דקות ראשונות של שבוע עבודה ונאוה בוקר כבר נראית רצוצה. היא יושבת בבית קפה בחדרה, מסיימת ישיבה וארוחת בוקר עם שני עוזריה. ברגע של היסח הדעת, אולי של עייפות, היא הודפת ספל קפה שנשפך על שמלתה. מרחוק נראית השמלה השחורה נקייה מרבב, אבל מקרוב אפשר להבחין בכתמים ולהבין שהקפה הרותח צרב את עורה.
לא דרושה שיחה ארוכה כדי להבין שהיא פשוט אדם כזה: מרחוק נראית כאילו ירדה מפס הייצור לפוליטיקאים דורסניים על שם מירי רגב, אבל מקרוב מתגלה כאישה רגישה ורגשנית שמגיעה לא פעם אל סף דמעות. וזה בהחלט היה שבוע שטוף דמעות עבור נאוה בוקר. לא בטוח שצריך לרחם עליה; את הסערה הציבורית שנקלעה אליה היא חוללה בעצמה ודחתה בעקשנות כל אפשרות לפוגג אותה.
זה החל בהחלטה להעניק את אות "יקיר הזמר העברי" לאייל גולן (ול-12 אמנים נוספים) שבוקר קידמה במסגרת תפקידה כיו"ר השדולה לקידום הזמר העברי בכנסת. הבחירה עוררה גל התקוממות שהלך וגבה ככל שקרב מועד הטקס: ח"כים התלוננו, חברי שדולת הזמר החרימו, יו"ר הכנסת ניתק מגע, כמה מהאמנים ומבני משפחותיהם הודיעו על נבצרות. במקביל החלה מחאה ציבורית ששיאה בעצומה שגרפה 35 אלף חתימות בתוך יומיים. לטקס עצמו הגיעה קבוצת פעילות פמיניסטיות שדקלמה מול גולן את תמלילי חקירותיו במשטרה. זה לא עזר להן; גולן קיבל את הפרס על אפן ועל דקלומן, ואף ביצע עם בוקר את שירו "צליל מיתר". "לא, אל תוותרי", הוא שר לבוקר. היא לא ויתרה.
כשהסתיים השיר, גולן נראה כמי שנס על נפשו. בוקר נשארה שם כדי לחטוף את האש. כמעט שבוע לאחר מכן היא עדיין מתמודדת עם המבקרים, העיתונאים, הטוקבקיסטים, המגיבים בפייסבוק ובטוויטר. היא מספרת שעברה לילה קשה, שהיה לה סיוט שאונסים את הבת שלה – איחול מחריד שהגיע לתיבת המסנג'ר שלה. היא עדיין נסערת מאייל ברקוביץ' ומהעיתונאית עדי מאירי, שיומיים קודם לכן כינו אותה "בושה וחרפה" בתכנית "אופירה וברקוביץ'".
"למה אני בושה וחרפה כחברת כנסת?", היא אומרת. "את לא יכולה לבקר אותי עניינית? תגידי 'היא נהגה לא כשורה'. אני לא מחפשת כבוד, אבל אל תקצינו את השיח. אל תתנהגו בצורה כזאת מחפירה כלפי בני אדם. תכבדי אותי כאישה".
את לא רואה את האירוניה במה שאת אומרת?
"למה אירוניה?".
כי את אומרת 'תכבדי אותי כאישה' אחרי שאלפי נשים אמרו שהבחירה באייל גולן לא מכבדת אותן.
"ואותן נשים שהתפרצו לטקס – הן דואגות לנשים? שמעת איך הן התבטאו שם? הבנות שלי היו עם דמעות בעיניים".
אני רואה שזה פוגע בך.
"בטח שזה פוגע בי".
אז את יכולה להבין גם את מי שנפגעת מ"פותמוביל" וממין אוראלי עם נערה בת 17 וחצי?
בוקר עוצרת, לוגמת מהקפה, מהרהרת. "די, הוא פתח דף חדש. המשטרה סגרה את התיק, קבעו שאין בסיס לחשדות".
לא, קבעו שאין מספיק ראיות.
"זה לא משנה".
זה משנה, זה לא היעדר אשמה.
"אוקיי. אבל הסיפור נגמר מבחינה פלילית. אני לא שופטת מוסר, ויש גם עניין של מחילה. הוא חזר בו ונשא באחריות והתנצל וביקש סליחה אלף פעם".
הוא לא באמת התנצל. הוא אפילו אמר שאין לו על מה להתנצל.
"עד כמה שאני יודעת הוא התנצל. ואני אומרת: מודה ועוזב ירוחם. יש לנו שר בממשלה שהיה בכלא, אז מה אתם מדברים על אייל גולן?".
מוזיקת המקרה
בוקר, גרושה ואלמנה שאיבדה את בעלה השני באסון הכרמל, גרה בחדרה עם שתי בנותיה מנישואיה הראשונים, החתן ונכדה חדשה ("משבר הדיור זה אצלי בבית"). מאז שנבחרה לכנסת מטעם הליכוד לפני שלוש שנים וחצי, בוקר בת ה-48 הספיקה להטביע את חותמה בציבוריות הישראלית, לרוב בנסיבות שנויות במחלוקת. היא עצבנה את החרדים כשקראה להם "סחטנים", את החילונים כשלא התנגדה לחוק המרכולים, את הלהט"בים כשלא תמכה בחוק הפונדקאות, את הנכים כשצימקה את חוק הקצבאות. היא הפטרונית הפרלמנטרית של אלאור אזריה והדוברת הוולונטרית של משפחת נתניהו. היא לא ציידת סופות בסדר הגודל של שרת התרבות, אבל היא רחוקה מלהסתתר בין הספסלים האחוריים של הכנסת.
בשבועיים האחרונים נלחמה בוקר בנחישות למען הענקת פרס למי שהיא מגדירה "הזמר הכי פופולרי בכל הזמנים", אבל היא מודה שלא חזתה כמה עזה תהיה מתקפת הנגד. נוח לחשוב שכמו רגב היא תוקעת אצבעות בעיניים של הברנז'ה והאליטות בעודה קורצת לבייס הליכודניקי, אבל בוקר כנראה תמימה (וכנה) הרבה יותר. שלא תטעו, היא לא מנהלת כאן קרב הגנה. היא לא מתנצלת ולא מתחרטת. אבל השיחה איתה מעלה שהיא לא הבינה למה היא נכנסת, ומשהבינה – לא הבינה למה היא צריכה לצאת. "אמרתי לעצמי, במקרה הכי גרוע תמר זנדברג תצעק עליי במליאה", היא מספרת. "לא האמנתי שזה ירחיק לכת עד כדי כך. לא תיארתי לעצמי שזה יידרדר למצב כזה בגלל פופוליזם זול".
לפי ההודעה של השדולה לקידום הזמר העברי, מאחורי הענקת הפרס עמד הרעיון ש"בכוחה של מוזיקה לגשר על מחלוקות, לחבר את כולנו, לאחד את כל קצוות העם". גם זה אירוני.
"למה?".
כי הבחירה בגולן, גם אם מוצדקת, היא לא קונצנזוס. היא לא מגשרת ולא מחברת.
"הבחירה היא רק על רקע מקצועי".
זה קו ההגנה העקבי של בוקר, והוא פשוט כמו סלוגן של גלגלצ: הפרס ניתן לגולן בגלל המוזיקה. כל היתר הוא, כמו שאמר גולן, רעשי רקע. מקהלה צדקנית וצבועה שמקלקלת לכולם את ההופעה. אם רק נעצום עיניים ונקשיב למוזיקה, הכל יסתדר.
אני מבין את הטיעון של להפריד בין האדם לאמן, ואייל גולן הוא בהחלט אמן חשוב ומשפיע. מה את חושבת על אייל גולן האדם?
"אני לא מכירה אותו".
הבנות שלך היו בערך בגיל של המתלוננות עליו כשהפרשה התפוצצה. איך את כאמא היית מרגישה אם הן היו בסיטואציה הזאת?
"מה אתה חושב?".
את חושבת שכחברה אנחנו צריכים לגנות את זה?
"אני לא רוצה להיגרר לנושא הזה. אייל גולן, מבחינת מעשיו כאדם, זה לא מה שעמד לנגד עיניי ועיני אחרים כשעשינו את הבחירה".
מי זה "אחרים"?
"אני הבטחתי להם שאני לא אומרת".
חברי כנסת?
"גם".
בשדולה?
"גם".
למה לא להגיד מי הם? הם מתביישים בבחירה שלהם?
"אני הבטחתי שאני לא חושפת. הם לפני בחירות ואני לא רוצה לגרום להם נזק".
מי העלה את השם של גולן?
"קודם כל אני. לא אשקר לך. אני חושבת שהוא זמר מדהים ואל תשכח שהוא זכה כל כך הרבה פעמים בזמר השנה, זמר ה-70. אז זה בסדר, ולקבל אות הוקרה לא?".
מהכנסת.
"מה זה קשור?".
הכנסת היא גוף ממלכתי שמייצג את הציבור. גל"צ או ידיעות אחרונות לא.
"אני חושבת שרוב הציבור תומך בהחלטה שלי. זה נכון שקיבלתי גם תגובות מאוד קשות, ברמות של קללות. כותבים לי 'חבל שלא נשרפת עם בעלך בכרמל, השריפה לקחה את הבנאדם הלא נכון'. אבל התגובות האלה הן בעיקר מאנשים בצד השני של המפה".
אבל במהלך הזה היית לגמרי לבד. השדולה, ח"כים, יו"ר הכנסת, חלק מהזוכים – כולם ברחו. נשארת לבד בחזית.
"לא מעניין אותי. אני לא פוחדת מאף אחד".
"הייתי ילדה, עברתי דברים איומים. יש פצעים שלא כדאי לחפור בהם"
את הקרב על הגולן מנהלת בוקר בשטחי האש של metoo, מלחמה שהיא מתנהלת בה כסוכן כפול: היא טוענת למחויבות מגדרית ("אני מאוד מזדהה עם אלו שהוטרדו"), אבל ברור שהיא מתגעגעת לעולם פשוט (וסקסיסטי) יותר. "כבר אי אפשר לצחוק היום", היא אומרת בתסכול מחויך. "אני רוצה לדבר איתך חופשי ואני לא יכולה".
את יכולה, אבל יש עניין של יחסי כוחות.
"אבל תגידו, אתם נורמליים, לאן הגענו? היום אני קמה בבוקר, מתלבשת יפה – אני רוצה שגבר יחמיא לי. שיגיד 'נאוה, את נראית טוב היום, רזית'. מה זה, אני לא יכולה לקבל מחמאות? זה מבאס. אני כבר לא מקבלת מחמאות כי גברים מפחדים לפרגן".
אולי עדיף שיפחדו מאשר שיפגעו?
"אז איפה הרומנטיקה? מה מצפים, שאני אתחיל עם גבר?".
זה פתרון לא רע, לא?
"לא ניסיתי בחיים".
בוקר מספרת שעברה בעצמה הטרדות רבות, אך ידעה לעמוד על שלה. רק על הטראומה הגדולה שלה היא מסרבת לדבר. "הייתי ילדה, עברתי דברים איומים שאם אי פעם אגיד תהיה פה סערה", היא אומרת, מנסה לשלוט בקולה שעומד להישבר. "אני לא רוצה לומר כי יש לי מספיק כאב בחיים שלי. יש פצעים שלא כדאי לחפור בהם. אז אני האחרונה שארצה לפגוע במישהי שעברה הטרדה מינית. אבל לקחו את זה לקיצון".
תחשבי כמה נשים כמוך לא רוצות לפתוח פצעים, מסיבות מובנות. אז הן לא מדברות, הן לא מתלוננות, מי שפגע בהן לא נותן את הדין. אנחנו, כחברה, לא צריכים לתת כוח לנשים האלה לדבר?
"איזו שאלה. אני לא נגד, להיפך".
אבל את חושבת שגברים נפגעים מזה. שיש גברים שנהרסים להם החיים.
"ברור, הרבה. אני לא יודעת אם לא בצדק, אבל זה לא מאוזן. יש מוסר כפול וצביעות. כשמדובר באנשים שמזוהים 'נכון', לא עושים להם רצח אופי".
מי?
"אני לא רוצה להגיד שמות אחרי שאמא של בר רפאלי פתחה עליי פה" (לאחר שבוקר אמרה שרפאלי מועמדת להנחיית האירוויזיון למרות שהיא חשודה בעבירות מס – נ"ש).
לא שאכפת לי אם בר רפאלי לא תנחה את האירוויזיון, אבל היא לא הואשמה ולא הורשעה.
"מה הקשר?".
הרי זה מה שאת אומרת על אייל גולן, שהוא לא הורשע.
"ולא צורם להם ששחקן... תראה, אני החלטתי שאני לא אומרת שמות".
אני אגיד במקומך. משה איבגי.
"יפה. למה לא הלכו להפגין ליד בית הספר למשחק שלו? למה, כי הוא שמאל? ודן מרגלית? נעלם מהשטח. לא מדברים עליו יותר".
נכון, הוא נעלם ואיבגי נעלם. אייל גולן עדיין כאן, לכן מדברים עליו.
"אני לא באה לסנגר עליו ולא נכנסת לצד המוסרי, אבל לא יכול להיות שכל פעם שיש מישהו שמזוהה עם הצד 'הלא נכון' עושים לו רצח אופי".
גם נעמי שמר שזכתה בפרס מזוהה עם הצד "הלא נכון". אני מניח שגם ישי ריבו שזכה הוא לא שמאלן. הביקורת הייתה רק על אייל גולן. אולי זה לא ימין ושמאל?
"אייל גולן הוא הזמר הכי פופולרי בכל הזמנים. אין עוררין שהתרומה שלו הכי גדולה. תביא עוד מאה אמנים – אין אחד שעוקף אותו. אז מספיק להתחבא, הפרס מגיע לו".
חטפת הרבה ביקורת על כך שעלית לשיר איתו בטקס.
"אייל ברקוביץ' אומר עליי 'מה את שרה'. אתה לא מתבייש? אתה שחקן כדורגל, אתה שר בתכנית שלך – מה אתה, זמר? הנשיא שר, ראש הממשלה שר. אסור לי לשיר? שורף לכם בנשמה שיש לי קצת שמחה בחיים? התרגלתם לראות אותי אלמנה עצובה, זה מה שאתם רוצים לראות? אני לא מאחלת לשונאים שלי לעבור רבע ממה שעברתי, אז אחת הדרכים שלי להתגבר זה להכניס בכוח שמחה לחיים שלי, כי אחרת אני בנאדם גמור. אני רוצה להיות אדם שמח למרות שבתוך תוכי אני לא. גלי עטרי, אני כל הזמן שרה את השירים שלה באירועים של הליכוד".
"תעשי רק מה שאת אוהבת"?
"איך אתה יודע?"
תיארתי לעצמי.
"חולה על השיר הזה".
זה בדיוק מה שנאוה בוקר עושה – רק מה שהיא אוהבת. וזה, במידה רבה, הסיפור כולו: היא לא העניקה פרס לגולן ולא שרה איתו להכעיס; היא פשוט נתנה פרס ושרה עם זמר שהיא מעריצה. המשמעות, הסמליות, ההשלכות – כל זה לא באמת מעניין אותה.
את עושה מה שאת אוהבת ומשמח אותך, אבל יש ציבור שלם שמסתכל עלייך. אולי בהקשר של גולן שכחת שאת אדם ציבורי?
בוקר שותקת. הראש שלה מורכן, המבט מרחף על השולחן. כשאני שואל אם גרמתי לה לחשוב, היא מהנהנת.
מדי פעם, כשהיא נקלעת לפינה ללא תשובה שתניח את הדעת, היא מנסה לשבור את השיחה עם הערה מחויכת ולא רלוונטית. אבל לעתים (נדירות) היא פשוט משתתקת, מהרהרת בדברים, בלי הדחף הפוליטיקאי להגיד את המילה האחרונה. בוקר טוענת שהיא לא נפגעת מהביקורת שהושמעה עליה בשבוע האחרון, אלא מהסגנון. ברגעים האלו אני מצליח להאמין לה.
פגשי את העיתונות
בוקר נמצאת היום בצמרת רשימת המעקב של סטיריקנים, כותבי טורים ומנסחי סטטוסים. היא מצדה רואה בתקשורת אויב פוליטי ומתקשה להבין את מה שהיא רואה כעליהום. היא סבורה שזה עניין עדתי (בוקר היא בת להורים ילידי תימן), אבל מתקשה להיזכר בדוגמה. היא טוענת שעושים לה רצח אופי, שמציגים אותה בצורה זוועתית, שמתייחסים אליה כ"אלמנתו של", שמתעלמים מהעשייה החברתית שלה ("חמש שנים בהתנדבות רצתי מדרום לצפון") ומהעשייה הפוליטית (כמו בטיפול במערך הכיבוי ובנכים). "כאילו באתי משום מקום", היא אומרת.
המאבק הזה מפתיע על רקע העובדה שבעשור הקודם היא הייתה בעצמה חלק מהתקשורת, כתבת מקומונים ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" וכתבת רווחה בערוץ הראשון. "זה מכאיב לי", היא אומרת. "הייתי מספיק אינטליגנטית בשבילכם, בתקשורת, כשהייתי עיתונאית. הייתי מספיק חכמה כדי לעבוד במקומות האלה. ביום שנכנסתי לליכוד שמו עליי איקס. רואים נאוה בוקר – ימנית, קיצונית. תראה איך הציגו אותי ב'גב האומה', אני דתייה? אני הבן אדם הכי ליברלי בעולם. התחתנתי עם בעלי בנישואים אלטרנטיביים – זה עלה לי במינוי לוועדה לבחירת דיינים, אגב. והלוואי שיכולתי לתת להומואים להתחתן מחר".
אבל את יכולה. רק שהצבעת, למשל, נגד חוק הפונדקאות.
"אין לי ברירה, אני חלק מהקואליציה".
בטח שיש לך ברירה. לא הצבעת עם הקואליציה נגד העלאת קצבאות הנכים, נמנעת. זו בחירה.
"יש דברים שעליהם תיפול הממשלה, אז אני לא יכולה. אבל למשל תחבורה ציבורית בשבת וחוק המרכולים – זה מעלה לי את הדם. אני בשבת רוצה ליהנות, אני לא אדם דתי. למה אתם מתייגים אותי?".
התיוג שלך הוא לא של דתייה אלא של ביביסטית. אחת שתתמוך בנתניהו בכל מחיר.
"אין לי בעיה עם זה. אני חושבת שנגרם לו עוול. יש כאן רדיפה אובססיבית בשיתוף התקשורת".
ובלעדיו לא היית היום חברת כנסת. הצטרפת לליכוד שבוע לפני הפריימריז, והיית צריכה שהוא יחתום לך על אישור מיוחד. את חייבת לו, מעשית, את הקריירה הפוליטית שלך.
"אני שמחה להיות חייבת לאדם כזה. אדם משכמו ומעלה. אני מתמוגגת כשאני רואה איך הוא מייצג אותנו בעולם. אני חושבת שאף אחד לא יכול להחליף אותו. ודבר שני, אני אוהבת את שניהם, את ביבי ושרה, ברמה האישית".
"שרה כל כך מזדהה, כל כך עוזרת. אתם לא מכירים את הצד הזה שלה"
המשולש הרומנטי-פוליטי עם משפחת נתניהו החל דווקא בטונים צורמים, ארבע שנים לפני הפריימריז שבהם נתניהו ערב לה. בוקר הייתה אז אלמנתו הטרייה של נצ"מ ליאור בוקר, קצין מבצעים במשטרת ישראל שנספה בשריפת אוטובוס הצוערים באסון הכרמל. נתניהו היה ראש הממשלה ו"הראשון שזיהה את גודל האסון". את בוקר זה לא הרשים; היא אמרה שנתניהו אחראי, כתבה לו מכתב, סיפרה שאפילו לא שלח מברק תנחומים. גם לדרישתה לוועדת חקירה הוא לא נענה. אבל הוא שלח את שרה. "תגיד עליה מה שאתה רוצה – האישה הזאת נותנת את הנשמה למשפחות שכולות", מבהירה בוקר. "היא כל כך מזדהה, כל כך עוזרת. אתם לא מכירים את הצד הזה שלה. אותי היא חיבקה ובענק".
שרה נתניהו לא רק חיבקה את בוקר אלא גם עשתה את מה שכמעט רק היא מצליחה לעשות: לגרום לבעלה להפוך את החלטתו. אחרי שנמנע בתחילה מפגישה עם בוקר, נתניהו בכל זאת קיבל אותה. "אמרתי לו שיש שני דברים שצריך לטפל בהם: טייסת כיבוי ומערך הכיבוי וההצלה. הוא הבטיח לי אישית שהוא יטפל בזה – והוא עמד בזה".
וזה נותן לו קארט בלאנש? איך ההצלחה שלו בטיפול במערך הכבאות קשורה לתמיכה שלך בו במהלך החקירות?
"אין בזה כלום".
איך את יודעת? את לא מאמינה למשטרה? היא פוליטית? משוחדת?
"אני לא אענה לך על זה. בעלי היה קצין משטרה. אבל אני חושבת שאתה מבין מה דעתי על המשטרה במקרים של ראש הממשלה. אני מאמינה לכל מילה שלו".
משהו יגרום לך לשנות את דעתך?
"לא".
אם יוגש נגדו כתב אישום הוא צריך להתפטר?
"ממש לא. אתה יודע כמה כתבי אישום הוגשו נגד אישי ציבור שיצאו זכאים? ליברמן, נאמן, ראשי ערים".
ראש ממשלת ישראל יצטרך להגן על עצמו מול שלושה כתבי אישום. איך הוא יכול לנהל ככה את המדינה?
"הוא ינהל יופי, כי הוא גאון".
גם אדם גאון צריך זמן בשביל לנהל הגנה משפטית. נניח שהוא צודק, נניח שהוא זכאי – איך הוא יכול לעשות את זה?
"לא יוגש כתב אישום".
ואם יוגש?
"לא יתפטר".
ואם יורשע בבית משפט – תקבלי את ההכרעה?
"לא. כמו שלא קיבלתי אצל אלאור אזריה".
גם היום את לא מקבלת?
"בשום אופן לא. תראה מה קורה. חיילים שלנו מתים כי הם מפחדים להגיב".
מתי חייל מת כי הוא פחד להגיב?
"המקרה האחרון, בפיגוע בגבעת אסף".
הם לא פחדו להגיב, הם לא הספיקו להגיב.
"אני חושבת לצערי שברוב המקרים האחרונים החיילים מהססים".
את יודעת מה אני לא מבין? על אייל גולן את אומרת: לא הוגש כתב אישום. על אזריה ונתניהו את אומרת: אפילו אם תהיה הרשעה אני לא מקבלת את זה. המבחן הפלילי לא מעניין אותך, המבחן המוסרי לא מעניין אותך – מה כן?
"גם שופטים הם בני אדם".
אז את אומרת, לא משנה מה יקבעו לגבי ביבי, אני מאמינה לו. להגיד לך שזה פנאטי?
"לא יודעת, אני מאמינה לו".
למה אי אפשר שראש הממשלה יכריז על נבצרות, ילך לטפל בענייניו, ומישהו אחר מהליכוד יהיה בינתיים ראש ממשלה?
"אני לא חושבת שאף אחד יכול להחליף אותו. תראה מה הוא עושה ברמה הבינלאומית".
אף אחד לא יכול להחליף אותו?
"בוא תגיד לי אתה מי".
גדעון סער?
"ממש לא כרגע".
נניח ש...
"אין נניח. כשתגיע השעה נענה על זה. כרגע אף אחד לא רלוונטי".
יש לך ביקורת על הממשלה?
"יש לי ביקורת על הרבה דברים, בהחלט".
תגידי לי דבר ביקורת אחד על נתניהו.
"אני את הביקורת שלי אגיד לו בארבע עיניים – אם יש לי".
זאת אומרת שאין לך?
"כרגע לא. תראה, בניגוד ללפיד וכחלון, אנחנו מפלגה דמוקרטית. אנחנו היחידים שאומרים את מה שאנחנו חושבים ומבקרים".
אף אחד מכם לא משמיע ביקורת על נתניהו.
"משמיעים".
מי?
"מה שיש לי אני אומרת פנים אל פנים".
מה למשל, באיזה נושא?
"אתה רוצה שאני אשתף אותך?".
אני רוצה שתשתפי את הציבור, את נבחרת ציבור. למה, את פוחדת לבקר אותו?
"אני רק אומר לך שראש הממשלה הוא בן אדם".
וזה אומר שהוא עושה טעויות.
"כן".
איפה הוא עשה טעות?
"לא עונה לך".
"רונה רמון צמחה מתוך כאב ושכול נוראי לעשייה מדהימה"
בוקר אוהבת לומר שהיא הולכת עם האמת שלה. היא מציגה את זה כמגרעה פוליטית ("בפוליטיקה צריך להיות תחמן, אין לי את זה. אני לא מתאימה"), אבל גרף הפופולריות שלה בליכוד מראה אחרת. היא הבולטת בין הח"כיות החדשות במפלגה, ובמצעד הליכודיאדה עקפה בין השאר את השרים צחי הנגבי, זאב אלקין וחיים כץ. אפשר להניח שהפרס לאייל גולן רק ישדרג אותה בליכודיאדה הקרובה. משם היא כבר תוכל להתחיל לתפור שמלה שחורה לקראת השבעת הממשלה הבאה.
התרחיש הזה לא היה רחוק מלהיות בדיוני לחלוטין. חודש לפני מותו, בעלה ליאור הגיש למשטרה את מכתב הפרישה שלו. אלמלא האסון, החיים של נאוה בוקר היו נראים היום אחרת. "הייתי מגישה תכנית טלוויזיה", היא אומרת, "תכנית אקטואליה נוקבת, חברתית, שעושה דברים".
האסון הזה שינה את מסלול החיים שלך.
"לצערי כן, מעבר לזה שליאור נהרג. כי כשאני בפנים, בפוליטיקה – זה לא מה שחשבתי מבחוץ".
אני חושב שקרה לך בפוליטיקה מה שקרה לך בסיפור עם אייל גולן: נכנסת לזה בלי להבין למה את נכנסת, ועכשיו את לא יודעת איך לצאת.
"זה באמת מאוד קשה. אני אדם שלוקח ללב, אני לא מאלה שיקללו אותי ואני אקבל את זה. אני מרגישה כמו שק חבטות של הציבור".
את אדם מאוד רגיש.
"כי חוויתי יותר מדי בחיים שלי. עברתי הרבה אובדן. אחרי שליאור מת אמרתי לפסיכולוגית: אני לא יודעת איך אקום עכשיו. כמה כאב בן אדם יכול להכיל?".
יום למחרת הפגישה שלנו הולכת רונה רמון לעולמה, ובוקר מספרת לי שהיא הייתה עבורה דמות לחיקוי. "האישה החזקה והאמיצה הזאת צמחה מתוך כאב ושכול נוראי לעשייה מדהימה למען הציבור, בלי לרחם על עצמה", היא אומרת. "עברתי אובדנים בחיי והיא הייתה ההשראה שלי, איך צומחים מתוך השברים".
ואיך באמת עושים את זה?
"העשייה מחזיקה אותי. אין לי זוגיות, אין לי על מי לשים את הראש. קשה לי ברמה האישית".
יש לך הרהורי חרטה על זה שנכנסת לפוליטיקה?
"אני לא רוצה להגיד לך לאיזה חיבוטי נפש הגעתי. נלחמתי שנתיים על קצבאות הנכים, הסתובבתי והתחננתי בפני ח"כים אחד-אחד. הייתה הצעה לא ריאלית של אילן גילאון והצעה שלי, ובסוף, כשכמה מארגוני הנכים לא קיבלו את ההעלאה שהם רצו, למי באו בטענות? לנאוה בוקר. אתם נורמליים? אני וגילאון היחידים שנלחמנו בשבילכם – ואני לא בסדר? באותו יום נשברתי. בכיתי. חשבתי למה זה מגיע לי. אני רבה עם כל העולם ובסוף מקבלת סטירה מהאנשים שאני משתתפת בהפגנות שלהם".
את בוכה הרבה בגלל הפוליטיקה?
"כן. כי זה מרגיז. זה כואב".
זה גורם לך לחשוב שאולי זה לא שווה את זה?
"זה לא שווה את זה, אבל זה בוער בתוכי".
חשבת לפרוש?
"לפני חודש היה לי משבר מאוד גדול. היה פוסט של נכה שפגע בי מאוד ובכיתי כל הלילה. זה שבר אותי. ואמרתי לעצמי: או שאת מתחזקת וממשיכה ללכת עם האמת שלך, או שאת לא מתמודדת בפריימריז וחוזרת לתקשורת".
אז בפריימריז הבאים תרוצי?
"בטח שאני ארוץ. אני ארוץ ואני אנצח. אהיה במקום טוב".
את מצפה להיות שרה?
"כל אחד מאנשי הליכוד חולם להיות שר".
איזה משרד מעניין אותך?
"החלום הכי גדול זה ביטחון הפנים. זה התחום שלי".
אמרת שאת לא מאמינה למשטרה.
"הייתי עושה שם הרבה דברים. אבל אני אישה, זה לא יקרה".
למה? זה תלוי רק בראש הממשלה.
"הלוואי".
אני מדבר איתך כבר שעתיים ואת באמת נראית לי כמו אדם שלוקח כל דבר ללב. שאין לך עור לדבר הזה. מה את עושה בפוליטיקה?
"האמת? לא יודעת".
צילום: ערן אלסטר | איפור ושיער: מרום טל וינשנק | התמונות צולמו במלון Link TLV