מה למדנו מהצעת הנישואים של צ'נדלר ומוניקה?

"יש סיבה למה נשים לא עושות את זה": הצעת הנישואים המפתיעה

צ'נדלר ומוניקה מ"חברים": כיאה לסיטקום שמתבסס על שרשרת טעויות, גם הצעת הנישואים ענתה על כללי הז'אנר. צ'נדלר רוצה להתחייב בפני מוניקה אבל מעמיד פנים שהוא חושש מהצעד, כדי שההצעה תהיה מפתיעה ומשמחת יותר. מוניקה לוקחת את המושכות ומציעה לו במקום, מה שלא מרצה את צ'נדלר. עוד דבר שמעכיר את האווירה הוא הצעה ספונטנית מצד ריצ'רד, האקס המיתולוגי המשופם והקשיש. צ'נדלר מבין שעליו להתעשת ולהילחם, אבל כולם אומרים לו שהקרב אבוד, מוניקה חזרה להוריה (יה, רייט. כבר לא אמין), וכך הוא נכנס לדירה המשותפת עצוב ומלא חרטה, רק כדי לגלות שהבית מואר בנרות ובאווירה של רומנטיקה בניחוח פצ'ולי. "רציתי שזאת תהיה הפתעה", מתחילה מוניקה לייבב. "יש סיבה למה נשים לא מציעות נישואים", היא אומרת ומצליחה לרגש, מבעד לתסריט הקומי. צ'נדלר מתכופף ומסיים את מה שמוניקה התחילה.
מה למדנו מזה: כשמדובר בהצעות נישואים אין טעם להעמיד פנים, זה תמיד מתפקשש. וגם: ברור שאישה יכולה להציע נישואים, אבל למה להרוס מסורת שעובדת כל כך טוב כבר שנים? האם זה אומר שנצטרך גם להשתין בעמידה?

"רוצה אותך גם בלי טבעת": הצעת הנישואים המפוכחת

שרלוט והארי מ"סקס והעיר הגדולה": הוא - יהודי, קירח, אפו ארוך ולבו גדול. היא - אמריקאית שמרנית ויפהפייה שיכולה להשיג כל אחד וכולם יודעים את זה. ביחד: הם הזוג שהיינו שמחים לעשות איתו שבת.
האהבה הגדולה של הארי ושרלוט מביאה את שרלוט להתגייר - הכל כדי לקבל הצעת נישואים ולעשות המון ילדים שיעברו ברית מילה. אלא שהארי מתמהמה ומתעכב, מה שמביא לפרידה כואבת. שרלוט, היהודייה החדשה, מתייצבת במסיבת פו"פ מהמגזר ונתקלת בלא אחר מאשר הבחור הקירח שלה.
"מכל בתי הכנסת, היית צריכה להגיע לשלי", הוא אומר את אחד ממשפטי הפתיחה היותר מקוריים. שרלוט נחשפת בפניו, מספרת על אומללותה ומבטיחה שתהיה מאושרת ובת מזל גם בלי טבעת על האצבע. אלא שאז הארי מוכיח שהוא ילד טוב ירושלים, ומשליך את המשפט: "זה לא מספיק טוב". הוא כורע ברך ועושה את המעשה הנכון עם השאלה האלמותית: "שרלוט יורק, האם תינשאי לי?".
מה למדנו מזה: פרידה היא לא תמיד סימן רע. לפעמים גבר (טוב נו, גם אישה) צריך להעריך את מה שיש לו ביד, לפני שהוא יורד על הברכיים. זה אמנם לא מומלץ, אבל כשזה נועד להיות – זה נועד להיות, ואין שום דבר רע באולטימטום. אגב, אפילו המומחית אמרה. וגם: קירחים מחפים על זה בג'סטות רומנטיות. 

"אין מישהי שאוכל לאהוב יותר ממך": הצעת הנישואים המושלמת

איידן וקארי מ"סקס והעיר הגדולה": איידן, הנגר הסקסי עם עיני ההאש פאפי, אותו אחד שאוכל את מר ביג לארוחת בוקר ומנסר אותו לחתיכות בצהריים, מאוהב בקארי. הוא אוהב כל דבר בה (מלבד הסיגריות), ורואים את זה בכל מבט שהוא זורק לה, בכל חיבוק שהוא נותן לה, בכל חיוך שהוא מקדיש לה. הוא הגבר הרומנטי שכל אישה רוצה והוא ארוז כמו שגבר כזה צריך להיות: יפה אבל לא בצורה מאיימת. הוא מכין את הצעת הנישואים מבעוד מועד ורוכש טבעת מהסוג שגבר היה רוכש ללא עזרת נשים. כעורה, קטנה ונטולת נוכחות. קארי, כמו כל אישה בעלת דעת, עולה על זה ונזעקת. סמנתה נחלצת לעזרתה ועוזרת לאיידן לרכוש את טבעת החלומות: יהלומים, יהלומים ועוד יהלומים. ואז זה מגיע: איידן הגבוה להפליא כורע ברך באמצע ניו יורק, ומגיש לקארי המפוחדת קופסה. היא פותחת אותה ופניה מוארות (שלא לומר מסונוורות).
"אני אוהב אותך, קארי. אין אחת שאוכל לאהוב יותר. אני רוצה לבלות את חיי איתך. מה את אומרת?". ובכן, היא אומרת כן. חבל שבסוף זה לא קורה.
מה למדנו מזה: מה שקארי למדה מזה, בסוף הפרק. "אולי אין דבר כזה הבחור הנכון, התשובות הנכונות. אולי פשוט צריך לומר את מה שיש לך על הלב". שזה יפה, אבל אם את מתכוונת לשכב עם האקס מעט זמן אחר כך, אולי עדיף להתמהמה קצת עם ה"כן".

"אני דווקא כן רוצה אותך": הצעת הנישואים האימפולסיבית

 "הפעם זה אמיתי": הצעת הנישואים המאוחרת

ג'ים ופאם מ"המשרד": מסתבר שבכל צחוק יש גם אמת רומנטית. אחרי מערכת יחסים כל כך ארוכה, רבת פלרטוטים ותהפוכות, זה היה חייב לקרות ברגע אימפולסיבי אחד. למרות שהאיחוד הצפוי בין ג'ים ופאם היה מובן מאליו, הדרך שבה זה קרה הצליחה להפתיע. התנאים הבשילו דווקא כשפאם עברה ללמוד בניו יורק והשניים ניהלו מערכת יחסים בשלט רחוק.
זה לא שלא היו רמזים מטרימים: התכנון המקורי של ג'ים היה להציע לפאם נישואים על רקע הזיקוקים במסיבת הפרידה מטובי, אבל מאז שהוא איבד את המומנטום, הוא הצליח לבלבל אותנו הצופים ואת פאם מספר פעמים כשהעמיד פנים שהנה זה הולך לקרות. באופן לא צפוי, כנראה שהגעגועים שיצר המרחק שברו את ג'ים, עד כדי כך שיום גשום אחד, כשהשניים נפגשו בתחנת דלק באמצע הדרך בין שניהם, הוא אפילו לא שמע אותה מתלוננת על כך שהיא הייתה צריכה לנסוע יותר לנקודת המפגש - הוא פשוט ירד על ברך אחת ברגע שראה אותה, גרם לה ולנו הצופים להחסיר פעימה, והציע לה להתחתן איתו.
מה למדנו מזה: מה שבאמת חשוב זה לא "הרגע הנכון" או התפאורה המושלמת, אלא רק הבנאדם הנכון להיות איתו.

>> בלי בנג'י ובלי זיקוקים: איך אנחנו באמת רוצות את הצעת הנישואים שלנו