באחד ממכוני היופי שבמרכז אלמטי, קזחסטן, יושבת נערה בת 16 לצד אמה הלבושה בקפידה. האם תוקעת את עקביה אל תוך השטיח ומותירה בו סימנים. היא ובתה הגיעו לכאן לטיפול פנים. לא, הנערה לא סובלת מפצעי בגרות. היא כאן כי יש על המצח שלה איזה קו עדין, בלתי נראה, שאם לא ישותק יהפוך בעוד כמה שנים לקמט. אסור שזה יקרה.
"כל נושא הטיפוח אצלנו מאד מתקדם ופופולרי", אומרת לנה, קוסמטיקאית העובדת במקום. "אני לא חושבת שזה גיל נכון להתחיל איתו, אבל יש כאלה שחושבות שהפנים שלך או של הילדה שלך זה כל מה שיש לך בעולם וזאת הדרך לסדר לה את החיים. אז הן מביאות את הבנות לכאן גם בגילאים האלה. האמא הזאת למשל התחתנה עם גבר שעשה המון כסף. יש לו כבר עוד אישה, צעירה ממנה, ומי כמוה יודעת שהמראה הוא מה שיחזיק אותך".
ואליה, בת 33 שעברה לפני שנתיים עם בן זוגה מאלמטי ללונדון, התחילה להזריק כבר בגיל 25. "פתאום ראיתי קמטים ונורא נבהלתי. דמיינתי איך זה יראה בגיל ארבעים ולא אהבתי את הרעיון. מאז אני מזריקה פעם בשנה, ולמרות שעברנו ללונדון אני נוסעת הביתה לאלמטי ועושה את זה שם, זה זול יותר".
הנשים בקזחסטן לא עוטות חיג'אב, וגם הגברים לא נושאים סממנים דתיים. 70% מהתושבים אמנם מגדירים את עצמם מוסלמים, אבל זו מדינה חילונית. במהפכה הקומוניסטית היא סופחה לברית המועצות, שבנתה בה מחנות עבודה ומתקני ענישה בתקופת סטאלין, מתקני ניסוי בפצצת האטום והקימה בה את תכנית החלל הסובייטית ממנה נשלח אל השמיים יורי גגארין, האדם הראשון שהגיע לחלל.
עם התמוטטות ברה"מ קזחסטן הכריזה על עצמאות. ותושביה היום, כמו רבים מתושבי מזרח אירופה שחיו תחת משטר סובייטי שכפה עליהם אתאיזם, שואפים לחזור למקורות: הם מבקרים במסגדים, משתתפים בטקסי הפולחן ובשנים האחרונות החזירו לאופנה גם את הפוליגמיה.
"יש פה מאבק קשה על הגברים", אומרת דיליארה אחמדג'אדובה, סולנית בלהקה המתגוררת באלמטי. "אין מספיק מהם, ואני לא מדברת על האיכות אפילו. הנשים שלנו יפות ומטופחות והגברים מפונקים כי הם מרגישים את התחרות". גם ואליה תולה את הפופולריות של טיפולי היופי בפער בין אחוז הגברים לנשים במדינה. "זאת מלחמה עליהם", היא אומרת. "לאישה כבר לא אכפת אם לבעלה יש מאהבת או שהיא עצמה המאהבת. הנשים אצלנו הן סחורה, להיות יפה זה כל מה שחשוב, זאת מנטליות שנשארה כמו בהיסטוריה של העם הקזחי, כשריבוי נשים היה מקובל".
"זה מאוד בולט כאן, כי הן רוצות להתחתן", אומר ד"ר רומן יוכט, ישראלי יליד קזחסטן ששב לשם לפני שש שנים. "אני טס המון בתוך קזחסטן והנשים מגיעות לטיסות האלה לבושות בטירוף מתוך תקווה למצוא בטיסה את הגבר הנכון. ריבוי נשים קיים לא רק בקזחסטן, יש לי חבר באוקראינה שיש לו כמה נשים והן יודעות אחת על השנייה. כאן בקזחסטן האישה הראשונה היא החשובה ובניה יהיו היורשים".
"אפילו לנשיא יש ארבע נשים"
היום כשאנשים שומעים על קזחסטן אחד הדברים הראשונים שעולם להם לראש הוא "בוראט", דמות הכתב הקזחי הפרמיטיב מוקף העזים והשוכב עם אחיותיו שגילם סשה בארון כהן. אבל אלמטי, עיר הבירה לשעבר, לא דומה בשום צורה לדימוי הזה. בין פסגות ההרים המושלגות כל השנה פועלת עיר מודרנית, הגדולה ביותר במדינה עם 1.3 מיליון תושבים, שמהווה מוקד של תרבות ומסחר. ככזאת, גם הצרות שלה כבר אחרות לגמרי.
החוק היבש לא אוסר על ריבוי נשים, אבל המדינה לא טורחת לצמצם את התופעה. את האישה השנייה (ומעלה) מכנים "טוקאל", ואת הגבר האמיד והמבוגר, שנושא נשים מאוד צעירות, מכנים בבוז "פאפיק", אבא'לה ברוסית. לפי האיסלם, הפוליגמיה מותרת אך ורק לגברים שיכולים לפרנס את נשותיהם, ולכן מדובר בעוד סמל סטטוס: אם אתה גבר מצליח, אין סיבה שתסתפק באישה אחת.
קנישבאק הוא גבר בן 57. הוא נשוי לשתי נשים מהן יש לו "12 עד 15 ילדים", כלשונו. בכתבה לערוץ הרוסי RT הוא מספר שהחלום שלו הוא 30 ואפילו 40 ילדים, כדי שהאומה הקזחית תמשיך לגדול. "איך אוכל לעשות את זה רק עם אישה אחת?", הוא שואל רגע לפני שהוא נפגש בבית קפה עם שתי צעירות שנכוו מנישואים קודמים. הן מציגות את עצמן, מסירות ממנו את המעיל וניגשות לעניין, "שמענו על פוליגמיה ואנחנו רוצות להיות הנשים שלך". הן לא יודעות שקנישבאק כבר נשוי ומצהירות ששתי נשים זה לא מספיק. "אנחנו נבחר לך עוד שתיים, את הכי טובות שיש. לכל אחת יהיה יום עם המלך, והשאר יטפלו לה בילדים". קנישבאק שבע רצון, הוא מסביר שארבע נשים הן כמו ג'יפ שיכול לקחת אותך להרים, בקלות ובביטחון.
"קזחסטן היא סיפור מורכב", אומר דויד, שם בדוי, בכיר לשעבר בשגרירות ישראל בקזחסטן. "היא לא מדינת ברית המועצות לשעבר סטנדרטית, היא גם מדינה מוסלמית, וריבוי הנשים מכניס ללחץ מאד רציני לא רק את הנשים שאין להן בעל, אלא את כל הסביבה. זה יוצר אווירה שהיא פקטור מאד חזק על כל המערכות שמחלחל לכל השכבות. אפילו לנשיא קזחסטן יש ארבע נשים. אסור לדבר על זה, גם לך אני לא ממליץ להזכיר את זה בכתבה. יש את שרה, אשתו הראשונה, ואחר כך היו לו עוד שלוש מאהבות, כשהאחרונה היא דוגמנית צעירה ממנה יש לו ילדים. וזה האדם שכל העם מסתכל עליו, מחקה אותו".
"נשים מפחדות שהגבר יזרוק אותן כשיתבגרו, אז הן מזריקות בטירוף"
אחמדג'אדובה חזרה לאחרונה לשוק הפנויים-פנויות אחרי שש שנות נישואים, והיא מודאגת מאוד. "כשהייתי נשואה לא יצאתי לשום מקום, ואחרי הגירושים ראיתי עד כמה מזויפים האנשים נעשו, רוצים להשוויץ במה שיש להם. גברים לוקחים מישהי צעירה, הולכים איתה למסגד, מבצעים טקס מסורתי וזהו, יש להם אישה שנייה. יש הורים שלא אכפת להם שהבת שלהם תהיה אישה שנייה כזאת, העיקר שתהיה לה דירה, רכב ונסיעות לחו"ל, והם לוקחים אותה בגיל 16 להזריק חומרים".
ואיך הנשים מקבלות את זה?
"אני חושבת שזה בזוי, אבל יש כאלה שמחפשות 'פאפיק' כזה שיחזיק אותן, או מפחדות שהגבר שלהן יזרוק אותן כשהן יהיו טיפה מבוגרות יותר, אז הן מזריקות בטירוף. לא מזמן נכנסתי לוויכוח בפייסבוק. מישהו שאל, 'מה אתם לא אוהבים באישה כשאתם אוכלים איתה במסעדה?', והתחילו לענות לו דברים כמו אם המניקור שלה לא מספיק טוב או אם היא לא הורידה שיער באיזה מקום. איזה מן גברים אתם שזה מה שמעניין אתכם בכלל?".
דויד, שמגיע מבחוץ, מרגיש את האווירה ביתר שאת. "יצא לי לדבר עם נשים שהבעלים עזבו אותן, נשים חזקות ומדהימות שהבעל לקח מישהי צעירה תחתן. יש שם המון נטישות, וגם להן נשבר שהגברים שלהן כל ערב הולכים לחפש נשים בסאונות ולהן אין יחסי אישות עם בעליהן. הגברים שם לא מגיעים לקרסוליים של הנשים. יש שם אנרכיה מוחלטת במערכת היחסים".
"בניגוד לאוקראינה או גאורגיה, לקזחסטאן לא הייתה מסורת לאומית לפני העידן הסובייטי, ואחת הדרכים לבנות את הזהות הזאת היא התבססות על עבר מדומיין", מסביר ז'נייה פרומין, הכותב תזה בנושא אסלאם פוליטי במרכז אסיה הפוסט סובייטית. "הממשלה הקימה מפעל שלם של המצאת עבר לאומי שלא קיים וזה הוליד בין היתר נוסטלגיה דתית. הדת מצד אחד מגבשת אותם, אך מצד שני מולידה דברים שליליים כמו ריבוי נשים. למעשה מדובר בפרשנות של האיסלאם, הקוראן דווקא ממליץ לדבוק במונוגמיה".
ואליה ממשיכה את הנקודה, "כשברית המועצות התפרקה העם הקזחי רצה לחזור למקורות שלו, לשפה שנלקחה מהם. ריבוי הנשים הוא תגובת נגד לכל מה שהיה אסור. אז אתה לא יכול להתחתן עם שלוש נשים בעירייה, אבל אתה הולך למסגד כי מול אלוהים זה אפשרי".
הכרת נשים שהפכו להיות הנשים השניות?
"כן, הייתה ילדה בעבודה שלי, בת עשרים. מישהו בן 40 לקח אותה, הביא אותה לדובאי והיא יושבת שם בדירה שהוא קנה לה, כמו ציפור בכלוב זהב. יש לו משפחה פה והיא שם. זה מאד מקובל לקחת את הנשים לשם ושם לעשות ילדים. כל ההתעשרות הזאת מקבלת צורה מאד מכוערת וכל קחזי מכובד יש לו מאהבת, כי הוא יכול".
רואים את הרוסים, ומעתיקים
לפני מספר חודשים ד"ר נמרוד פרבר, מומחה בכירורגיה פלסטית, הוזמן לכנס של רפואה אסתטית בקזחסטן. הכנס מתקיים זאת שנה חמישית. "לא ידעתי למה לצפות", אומר פרבר, "אם הם מתקדמים בתחום או לא. כשהגעתי לשם הופתעתי לגלות שזאת מדינה מאד מתקדמת, והנשים שם מתחילות להזריק כבר מגיל 25. זה קונצנזוס. גם גברים שם, אגב, עושים ניתוחים וטיפולים אחרים".
פרבר מאמין שזו תופעה חיובית: הרי אנחנו מתחילים להזדקן כבר מגיל עשרים והחברה לא אוהבת אנשים זקנים, אז למה לדחות את הקץ? "בארץ יש תפיסה מוטעית לפיה הטיפולים נולדו לטובת מבוגרות שרוצות להראות צעירות יותר, אבל זה לא המצב", הוא אומר, "זה הולך ומשתנה. היום אנחנו לא מדברים במושגים של אנטי אייג'ינג אלא פוזיטיב אייג'ינג. להזדקן, אבל בחן".
גיל עשרים הוא גיל נורא צעיר, זה נראה לי קיצוני להזריק חומרים מעכבי קמטים בגיל הזה.
"קיצוני זה עניין של פרשנות".
קזחסטן עצמאית כבר 26 שנה, אבל אי אפשר למחוק מאות שנים של שליטה רוסית. הערים הגדולות עדיין מושפעות מהבטון טון של מוסקבה, והבון טון הוא למלא קמטים, לנפח שפתיים, ישבנים ושדיים. ולא מדובר במשהו שצריך להסתיר: רבים מהבלוגרים והבלוגריות המפורסמים ברוסיה מציגים לראווה את שגרת ההזרקות שלהם, מפרסמים מנתחים פלסטיים ומקדמים טרנדים של ניפוח שפתיים וישבן. קזחסטן, כמו מדינות אחרות מסביב, לומדת ממוסקבה ומאמצות באהבה את הנעורים המלאכותיים.
"אלמטי נמצאת בסוף העולם", ממשיך דויד. "זה לא כמו מוסקבה שהיא גדולה וחזקה ויש לה את העוצמות שלה וגם הניידות לאירופה, וזה לא כמו קייב שגם היא קרובה להכל, אלמטי סגורה ובתוכה יושבים כשני מיליון תושבים ומשעמם להם והם מעתיקים את מה שהם רואים. יש לי חברים בעלים של מרכזי יופי ואני רואה מה הולך שם. כולן מוזרקות בחומרים דמויי בוטוקס, ועכשיו הגדלת ישבנים נכנסה לאופנה. גם הגברים שם חזק בעניינים, לא כמו הנשים, אבל גם הם, בעיקר ילדי עשירים".
"אצלנו בישראל הנשים מתחילות להזריק בגיל שלושים, אבל לטעמי זה מוקדם מדי גם", אומרת נונה, הקוסמטיקאית שלי כשאני מעלה בפניה את סוגיית קזחסטן, "ברוסיה ואוקראינה הן עושות את זה כבר בגיל 18 ואף אחת לא צריכה את זה, זה לאנוס את הטבע שלנו כל ההזרקות האלה".
הרופאים אומרים שהגישה השתנתה וזה לא אנטי אייג'ינג אלא פוזיטיב אייג'ינג.
"זה הכל פוזיטיב כסף", היא מבטלת את דברי בחוסר סבלנות, "הנה, אחת העובדות שלי עזבה לקזחסטן ופתחה שם קליניקה, היא משגשגת ופורחת כלכלית מכל הטיפולים האלה. שלא יבלבלו את המוח עם פמיניזם כשמדברים על הזרקות ושאר העניינים. האישה חייבת להיות צעירה ויפה וזה מה שהחברה דורשת ממנה, ומה פמיניסטי בזה?".