היית מתחתנת בשמלה של אמא שלך? למה לא, בעצם? כי היא לא אופנתית? כי את חוששת מקארמה רעה וממש לא רוצה לחשוב שהגורל של הנישואים הטריים שלך יהיה דומה לזה העגום של הורייך?
בהדרה, מעצבת שמלות כלה, חשבה טוב-טוב על השאלות האלה – והבינה שהיא רוצה להציע לכלות את ההזדמנות להרוויח שמלת כלה חדשה ומדהימה וגם חוויה משמעותית של חיבור. כבר כמה שנים שהיא עוסקת בתפירת "שמלות אקולוגיות" – שמלות חדשות לחלוטין על בסיס השמלות הישנות שהכלות מביאות עימן, בין אם של חברה, של אמא, או אפילו של החתונה הראשונה שלהן עצמן.
"זה גם אקולוגי וגם מאפשר מחירים נוחים בהרבה", אומרת בהדרה, "חשוב לי לא לייצר חומרים נוספים לכדור הארץ, הרי יש כל כך הרבה שמלות שנלבשו פעם אחת וזהו – ואפשר לייצר מהן עוד המון שמלות אחרות".
ליהל פורת תמיד היה ברור שתתחתן בשמלה שאמא שלה לבשה בחתונתה בשנת 1976. "ראיתי את השמלה של אמא תלויה בארון, וידעתי שאני אתחתן איתה", סיפרה. "ואז גיליתי שגם אמא של בן הזוג שלי התחתנה עם אותה השמלה בדיוק מאותה החנות".
"זכיתי באמא עם טעם משובח", סיפרה גם אורי שליידר, ששחזרה את שמלת הכלה הסרוגה בה נישאה אמה ב-1979. "תמיד אהבתי את שמלת החתונה שלה, וסגנון הקרושה שחזר לאופנה מצא חן בעיניי והתאים לאווירה הכפרית של החתונה". ברגע שראתה את השמלה של האם, היה ברור לבהדרה שהיא לא משנה את המהות של השמלה אלא רק מעדכנת אותה - והיא התאימה את המחשוף לגופה של אורי והפכה את השמלה לקלילה וחשופה יותר.
עבור נועם זומרפלד, ההחלטה למחזר את השמלה של אמא שלה שהתחתנה ב-1988הגיעה דווקא ממקום קצת אחר. "עולם החתונות מפוצץ בשמלות חדשות, ובעיניי כל שמלות הכלה נראות בסוף אותו הדבר. לא רציתי לייצר שמלה 'חד פעמית' שתשכב לי בארון בדיוק כמו שהשמלה של אמא שלי שכבה בארון כל השנים, ומאוד נהניתי מהרעיון של להתחתן בשמלה שאמא שלי לבשה. הלוואי שהילדה שלי גם תרצה להתחתן באותה השמלה". את השמלה של אמא של נועם שינתה בהדרה ללא היכר, ולמעשה השתמשה בה כחומר גלם בלבד. "הרעיון שעומד מאחורי שמלה סנטימנטלית הוא לאו דווקא שיראו את השמלה המקורית, אלא לעיתים כמו במקרה של נועם השמלה הופכת לביטנה בלבד", הסבירה.
הכלות מספרות שבעוד רוב התגובות שקיבלו היו חיוביות ונרגשות מאוד, היו גם כאלה שהרימו גבה על הבחירה למחזר שמלה ישנה. "קיבלתי תגובות של: 'מה? טוב...'", מספרת נועם, "היו אנשים שלא ממש הבינו מה משמעותי פה, וחשבו שאני לוקחת את השמלה שאמא שלי לבשה ומתחתנת איתה כמו שהיא, בלי שינויים. חשבו שאני אראה כמו תחפושת של פורים. זה לא הפריע לי כי הייתי בטוחה במה שאני רוצה, ולשמחתי – אותם אנשים מאוד התלהבו מהתוצאה הסופית כשהם ראו אותי בחתונה. אמרו לי שהשמלה מהממת ומיוחדת ובעיקר – אמא שלי מאוד התרגשה, וגם החברים הקרובים והמשפחה תמכו והתפעלו מהרעיון".
"דאגתי לספר בהתלהבות על הרעיון וכמה זה כיף להיות מחוברת רגשית לשמלה בצורה כזאת", סיכמה יהל. "יש משמעות בלהתחתן בשמלה שאמא שלך לבשה", הוסיפה גם אורי, "ללבוש אותה לחתונה שלי יצר קו מרגש בין החתונה של בן הזוג שלי ושלי – לבין זו של ההורים שלי".
אבל מה קורה כאשר לא רוצים שיהיה חיבור כזה? בהדרה אומרת שבשחזור של שמלת הכלה הישנה טמון בדיוק המפתח להתמודדות. "אני מאמינה שיש דברים שנסחבים מדור לדור, ולא עוברים התמודדות. כשאנחנו בוחרות להתעלם מניסיון העבר שלנו או של האימהות שלנו, אנחנו בעצם ממחזרות את הטעויות שלהן. הבחירה לקחת משהו של אמא שלי ולהכניס לתוכו את הבחירות שלי היא בעיני סנטימנטלית וסימבולית: זה לקחת את הגנטיקה והחינוך וכל מה שירשתי מהדורות הקודמים, ולצקת לזה את הבחירה שלי, של מה שאני בוחרת לקחת ומה שאני בוחרת לחדש. אחת השמלות הראשונות שעשיתי הייתה בשביל כלה שרצתה לשדרג את השמלה של אמא שלה, שעברה גירושים קשים. האם התנגדה, אבל במהלך העיצוב הזכרנו לאמא שהנישואים האלה התחילו באהבה גדולה ויצאו מהם שתי ילדות נפלאות. בסוף התהליך, האם אמרה שהיא השתחררה מהמירמור וזכתה לזיכרון טוב".
