, שם רק לפני שנה פורסם על אישה בת 35 שנפטרה לאחר שניסתה לבצע הפלה ביתית, דחה הפרלמנט את השינוי המוצע בחוק שהיה אמור לאפשר הפלות בתנאים מסויימים. בפראגוואי, מדינה בה מתות כ-28 קטינות בשנה כתוצאה מסיבוכים בהיריון ולידה, נערה בת עשר שנכנסה להיריון לאחר שנאנסה על ידי אביה החורג לא קיבלה אישור לבצע הפלה. הסיבה? אין לה בעיות בריאותיות.
בריאות נפשית ופיזית של ילדות, נערות ונשים לא נספרת אבל קדושת העובר שעוד לא נולד כן. למעשה, המצב בדרום ומרכז אמריקה כל כך קשה שכבר כמעט שלושה עשורים שבסוף כל ספטמבר מציינות פעילות פמיניסטיות ביבשת יום מיוחד למען הזכות להפלה בטוחה.
מהצד השני של האוקיינוס, באירופה המצב קצת יותר טוב - רוב המדינות הליברליות ביבשת מחזיקות במדיניות הפלות פתוחה ומקלה יחסית. אך נראה שעם עליית עוד ועוד גורמים שמרנים ביבשת, גם זה כבר לא כל כך בטוח.
קחו את פולין לדוגמה: כבר עכשיו, החוק בפולין הוא מהמחמירים באירופה וגורס שניתן לבצע הפלה רק במקרה של אונס או במקרים של סכנה לאם או לעובר. העונש לעוברות על החוק הוא עד חמש שנות מאסר וגם רופאים שיבצעו הפלות צפויים לדין פלילי. בשנתיים האחרונות פועלים הפוליטיקאים ואנשי הדת במדינה להחמיר אפילו את הכללים הללו.
אפילו אירלנד, שהייתה לפני כשנה נקודת אור של ממש לאחר שבמשאל עם שנערך במדינה הצביעו -70% מהאזרחים בעד אפשור הפלות חופשיות (אחרי שנים רבות בהן נשים במדינה שנזקקו להפלה נאלצו לנסוע לבריטניה או לבצע אותה באופן לא חוקי), לא באמת שינה את המדיניות שלה באופן מספק - הפלה חוקית במדינה רק עד לשבוע 12 או במקרה של נכויות ומומים וגם אז, רק באישור ועדה. במידה ויש לך עובר בריא בן 13 שבועות לא תוכלי לעשות הפלה גם אם תרצי.
זכות האישה על גופה - בעד ונגד
בישראל, כמובן, המצב לא יותר מעודד. כבר היום הפסקת היריון טעונה אישור של ועדה מיוחדת ומתאפשרת רק בתנאים מאוד מסויימים שנשים רבות נאלצות לשקר כדי לעמוד בהם. רק לפני שנתיים הוגשה בישראל הצעה שלאותן וועדות מגבילות ודרקוניות יתוופסו גם אנשי דת. ההצעה אמנם נפלה, אבל בכנסת הנוכחית יש לא מעט גורמים שמרניים שמתנגדים להפלות ובשנים האחרונות עוד ועוד גופים שמתנגים ופועלים נגד הפלות מרימים ראשם, מתחזקים ואף פועלים באלימות כנגד נשים שמעוניינות לעבור הפלה. נכון, אין קשר בין יהדות והתנגדות להפלות, אבל השיח הנוצרי מחלחל בשנים האחרונות גם לגורמים יהודים ומשפיע עליהם.
עמותת "הידברות" לדוגמה, פועלת באיומים של ממש נגד נשים ש"דווח" עליהן שמעונינות בהפלה ועמותות אחרות נמצאות בקשרים עם עובדות במרפאות נשים שמדליפות להן פרטים של נשים שעומדות לפני הליך של הפסקת היריון.
האו"ם הגדיר מניעה מאישה לעבור הליך של הפלה כצורה של עינוי ולמרות זאת, למרות הלחץ הציבורי ולמרות כל הנשים שנפגעות מזה, עדיין הזכות על גופנו מופקעת. עצם העובדה שלא רק שהדיון על זכות האישה על גופה עדיין מתקיים בשנת 2019, אלא גם חוזר לאחור - יש בה בכדי להוות נורה אדומה מהבהבת. אמרתי נורה? התכוונתי פרוז'קטור.
כי הרי בסופו של דבר לא מדובר במלחמה על "קדושת החיים". מדובר במאבק על היכולת לשלוט בנשים, בגופן וברחמן. למנוע מהן את הבחירה והשליטה בחייהן ובגופן - לא בכדי הרוב המוחלט של מי שמעבירים את החוקים המגבילים הללו הם גברים, בדרך כלל מהצד השמרני של המפה הפוליטית. ביטחונן ובריאותן של נשים פשוט לא מעניינים אותם.
נשים יעברו הפלות. החוקים הם לא מה שימנע את זה. חלק מהן ימותו בגלל זה. אחרות לא יצליחו וישארו פגועות או שיולידו תינוק שנעשה לו נזק. הריונות לא רצויים תמיד יהיו והפלות ימשיכו להיות הדרך המועדפת להתמודד איתם.
הרבה לפני שיאסרו בישראל הפלות באופן רשמי ומוחלט, אנחנו עלולות למצוא את עצמינו עם עוד ועוד הגבלות שיגרמו לוועדה להפסקת היריון להיראות כמו חלום רחוק. כי חקיקה היא תהליך, היא לא אירוע. זה לוקח זמן. גם את ג'נט פורטר אף אחד לא לקח ברצינות בהתחלה. הרעיון כבר נשתל - עכשיו רק נותר להמתין לרגע הנכון להפוך אותו לרשמי. ובבית נבחרים שמספר הנשים בו רק הולך ומצטמצם, שבו גורמים שמרניים ודתיים מקבלים עוד ועוד כח, אל תצפו שיהיה מי שילחם למעננו.
יבורך הפרי.