דנה, 33: "הייתי אז בת 17. תכננתי לשכב עם חבר שלי וניגשתי לפני לרופא נשים, לבד, כי לא רציתי שאמא שלי תדע. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שהייתי אצל רופא נשים. כשהגעתי, הוא אמר לי להתפשט לגמרי. לא היה אצלו מקום להתפשט בצניעות, אז הוא פשוט ישב והסתכל עליי מתפשטת מכף רגל ועד ראש. עד עכשיו אני זוכרת את תחושת ההשפלה שזה העביר בי. כשהבדיקה נגמרה הוא נתן לי מרשם ואמר לי לחזור בעוד חודש. אני ילדה טובה וממושמעת, לא מבינה מהחיים שלי, אז חזרתי. הוא רצה לבדוק אותי שוב ואמר לי שוב להתפשט, אבל לא רציתי, אז אמרתי לו שאני במחזור. אני כל כך כועסת עליו, הרי היום ברור שמה שהוא עשה לא היה תקין, שהוא ניצל את חוסר הידע שלי, את זה שהייתי ילדה שלא מכירה ולא יודעת".

נעמה, 36: "לפני כמה שנים ילדתי את ילדי הראשון. כמה ימים אחרי הלידה התעוררתי בבית עם כאבי בטן חזקים ורצתי למיון נשים. הגעתי כאובה עוד מהלידה, מהתפרים, עם גודש בשדיים ונכנסתי לרופא התורן. עוד לפני שהוא ביצע אולטרסאונד או התייחס לתלונות שלי, הרופא התחיל לשאול אם אני מסתדרת עם ההנקה. עניתי שיש לי קצת קשיים ואני נעזרת ביועצת הנקה. הוא הסתכל ופסק שיש לי פטמות שטוחות ולכן אני לא מצליחה להניק. ידעתי שיש דבר כזה פטמות שטוחות ושזה לא היה נכון במקרה שלי, אבל כשגורם סמכותי ביקש שארים את החולצה, חשבתי שזה מה שאני אמורה לעשות. הוא מרח על הידיים שלו חומר סיכה והתחיל למשוך את שתי הפטמות. זה כאב לי והוא טען שהוא חייב לעשות את זה כדי שאני אצליח להניק. ידעתי שזאת לא הסיבה לבעיות שלי בהנקה, וגם שזה לא ממש קשור לתפקיד שלו, אבל אפשרתי לו לעשות את זה. לקח לי זמן להבין שהוא ניצל את הסמכות שלו ואת העובדה שהייתי חלשה. אחרי כמה שנים חשבתי להתלונן עליו, אבל לא ידעתי את שמו ולא מצאתי את מסמכי השחרור".

איריס, 48: "כשהייתי בת עשרים הגעתי לרופא כי חשבתי שאני בהריון. נכנסתי לחדר עם האחות, שעדכנה אותו שהמחזור שלי מאחר. הוא בא לקראתי בהליכה, בלי לשבת בכיסא, הושיט את ידו קדימה ומעך את השד שלי. אחר כך הוא הכריז שכנראה שאני בהריון כי השדיים שלי נפוחים. אני לא זוכרת יותר מלבד ההפתעה, ההשפלה וכמובן החרדה על כך שאני כנראה בהריון, על פי חוות דעתו המאוד מדעית. בסופו של דבר הוא טעה, אבל הוא עשה בי מעשה מגונה. לא התלוננתי, כמובן".

על כסא הגניקולוג (צילום: GettyImages Keith Brofsky AFP)
"הוא משך לי את הפטמות, אפשרתי לו לעשות את זה". אילוסטרציה|צילום: GettyImages Keith Brofsky AFP

הסיפורים האלה נשמעים קשים וכמעט שלא משאירים מקום לספק: שלוש הנשים האלה כנראה הוטרדו מינית על ידי הגניקולוג שלהם. אבל מה לגבי הסיפור של המטופלת שרופא הנשים שלה אמר לה שזה לא ייתכן שהבדיקה מכאיבה לה, כי "האצבע שלו דקה יותר מאיבר מין של גבר"? או זו שהגיעה לקבל מרשם לגלולות ונשאלה על ידי הרופא אם החבר שלה "כבר פתח אותה"? ומה עם המטופלת שהרגישה בליטה בפנים הנרתיק, אבל הרופא שלה פטר אותה באמירה ש"אין לה מה לחפש שם בכלל"? האם הנשים האלה עברו הטרדה מינית, או סתם פגשו ברופא מגעיל? מתי בדיקה גניקולוגית היא מפגש ענייני בין איש מקצוע מעניק שירות לבין מטופל, ומתי היא חורגת מהנורמה והופכת לאירוע לא תקין?

"בתוך הסיטואציה הגניקולוגית, שהיא רגישה מטבעה, קשה למתוח קו ברור בין הערה תמימה להטרדה", אומרת ד"ר ליאור ברוך, מנהלת אתר הבריאות הפמיניסטי "לבריאותה". "הפרשנות תלויה ברגישות ובהיסטוריה של המטופלת, בקונטקסט של ההערה, במידת ההיכרות וטיב הקשר בין המטופלת לרופא/ה, וזה רק על גבי המורכבויות החברתיות הבסיסיות הנוגעות למהי הטרדה מינית".

על פי דו"ח של קרן בריאה, שפועלת לשפר את הטיפול בנשים במערכת הבריאות, כחצי מהנשים חוות את הבדיקה הגינקולוגית כאירוע מביך. רוב המשתתפות בסקר לא העידו, אמנם, שחוו הטרדה מינית, אלא ציינו לרעה את היעדר התקשורת בין הרופא למטופלת; כשליש מהנסקרות שיתפו שהבדיקה נחווית ככואבת וכמעט חמישית מהנשים תיארו אותה כחוויה טראומטית. כשמנסחים את הנתון האחרון הזה במילים אחרות, הוא נשמע מזעזע: כמעט כל מטופלת חמישית חווה טראומה על כיסא הגניקולוג.

"בדיקה גניקולוגית היא סיטואציה מורכבת עבור הרבה נשים, כי היא דורשת חשיפה גופנית אינטימית הרבה מעבר לבדיקה רפואית רגילה", אומרת שרה טנקמן, מייסדת ומנהלת קרן בריאה, שפועלת לשפר את הטיפול בנשים במערכת הבריאות. טנקמן מתייחסת לעובדה שכל מטופל מצוי במצב פגיע כשרופא בודק אותו – ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בבדיקה באזור רגיש ופרטי כמו איבר המין. שיח ההטרדות המיניות והמודעות לנושא שעלתה בשנים האחרונות הפכו את הנשים לערניות ודרוכות יותר, אבל הרופאים לא נעשו יותר רגישים. "יש מחסור בחינוך בתחום הטרדה ותקיפה מינית לצוותים הרפואיים", מסכימה שרון אורשלימי, דוקטורנטית בחוג לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון, "אבל זה משתנה והרופאים נהיים הרבה יותר מודעים לגבולות ולהיותה של האישה סובייקט פעיל בבדיקה". אורשלימי מסבירה שלרוב הבדיקה לא מתווכת למטופלות – הרופא לא מקפיד להסביר את פעולותיו בפני המטופלת, שמתקשה לקבוע בעצמה מה נכלל במהלך התקין של הבדיקה ומה חורג מהנורמה. "אני גם חושבת שמכיוון שהרופאים נמצאים במבוכה בעצמם, הם מנסים לשבור את הקרח ואז זה יוצא עקום בצורה של אמירות לא במקום", היא מוסיפה.

על כסא הגניקולוג (צילום: GettyImages Keith Brofsky AFP)
הנשים נעשו דרוכות יותר, הרופאים לא נעשו יותר רגישים|צילום: GettyImages Keith Brofsky AFP

"את יפה מבפנים כמו שאת יפה מבחוץ"

בארצות הברית ובקנדה מקפידים כי התייחסות לאתיקה הקשורה להטרדות מיניות תהיה נוכחת בכל שלבי החינוך הרפואי. העוסקים במקצוע הגניקולוגיה עובדים לפי הנחיות ברורות מאוד – לדוגמא, הם מודרכים לבצע את הבדיקות בעזרת המגע המינימלי הנחוץ במטרה להשיג את המידע הנחוץ לאבחנה וטיפול. כל בדיקה מלווה בהסבר, והרופאים נמנעים מרמיזות מיניות או מהערות פרובוקטיביות. בישראל אנחנו נמצאים צעד אחד מאחור.

בשבוע שעבר הציג משרד הבריאות נוהל חדש למניעת פגיעה והטרדה מינית של מטופלים על ידי צוותים רפואיים. בין היתר, הוגדרו במסמך התנהגויות פוגעניות כמו התבטאויות או הצעות בעלות אופי מיני, כאלה המתייחסות לאיברי גוף או לחיי המין של המטופל וכן בדיחות גסות, כאשר היעדר כוונה מינית או שימוש בהומור לא מפחיתים מחומרת ההטרדה. הנוהל קבע כי במקרה של בדיקות הכוללות מגע חודרני (כמו למשל בבדיקות גניקולוגיות, ואגינליות, רקטליות או בדיקת שד) חייב הרופא לתת הסבר ולקבל הסכמה של המטופלת לפני שפעל.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, ח"כ תומא סלימאן, היא שזימנה את חידושו של הנוהל – שלא עודכן מאז 2001. לאחר הצגת טיוטת הנוהל בוועדה פורסמה תגובתה של ח"כ סלימאן, שהייתה מאוד לא מרוצה: "מדובר באכזבה", צוטטה בהודעת הכנסת, "אין כתובת ברורה להגשת תלונה במוסדות רפואיים, אין הנחיות ברורות לגבי השעיית מטפלים, אין הנחיות למשרד הבריאות אודות איסוף נתונים על מטפלים שפגעו, על היקף התופעה ודרכי הטיפול בה".

משרד הבריאות התקשה לספק לנו נתונים ברורים בנוגע להטרדות מיניות של מטופלות על ידי גניקולוגים, והצהיר על "תלונות ספורות כל שנה". אצלנו, לעומת זאת, נערמו העדויות – ונדמה שכל אישה שתשאל על חוויה בלתי נעימה אצל רופא הנשים שלה תמצא בקלות סיפור להוסיף לפנתאון.

רוב הסיפורים יושבים על הגבול האפור והמבלבל שבין הטרדה מינית לבין חוסר רגישות משווע של הרופא. כשגל שכבה עירומה על מיטת הטיפולים, ביקש ממנה הגינקולוג להתהפך כדי שיוכל לראות את הקעקוע הגדול שעל רגלה בשלמותו. "כמובן שעשיתי את זה", היא אומרת. "זו לא בדיוק הטרדה, אבל הייתי עירומה ולא ממש יכולתי לסרב". דניאל, לעומתה, הגיעה מבוהלת לרופא הנשים אחרי שעברה אונס בבקשה לאבחון מחלות מין. "הוא התחיל להרצות לי על מין בטוח ושאל למה לא השתמשתי בקונדום. בכיתי ובכיתי והוא בכלל לא שאל אותי למה. אחרי שהכניס את האצבעות שלו לתוכי הוא התחיל להתבדח שהוא יכול לשים לב שהשלפוחית שלי מלאה. אחרי שהלכתי משם פחדתי מדי להתקשר בחזרה ולבוא לקבל את תוצאות הבדיקה שלי".

מטופלת אחרת סיפרה שבזמן הבדיקה הרופא אמר לה שהיא "פורייה מאוד" ולכן כדאי "שתפסיק עם הקריירה ותתחיל לחפש חתן". אישה נוספת שמעה תוך כדי בדיקה שהיא "יפה מבפנים כמו שהיא יפה מבחוץ", ושלישית ננזפה על ידי הרופא שלה ש"יש שני סוגי אנשים בעולם: אנשים חזקים ואנשים שמתבכיינים מכל דבר, ואת אחת מאלה שרק נוגעים בך ואת עושה אאוץ' ומייללת". באותו ערב היא אושפזה עם 40 מעלות חום בעקבות דלקת בדרכי השתן.

ממתינה אילוסטרציה 2 (צילום: שאטרסטוק)
קשה למתוח קו ברור בין הערה תמימה להטרדה. אילוסטרציה|צילום: שאטרסטוק

"החלוק הלבן נתפס כקדוש", מאירה אורשלימי זווית נוספת, "על כל מה שרופאים יגידו לנו אנחנו נענה ב'כן המפקד'. גם אבא שלי לוקח אנטיביוטיקה כשרופא המשפחה אומר לו לקחת אנטיביוטיקה". לדבריה, נשים מגיעות לבדיקה רפואית כשהן מצויות בעמדת נחיתות משמעותית אפילו יותר: "המערכת מייחסת להן תכונות של 'לא יודעות כלום', 'מתלוננות יותר מדי'. בין אם זה מודע או לא מודע בקרב הצוות הרפואי, מדובר במשהו שמושרש עמוק".

לד"ר ליאור ברוך, מנהלת "לבריאותה", יש הסבר הקשור לכוח האדם המסוים המצוי בתחום הגניקולוגיה: "המקצועות הכירורגיים כמו גניקולוגיה דורשים גם אנשים בעלי אופי כירורגי, אגרסיבי, אסרטיבי, מרפקני, לוחמני". ד"ר ברוך טוענת שהדרך לצמצם את תופעת הרופאים הפוגעניים היא באמצעות ההכשרה שלהם – כאשר יש ללמד אותם לראות את המטופלת כאדם, ולא כסך פיזי של דלקות וסימפטומים. הנוהל החדש שהציג משרד הבריאות אמנם מתייחס לאחריותם של המוסדות השונים לקיים הכשרות והדרכות להטמעתו, אבל לדברי ד"ר ברוך הדברים כמעט ולא מתקיימים בפועל. לדבריה, בתי הספר לרפואה כמעט ולא נוגעים בתחום, כך שהמפגש של הרופא הצעיר עם הנושא תלוי באג'נדה של ראש המחלקה בה הוא מתמחה. "אם יש לך מנהל מחלקה שמכוונים לנושא של רפואה ומגדר, אז גם ההכשרה תהיה בהתאם", היא אומרת.

מהפך: יותר נשים בתחום. למה זה בעצם רע לנו?

היחס המזלזל מצד הרופאים מוביל נשים רבות להימנע מבדיקות גינקולוגיות בכלל, או לחכות עד שיוכלו להתקבל אצל רופאה אישה. לפי הדו"ח של קרן בריאה, 57% מהנשים מעדיפות להיבדק אצל גינקולוגית ולא אצל גינקולוג. אם בעבר תחום הגינקולוגיה היה גברי במובהק, וכדי להשיג תור אצל רופאת נשים נאלצו מטופלות לחכות לעתים שבועות, הרי שבשנים האחרונות מסתמן שינוי בתחום: העלייה במספר הנשים שלומדות רפואה הובילה לעלייה במספר הנשים שמתמחות בגינקולוגיה ויילוד. לפי נתוני משרד הבריאות, ב-2010 רק 26% מהגינקולוגים בארץ היו גינקולוגיות. בשנת 2017 המספר עלה ל-32%, והעתיד מבטיח מהפכה של ממש: 63% מהמתמחים העכשוויים בגינקולוגיה הן מתמחות.

בארה"ב הגניקולוגיה כבר הפכה להתמחות נשית. לפי איגוד הקולג'ים הרפואיים האמריקאי, 85 אחוז מהמתמחות בגניקולוגיה היו נשים כבר ב-2015. נשים השתלטו על התחום, בין היתר, כמענה על ביקוש: המטופלות העדיפו רופאות נשים, אז המרפאות העדיפו להעסיק רופאות נשים כדי למשוך יותר מטופלות. היו גניקולוגים גברים שתבעו מוסדות רפואיים על אפליה מגדרית, אבל בתי המשפט סירבו להכיר בהחלטה להתחשב ברצונותיהן של מטופלות כאפליה.

ממתינה אילוסטרציה 1 (צילום: שאטרסטוק)
"פחדתי לבוא לקבל את תוצאות הבדיקה שלי". אילוסטרציה|צילום: שאטרסטוק

האם כל הבעיות ייפתרו כשהגינקולוגיה תהפוך לתחום נשי גם בישראל? למרבה הצער, גם רופאות נשים עשויות להיות פוגעניות כמו עמיתיהן הגברים. סתיו מספרת על ביקור אצל גינקולוגית שלא הכירה: "היא באה להכניס לי את המכשיר הזה והתכווצתי כולי", היא נזכרת, "אמרתי לה שזה ממש מפחיד אותי והיא פשוט תפסה לי את הרגליים, פתחה אותן ודחפה את המכשיר. ככה. בלי כלום. צרחתי עד כדי כך שבן הזוג שלי שחיכה בחוץ התחיל לדפוק על הדלת".

גם שרון אורשלימי לא חושבת שעלייתן של נשים גינקולוגיות תשפר את המצב, אלא דווקא תיצור בעיה חדשה. "תחום הגינקולוגיה הולך לעבור תהליך של פמיניזציה. רוב של נשים בהתמחות יוריד את היוקרה של המקצוע, כמו שקרה ברפואת משפחה. יש היררכיה בין ההתמחויות: עיניים וכירורגיה, למשל, הם מקצועות 'גבריים'". אורשלימי מתארת מעגל ללא מוצא: ככל שמקצוע נחשב נשי יותר, ערכו יורד ופחות כסף מושקע בו.

אם רופאות נשים אינן הפתרון וגם הנהלים שמגבש משרד הבריאות לא מספקים, איפה נמצאת בכל זאת התשובה? במספר אוניברסיטאות אמריקאיות מיושמת מזה זמן מה תכנית מעניינת. במקום שהמתמחים ילמדו לבצע בדיקה גינקולוגית על בובות פלסטיק, הם מבצעים את הבדיקה על נשים מתנדבות המתקשרות איתם באופן בלתי אמצעי תוך כדי ביצוע הבדיקה. באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה הלכו צעד נוסף קדימה, והמתנדבות היו אלה שחילקו למתמחים את הציונים שלהם. ראשי התוכנית הגיעו למסקנה שהנבדקות הן אלו שיודעות להעניק את הפידבק הנכון ביותר לטיפול, מה שהופך אותן בהכרח למורות הטובות ביותר. אולי יותר משהגינקולוגיה בארץ זקוקה לרופאות, היא זקוקה לקולותיהן של המטופלות.

 

תגובת יו"ר האגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, פרופ' איתן לוננפלד: 

"האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה במסגרת ההסתדרות הרפאית בישראל מאגד בתוכו רופאות ורופאי נשים שטובת המטופלת עומדת לנגד עיניהם בכל אינטראקציה של מטפל-מטופלת. האגוד עוסק בחינוך המקצועי של המתמחים במיילדות וגינקולוגיה לאחר שסיימו את תהליך הכשרתם הבסיסי במסגרת בתי הספר לרפואה ובשנת הסטאז'. אנו כאגוד נמצאים בקשר הדוק עם קרן בריאה והעומדת בראשה ושמחים לסייע בכל מה שתלויי בנו על מנת להפוך את חווית המטופלת לחוויה חיובית. האיגוד תומך ללא סייג בטיוטת הנוהל כפי שהופץ ע"י משרד הבריאות".

תגובת משרד הבריאות:

"משרד הבריאות רואה חשיבות גדולה במיגור תופעות של הטרדות מיניות בין מטפל/ת למטופל/ת. כיום, קיימות תלונות ספורות כל שנה בתחום הטרדה מינית של מטופלים על ידי גניקולוגים. המשרד עובד על נוהל אשר מטרתו לחדד את הרגישות הנדרשת בעת מתן טיפול רפואי במערכת מכבדת ורגישה, על ידי מתן הנחיות להתנהלות במהלך מפגש רפואי וכן להנחות את המערכת לאופני הנגשת המידע על זכויות המטופלים בנושא, ועל דרך הטיפול במקרה של הטרדה מינית".