בגיל 48, אחרי שבע לידות, חווה (שם בדוי), חרדית מהזרם הליטאי תושבת ירושלים, החליטה שהגיע הזמן להעניק גם משהו לעצמה. "אחרי כל כך הרבה הריונות הגוף משתנה", היא מספרת. "תמיד הייתי רזה ועד הילד רביעי הצלחתי לחזור לעצמי אחרי כל לידה, אבל מהילד החמישי אין מה לעשות. בשני ההריונות האחרונים עליתי בכל פעם 18 קילו, ואלה שומנים שקשה להוריד. הם גם הגיעו, ברוך השם, בהפרש של חצי שנה, והגוף לא מתאושש מזה בקלות. אז התחלתי לברר על שאיבת שומן. חשבתי על זה הרבה, הלכתי לייעוץ ובחורף החלטתי לעבור את הניתוח".
מה הרב אמר?
"כתבתי לו שמדובר בניתוח אסתטי מבחירה, מבלי לפרט יותר מדי, והוא בירך אותי".
חווה הגיעה למרפאה של ד"ר ליאורה הולנדר, שגייסה צוות חדר ניתוח שכולו מורכב מנשים, מהמרדימה ועד האחות המסייעת. "בעלי מאוד שמח, ואמר שהוא לא ידע לפני כן שזה כל-כך משמעותי עבורי, ועכשיו הוא מבין. הייתי עושה את זה עוד פעם אם היה צריך. כייף לי להראות טוב ולקנות בגדים. קודם זה היה סיוט עבורי לקנות חצאיות, הירכיים שלי בלטו ועכשיו אני ממש שמחה".
מדובר בתופעה שזכתה לברכתם של רבנים בכירים: יותר ויותר נשים חרדיות בוחרות לשפץ את גופן אצל מיטב הפלסטיקאים. הן אמנם ולדניות מצטיינות, אבל רוצות להרגיש יפות בדיוק כמו כל אישה אחרת. "יש הרבה יותר מודעות היום לחיצוניות", מסבירה חווה, "אני הולכת לחדר כושר לנשים בלבד והוא תמיד מלא בנשים חרדיות בכל הגילאים. זה גם מאוד מקובל אצל צעירים וצעירות בתקופת השידוכים. עדיין לא הייתי אומרת שכולם רצים לעשות את זה, אבל זה נהיה פופולרי יותר ויותר".
ויכתתו חרבותיהם לאזמלים
זה לא חדש שנשים חרדיות כבר מזמן לא מסתתרות מאחורי השביס. מי שיסתובב בבני ברק או בשכונת גאולה בירושלים יגלה נשים מטופחות בכל גיל – פאה, למשל, עולה 6,000 שקל, ויש אחת לחול ואחת לשבת. החצאיות הארוכות הצנועות לעתים קרובות מעוצבות על ידי מעצבים; הכמות הגדולה של בריתות, בת מצוות, חגיגות אירוסין וחתונות מפרנסת מותגים יקרים, והצורך למצוא שידוך שולח צעירים וצעירות אל המנתחים והאורתודנטים. עכשיו הנשים החרדיות שוב מיישרות קו עם החילוניות – והולכות אל המנתח.
"בחמש השנים האחרונות אנחנו רואים עליה משמעותית בכמות הנשים הדתיות וחרדיות בין המנותחות", אומרת ד"ר הולנדר, מומחית בכירורגיה פלסטית. "אני יכולה להעיד, גם בתור אישה דתייה, שהשאיפה ליופי היא חוצת תרבויות, לאומים ודתות.
הרבנים מאשרים את זה?
"כן. זו אוכלוסייה שמתייעצת עם רבנים לגבי הרבה מאוד צעדים קטנים ביום-יום, וברכה מהרב זה משהו מאוד משמעותי עבורן, בלי ברכה שלו הן לא נכנסות לניתוח".
מה הם הניתוחים הפופולרים במגזר?
"יש לי הרבה ניתוחי פנים ובטן. נשים החרדיות הן נשים ולדניות והבטן מתרופפת, וזה מאוד מפריע בלבוש. חשוב להן להראות טוב ואסתטי והבטן מציקה ופעמים רבות במקום ללכת עם כל המחוכים וחגורות בטן הן בוחרות לעושת ניתוחים. יש גם מתיחות או שאיבות מהצוואר. ניתוחי פנים ועפעפיים מאוד נפוצים, זה אחד האברים היחידים שתמיד חשופים אצלן. אצל צעירות ניתוחי אף פופולריים, כי הוא נורא משמעותי בשידוך".
מה עם ניתוחי חזה?
"הם מעטים, ביחס לאוכלוסייה החילונית, עושים את זה בעיקר במקרים א-סימטריה ניכרת, חזה שטוח לחלוטין או חזה ענק שמציק. הנשים החרדיות והדתיות עושות בד"כ דברים יותר סולידיים, הן לא מחפשות להנכס לביקיני עם ציצי בולט".
במה עוד האוכלוסייה החרדית דתית שונה מהחילונית?
"יש להן שיתוף פעולה מדהים עם הבעלים שלהן, זה משהו שאני לא רואה בחברה החילונית. החרדיות באות לכאן בזוגות, בן הזוג שותף מלא לכל התהליך, זה מעורר קנאה. לעומת זאת, יש נשים חילוניות שבאות לניתוחים ובכלל לא מספרות לבעל שלהן שהן נכנסות לניתוח".
מנתח פלסטי אחר, ד"ר נמרוד פרידמן, מוסיף שבשוליים, יש גם יותר ניתוחים פלסטיים לגברים. "ניתוח שכיח מאוד דווקא בקרב גברים ממגזר זה הוא ניתוח העלמת שד לגבר".
בהיותו גבר, פרידמן מודע היטב לרגישויות באוכלוסייה החרדית: "נכון שאין לחיצות ידיים בין גבר לאשה, אבל הן מוכנות למערכת היחסים המקובלת בין רופא למטופלת ולא מביעות אי נוחות לחשוף את גופן. הרופא אמנם גבר, אבל במעמד איש מקצוע. בדיוק עכשיו הייתה לי מטופלת שהבקשה הראשונה שלה היתה שבחדר ניתוח יהיו רק נשים, ואז בפגישה השנייה היא תיקנה את עצמה וביקשה שבחדר יהיה הצוות שאני סומך עליו ושאני בוחר, גם אם מדובר בגברים. רגישות נוספת היא נושא החשאיות וסודיות שמאוד מאוד חשובים במגזר הזה. מאוד חשוב להן לשמור על סודיות עד כדי כך שהן מבקשות שהן ייצרו איתנו קשר לקביעת ביקורות לאחר ניתוח ולא אנחנו איתן. אנחנו מציעים להן כניסה נפרדת וחדר המתנה מבודד. חשש נוסף שעלה בקרב אחת הלקוחות החרדיות שעשתה אצלי ניתוח הגדלת חזה הוא הפחד שהחזה ייצא גדול מידי ושיבינו שעברה ניתוח".
לאה מסכימה שהרגשה אישית טובה לא נוגדת אמונות ודתות, אפילו להפך: "זה מאוד חשוב שכל אישה תרגיש עם עצמה טוב. השם ברא אותנו עם גוף ופנים, לא רק עם פנימיות, ולכן חשוב להראות טוב".
איזה תגובות קיבלת?
"בעלי לא הבין למה אני רוצה לעשות את זה ומה פתאום אכפת לי כל-כך מאיך שאני נראית והוא לא התחבר לזה. אחרים פחות שמו לב, הרי אני לא מסתובבת בביקיני".
"ניתוחים במגזר הדתי זה לא דבר חדש", מאשר גם ד"ר דב קליין. "יש לי מטופלים ומטופלות שמגיעים מירושלים ומבני ברק, מכל פלחי הדת. אין כמעט הבדלים בין המטופלות החרדיות לחילוניות. יש לי כבר משפחות שלמות שמגיעות, סבתא שהייתה מרוצה והביאה את האימא וגם את הנכדה".
אשת חיל גיהצה
בעזרת השם והמדע, מזרק הבוטוקס הפך להיות רכיב מאוד שגרתי בקרב נשות החברה החרדתית, ומספר מכונים בירושלים ובבני ברק מציעים גיהוץ לא פולשני לסימני שהשאירו השנים. אחת מרופאות העור האהודות על הקהילה היא ד"ר להבית אקרמן, 43, אם לארבעה ילדים ודתיה לאומית מגבעת שמואל. השמועות מספרות שאקרמן כל כך עסוקה, שהיא מסתובבת עם מזרק בתיק כדרך קבע למקרה שמישהי תצטרך איזה SOS קטן בדרך לאירוע.
"כשנכנסתי לתחום, לפני שמונה שנים, 'בוטוקס' הייתה מילה גסה", אומרת אקרמן. "היום זה שגרתי בדיוק כמו הסרת שיער בלייזר, וכמו שיש באוכלוסייה הכללית יותר מודעות וביקוש לבוטוקס, כך גם אצל הנשים החרדיות. מגיעות אלי נשים חרדיות ודתיות מכל הארץ. אני תמיד מסבירה שזה מעט יקר והן אומרות 'החלטתי שהשנה אני משקיעה בעצמי. השקעתי מספיק בילדים ועכשיו אני נותנת לעצמי מתנה'".
שרה, בת 55 מבני ברק, מגדירה את עצמה חרדית מאוד. היא מקפידה על תרי"ג מצוות, וגם למלא את הקמטים אחת לשלושה חודשים. "כולן אצלנו עושות הזרקות, אבל עושות בשקט", היא מספרת. "לדעתי זה מאוד חשוב בשביל האווירה של הבית והילדים. יש לנו הרבה עבודות בחיים ואחת מהן זה להראות טוב, להרגיש טוב, לתת אווירה טובה בבית. ברגע שאת עושה את הדברים האלה, את מרגישה טוב וכל האווירה בבית היא אחרת".
שרה לא רק מזריקה – היא גם נכנסה תחת הסכין והידקה לעצמה את חגורת הבטן. "היו לי רק שלוש לידות, זה מה שהשם רצה עבורנו, אבל אחת מהן הייתה בניתוח קיסרי וזה פוגע מאוד בשרירי הבטן. הרגשתי שהיה לי כדור בבטן שרציתי לבעוט בו. זה מאוד הפריע לי. היה לי קשה למצוא בגדים שמתאימים לי, היה לי לא נוח, רציתי להתלבש יפה ולא הייתה לי אפשרות. זו מציאות שכל אישה מכירה, דתיה או חילונית. לפני חצי שנה החלטתי לעשות ניתוח וזה עבר יפה מאוד. היה לי חשוב שזו תהיה אישה וגם דתיה. לא הייתי הולכת לרופא, עם אישה יש יותר אינטימיות. אחר כך עשיתי גם הקטנת חזה – זה שיגעון. החזה שלי היה מאוד גדול, לא קשור למימדים שלי, עכשיו הוא נראה משגע. אחר כך עברתי עוד ניתוח למתיחה של הצוואר, סידרתי גם את הלסת, מילאתי את השפתיים עם השומן שהרופאה הוציאה מהצוואר והיום אני נראית הרבה יותר צעירה מגילי. אומרים לי שאני לא נראית יותר מאשר בת 30. זה מרגיש נפלא".
"בוודאי. כל אישה מדברת עם הרב שלה, במקרה שלי שוחחתי רק עם האישה של הרב, היא דיברה איתו והוא נתן את הברכה שלו. הכל כלך כל כך חלק בניתוח, הוא היה הרבה יותר קצר, אפילו המנתחת אמרה שזה הרגיש לה שיש יד מכוונת, שמישהו נתן ברכה".
ומה הניתוח הבא?
"ביום שלישי אני הולכת לעשות ניתוח עפעפיים, זה יהיה משהו משהו. אם את רואה שמשהו טוב, את רוצה למהשיך איתו. למה לא. אם יש אפשרות לאדם להטיב את עצמו, למה לא. זה נתן לי להרגיש יותר יפה, לכבד את עצמי יותר, אני מקבלת כל כך הרבה מחמאות וזה נותן לי כוח להמשיך הלאה. יש לי הרבה יותר מרץ". כדי להמחיש את טענתה, שרה לפתע קוטעת את השיחה ושואלת את הבת שלה "איך אני נראית עכשיו?", בתה נשמעת חלוש דרך הטלפון אך קובעת: "כמו פצצת אטום".