מלכת הנשף

מי שמסתובב בחנויות בגדים יוקרתיות לאחרונה, בטח שם לב לתיכוניסטיות הצובאות על הקולבים. הנערות המתכוננות לערב החשוב יותר בחייהן כרגע, תרות כמוכות אמוק אחר הפריט הקריטי: השמלה המושלמת לנשף הסיום. אם אתם לא יודעים מה זה, כנראה שנולדתם לפני הניינטיז ואתם יכולים רק לדמיין סצנות בלתי נשכחות מבוורלי הילס 90210.

מי שממש לא צריכה לדמיין היא מעיין יוגב, אוטוטו 18. למעשה, גם אין לה זמן לזה. היא עסוקה מאוד בימים אלה. בין הלימודים לבגרויות היא צריכה להתכונן לנשף, להפיק את שלל המסיבות מסביב לנשף וגם לארגן טיול של עשרה ימים לאמסטרדם וברלין. לא פשוט.

מעיין היא מלכת מלכות הכיתה – הבחורה שכולן היו מוכנות להתחלף איתה, המקבילה הישראלית של סרינה מ"אחת שיודעת", אם תרצו. לא במקרה מצאנו אותה ב"תיכון אלון" ברמת השרון, תיכון לאומנויות ששמו נקשר לא אחת בפרשיות סמים ורצח. בשנת 1996 רצח תלמיד התיכון רעי חורב את אסף שטיירמן, שלוש שנים אחר כך נעצרו חמישה תלמידים בחשד לאונס ורק לפני שנתיים נחקרו עשרות תלמידים על עישון וסחר בסמים קלים. בדיוק כמו בהוליווד, ילדים רעים מבית טוב הם הלחם והחמאה של כל דרמת נעורים משובחת.

"עכשיו זו ממש תקופה של אטרף", פותחת מעיין. "אם יוצאים בלילה אז קמים ב-11-12, אם יש מבחן אז לומדים אליו, אחר הצהרים נפגשים פה עם חברים ואחר כך זורמים ויוצאים בלילה. יש ים ומלא ספורט. ויש גם את הנשף".

אנחנו קובעות להיפגש בבית קפה ברחוב סוקולוב בעיר, מקום המרבץ החביב עליה ועל חבריה. היא מגיעה במכנס קצרצר, קוקו כאילו זרוק ומשקפי שמש נכונים של רייבאן. כחובבת אופנה מושבעת, לא תתפסו אותה לא מוכנה. "ראיתי במגזין כתבה על שמלות כלה, והייתה שם שמלת הכלה הכי יפה שראיתי בחיים של אניה פליט", מספרת מעיין. "אמרתי 'אני מתחתנת עכשיו רק בשביל לקנות את השמלה הזאת'. יום אחד נסעתי ליום כיף עם חברות והיינו באזור של הסטודיו שלה אז נכנסו. בחרתי בחצאית מקסי וגופייה שעשויות מאותו בד, בצבע אפור כהה עם קצת גוון של כסף. זה ארוך, עם מחשוף עד הבטן ותחרה עד הצוואר. עכשיו זה הכי החיפושים של השמלות, אז כולן כאילו עפות על זה וכבר שנים מתכננות את השמלה האולטימטיבית".

מסיבה בבית עם בריכה

השמיניסטים שמסיימים השנה את התיכון נולדו ב-1994. קוראים להם "דור ה-Z", אבל אולי בכלל צריך לקרוא להם דור הפייסבוק. הם נולדו לעולם דיגיטלי – מעולם לא שלחו מכתב בדואר ואת "בריטניקה לנוער" החליפו בוויקיפדיה. החיזורים הרומנטיים הפכו אצלם ללייקים, לפני הצבא הם יטוסו לטיול יוקרתי באירופה ואת שאר הזמן הם מבלים בבתי קפה או בזלילת סושי.

אנחנו מזמינות קפה קר, אני מבקשת את שלי עם מנה כפולה של אספרסו, מעיין הולכת על דל שומן ונטול קפאין. מודעות בריאותית זה משהו שמאוד מעסיק את הדור שלה. מקדונלד'ס? הכי דור ה-Y. מעיין מקפידה לרוץ חמישה קילומטר פעמיים בשבוע וגם לשמור על עור הפנים. "יש לי סבון מיוחד לפנים, קרם לחות עם קרם הגנה לבוקר וקרם בלי קרם הגנה שאני הולכת לישון איתו. יש לי קרמים לאחרי המקלחת. לק אני שמה לעצמי פעמיים בשבוע, ברגליים אני שונאת להתעסק אז רק שיוף ולק".

מעיין לומדת במגמת תיאטרון ומסיימת בגרות בהצטיינות. בקרוב היא תיפרד מהחיים היפים ותצא לשנת שירות בדימונה, אחר כך תתגייס כמו מרבית חבריה לתפקידים נחשבים בצה"ל. עכשיו היא בעיקר דואגת לאפטר. אני מתבלבלת, היא מתנדבת להסביר. "יש מסיבת סיום שיש לה אפטר, יש מסיבת סיום של הכיתה שיש לה אפטר, ויש את הנשף, אז יש המון ארגונים. למסיבה שלנו אני מארגנת את האפטר אז אני כל הזמן עסוקה בלאסוף כספים וכאלה. ויש את המסיבת סיום הרגילה שהרכזת אמרה לי היום שהיא רוצה שאני וחבר ננחה אותה, אז גם יהיו חזרות בקרוב".

מה יהיה באפטר שאת מארגנת?
"זה לא דברים שבא לי שהורים יקראו. בכללי זאת מסיבה של כל החברים בבית של מישהו, לרוב עם בריכה וכמויות נדיבות של אלכוהול. אצלנו יש דברים מפגרים ושטויות בדרך כלל. נגיד באפטרים של התיאטרון עושים חבילה עוברת או משימות כמו לפתוח את המקרר ולמצוא את הדבר הכי מגעיל שיש ולאכול הכל בבת אחת, או ללכת לבן אדם שעומד מולך ולדפוק לו נשיקה".

"כולם בונים על מלך ומלכת הנשף, אבל בצחוק"

עונת הנשפים של התיכוניסטים עמוסת אירועים, אבל הנשף הוא ללא ספק החשוב מכולם. מעיין וחבריה נמצאים בשיאן של ההכנות, ולמעט סעיף השמלה, הרבה דברים עדיין לא סגורים. "אנחנו מנסים להיות מגניבים, אנחנו רוצים להיות כאילו היפסטרים ולדפוק הופעה קולית. אבל ברמת השרון אין באמת היפסטרים, רק כאלה שמנסים להיות. אמרנו שנבוא על סגוויי, קורקינט חשמלי, אופניים, חד אופן – לא יודעת אנחנו מחפשים משהו. יש כאלה ששוכרים אוטובוס עם גג נפתח".

הנשף של השכבה של מעיין מתקיים השנה בטראסק, אולם האירועים שבנמל תל אביב שלרוב מאכלס חתונות. הזיווגים לנשף נקבעים כבר בכיתה י'. "זה משהו שקובעים ישר כשנכנסים לתיכון, בלי סיבה מיוחדת, זה פשוט קטע כזה. אז כולם סגורים כבר מאז. גם אם יש לך חבר זה לא משנה – מי שקבעת איתו בכיתה י' איתו תלכי לנשף".

למעיין, אגב, אין חבר כרגע. למזלה, היא עדיין מיודדת עם בן הזוג שלה לנשף, לחברותיה אין כזה מזל. לפני שהוא יאסוף אותה, לבוש בחליפה, מעיין וחברותיה יעברו יום הכנות מיוחד. "יש דיבור על לעשות יום כיף. בעיקרון כולן נפגשות לעשות ציפורניים ואז כולן עושות שיער ואיפור ומתארגנות יחד והולכים לבית של הביפור (before – ל.ש) והכל נורא כזה... אבל זה יוצא יום שבת וזה באסה וצריך לראות מה עושים".

הבית של הביפור?
"הביפור נשף. זה בבית של אלה שיש להם בתים גדולים וחצרות".

ה"ביפור", למי שעוד לא הבין, הוא המפגש החברתי לפני האירוע. החבורה מתכנסת באחד הבתים, כולם מצטלמים ביחד, שותים קאווה ונוסעים לנשף. "זה בעייתי כי החברויות משתנות מאז כיתה י', אז לא כל כך יודעים מי יילך לאן", מסבירה מעיין.

יש מלך ומלכת הנשף?
"ברור. אני לא יודעת איך קובעים את זה, אני חושבת שיש הצבעה או משהו. כולם בונים על זה וכולם בתחרויות ביניהם. אבל בצחוק כזה".

מה קורה בנשף עצמו?
"אצלנו זה עם המורים, אז אין שתייה או דברים כאלה. נגיד בבית ספר אחר ברמת שרון זה בלי המורים אז יש מלא שתייה ובלאגנים וזה".

אז מה, באים סחים?
"לא. בשביל זה יש את הביפור".

מה אתם שותים?
"ככל שמתבגרים המטרה של השתייה נהיית אחרת, פעם זה היה בוא נרד על בקבוק וודקה עכשיו שותים יין לאט ובכיף, בירות. לא 'בוא נדפוק את הראש' אלא יותר בקטע של לתפוס ראש".

כמה כסף יוצא לכם להוציא על היום הזה?
"שמלה זה הקטע הגדול. יש את אלה שמוציאות 1,000 שקל ויש את המגזימות שעוברות את זה. יש כאלה שהולכות לתפור במיוחד אצל יוסף וכאלה. החלום שלי היה הכי למצוא שמלה וינטג' יד שנייה. איפור שיער זה כמה מאות שקלים. ועוד 150 שקל השתתפות. זה המון כסף".

להיראות באותו בגד זה אסון

מעיין יוגב וחבריה לא משקפים את המעמד החברתי של כל התיכוניסטים בארץ. מדובר בחתך אוכלוסייה ממעמד גבוה יחסית. ובכל זאת, חשוב להדגיש שלא מדובר בפרינססה מהגיהינום, אלא בבחורה אינטליגנטית ותלמידה מצטיינת שכמו לא מעט מחבריה גם עובדת קצת בחנות בגדים כדי לקבל מושג על התנהלות כלכלית עצמאית.

רוב בני השכבה שלה מחזיקים כרטיס אשראי, עובדים קצת, ועוזרים להורים לעמוד בהוצאות המטורפות שיש לטינאייג'ר בימינו. מדובר בסכומים עצומים, ומספיק להציץ במגרש החנייה של בית הספר כדי לקבל מושג על כמה. "בשכבה שלי יש קטע של מיני קופר, ג'יפים של ג'יפ", מספרת מעיין. "יש חניון ענק ותצוגת אופנה כל בוקר. זה עצוב, אבל זה לא כזה מוגזם. אני לא קיבלתי אוטו כי זה לא בחינוך של ההורים שלי, אבל יש לי חברות שכן קיבלו".

איפה אתן קונות בגדים?
"יש את חבורת טופ שופ – שכאילו מה שיוצא מגיע אלייך לארון בבית. יש את H&M וזארה אבל זה מאוד מקובע וכולם לובשים אותו דבר. אני מפחדת לדרוך שם כי אם אני אראה משהו יפה אני מרגישה שאני חייבת לקנות אותו ויום אחרי אני אראה אותו על מישהי אחרת וזה עצוב נורא".

להיראות באותו בגד זה אסון?
"כן".

כמו בכל תיכון בארץ, שלא לומר בעולם, גם בתיכון אלון יש חלוקה ברורה לקליקות. "יש את האלה שהם החנונים, יש חבורות של אנשים שנראים אנטיפטים אבל עד שלא תדבר איתם אתה לא יכול לדעת", מבארת מעיין. "יש חבורה של היפסטרים והם קוראים לעצמם הגייז. יש את חבורת האמריקאים שמדברים אנגלית כל הזמן, יש תיאטרוניסטים, אנחנו גם סוג של קבוצה. זה אופי מאוד ספציפי כזה קופצני ושמח. יש את הצופיפנקים, הפוסטמות, הערסים, אבל פוסטמה בקטע טוב. זה חמוד".

אחד הטרנדים הבולטים בשכבה של מעיין הוא נסיעה לפני צבא. היא וחברותיה כבר קנו כרטיסים לאמסטרדם וברלין ושכרו שם דירות "חלומיות". אחרי שתחזור מחכה לה נסיעה משפחתית לברצלונה. "יש כאלה שנוסעים לתאילנד, אבל לדעתי זה יותר לאחרי צבא. מסיבות, שופינג בתי קפה, מוזיאונים, זה הכי טוב בעיני. כשאני באטרף של לימודים אני פותחת את האתר ומסתכלת על הדירות שהזמנו כדי לקבל קצת מרץ".

דבר אחד מפריד בין הנשף של תיכון אלון לבין הגרסה הטלוויזיונית האמריקאית – חדר בית מלון שבו מאבדים לראשונה את הבתולים, לאור נרות כמובן. זה לא עניין של תקציב, אלא פשוט קשה למצוא הרבה תיכוניסטיות שהגיעו לסוף י"ב בבתוליהן. מעיין האצילית מסרבת כמובן לדבר על הנושא, אבל מספרת שעל פי מיטב ידיעתה יש בנות שמתחילות לעשות סקס כבר בגיל 14, ויש שמחכות יותר, פחות או יותר כמו שהיה מאז ומתמיד. מה שכן חדש, זה אופן החיזור של ילדי דור ה-Z.

בשנות השישים, כשבחור חיבב בחורה הוא הזמין אותה למסיבה והביא לה פרח. ילדות שנות ה-80 היו משאירות פתקים, ומחכות לבחור שהן מחבבות "במקרה" ברחוב שלו. אבל היום לא צריך את כל כאב הראש הזה. כשיש פייסבוק – לייק אחד אומר הכל. "לפני כמה זמן נדרתי נדר לחברות שאם אני מחליטה שאני בעניין של מישהו, אז לא בפייסבוק", אומרת מעיין, "אבל אין מה לעשות זה הכי קל והכי כיף. יש זמן לחשוב מה לכתוב. מישהו עושה לייק את אומרת 'אוקי סבבה, בוא נראה מה מתקדם מכאן', את יכולה לראות מי החברים שלו, ואם נגיד הוא מחייך ברוב התמונות הוא בטח בן אדם אופטימי".

ואז איך זה עובד?
"מתחילים מלייק פה לייק שם, ואז עוברים לצ'ט ו'מה אתה עושה היום', 'אה מגניב', ואז 'אולי נתראה פה', ואז 'בוא נחליף שנייה טלפונים', ומתחילים לדבר בטלפון, ואז ווטסאפ ואז 'טוב בוא ניפגש'".

"החיצוניות חשובה בגלל הפייסבוק"

שלושה שבועות לפני הנשף הגדול, עוד לא נמצאו הנעליים שיהלמו את השמלה של מעיין. היא מגייסת את שתי חברותיה ענבר גן וליאור קנטור לסיבוב רכישות במתחם התחנה בתל אביב. מתברר שאני מספיק מבוגרת בשביל להיות נהגת מלווה, ועוד מתברר שהדור של מעיין מציית באופן נחרץ לחוקי התנועה. הם לא נוהגים שיכורים, חוגרים גם מאחור ומפחדים פחד מוות מהמפגש הראשון עם שוטר תנועה. "אנחנו דור שמקבל הכל", מאבחנת ענבר. "כל מה שאני רוצה לדעת אני ישר יודעת, כל מי שמדברים עליו אני ישר רואה, הכל נורא מהר, אין לנו דחיית סיפוקים בכלל".

"אני לא מסכימה", חורצת ליאור. "זה נכון שהיום אנחנו יודעים הרבה יותר, אפילו מהבחינה הכי בסיסית של בריאות ודיאטה, ודווקא בגלל זה אנחנו דור מאוד מאופק, פעם אנשים היו מדברים אחד עם השני".

מעיין: "אבא שלי מספר שהם היו הולכים לים בשביל להישרף, אנחנו נורא מקפידות על קרם הגנה".

המראה החיצוני תופס נדבך מרכזי בחיי השלוש. "זה חלק מהותי מהחיים שלנו", אומרת ליאור. "החיצוניות היא כל כך חשובה בגלל הפייסבוק", מוסיפה ענבר, "זה לא שיש לי 250 חברים בפייסבוק, יש לי 1,000".

מעיין: "לי יש 1,500 חברים, וכל פעם שאת נכנסת לפייסבוק יש לך עוד שני פרינד ריקווסט. לפעמים יש אינבוקס של 'נראית טוב, מה קורה?', כאילו אתה רוצה להכיר אותי על סמך זה שאני נראית טוב?!".

כשאני שואלת מתי נראה להן שיתחתנו שלושתן עונות פה אחד "27!". מתברר שזה הגיל האולטימטיבי. "זה נורא כיף שההורים צעירים", מסבירה ליאור, "ושבתמונות חתונה נראים צעירים ויפים", מוסיפה ענבר.

אנחנו עוברות בין החנויות. כשאחת הבנות רואה משהו שהיא מתכננת לרכוש היא מיד מצלמת ושולחת את התמונה לתפוצה נבחרת בווטסאפ. מתברר שאפליקציית הסמסים החינמית מככבת, ומשמשת בעיקר לדיונים קבוצתיים. "יש מלא גרופים", מסבירה מעיין, "קבוצת ההיפסטרים למשל קוראת לעצמה הגייז בווסטאפ. לי יש את הקבוצה של החברות, את קבוצת הקולולו, את הגרופ של החברה של השנת שירות ואת התיאטרוניסטים".

מה פאתטי בעיניכן? למה אתן בזות?
מעיין: "לאנשים שכותבים סטטוסים פאתטיים, לפרחות, לאנשים שמנסים להיות מה שהם לא".

ענבר: "אנחנו פשוט אנטי-פרחות אבל נראה לי שאנחנו צריכות לקבל כאפות בצבא".

ליאור: "לערסים מגעילים, ליחצני מסיבות, כל האיכסה".

מעיין: "לסטלנים 24/7, אנשים שכל היום מעשנים כי הם חושבים שזה מה שעושה אותם בוגרים. זה מגוחך בעיניי". כן, מתברר שאל-סם זה כאן. נכון שיש קומץ לא קטן בשכבה שמעשן גראס, אבל מעיין וחברותיה מעידות על עצמן שהן לא מתקרבות לזה.

כל אחת מהשלוש מתגייסת לשירות מלא בחודשים הקרובים. לפני כן הן יעברו בדיוטי פרי. הן צעירות, יפות וחכמות להפליא. בעוד רגע הן יעלו על השמלות הנוצצות, ישיקו כוסית וינציחו את הרגע שבו הן נפרדות מהתיכון ומהנעורים. בינתיים, כל מה שהן רוצות זה לעשות קצת כיף.

>> לכל כתבות המגזין

>> ככה תהיי מלכת הנשף: הצעות ללבוש מלא סטייל