תגידו מה שתגידו על מזג האוויר כאן בארץ - שהקיץ חם ודביק ושהחורף הוא לא באמת חורף - לפחות אין בו בדרך כלל שום דבר מפתיע. נכון, אפשר להגיד שזה קצת משעמם, אבל נראה מה תגידו אם תארגנו חתונה ובנוסף לקייטרינג, לדי.ג'י, לצלם ולמעגל המתופפים, תצטרכו לדאוג גם לעניין מזג האוויר? לא משהו מסובך, רק להתעדכן בדיווחים המטרולוגים השוטפים ולוודא שאין איזו סופת טורנאדו שמתקדמת פתאום לכיוון החתונה שלכם, או שהשלג הולך להיערם לגובה מטר ויקבור את דודה חנה. תארו לעצמכם, יש אנשים בעולם שכן צריכים לדאוג גם לדברים האלה, והנה סיפורם של כמה כאלה.
חתונה לבנה
"צחקתי ואמרתי שאצלנו בפילדלפיה לא יורד כל כך הרבה שלג", אמרה מריאן טרובטו ב-1983 לבני משפחתו של בעלה, לאחר שאלו שמעו על כוונת הזוג להינשא בפברואר וטענו כי "בפברואר קר ומושלג". למריאן לא היה מושג כמה היא טועה; השלג שהחל לרדת ברחובות פילדלפיה אחרי הצהריים של ה-11 בפברואר הגיע למחרת בבוקר, ביום החתונה, לגובה של חצי מטר.
הטלפון הראשון הגיע מהכומר, שבישר למריאן כי הוא מתקשה לפתוח את דלתות הכנסייה. בטלפון השני הודיע הדי.ג'י שהוא לא יכול להגיע מניו-ג'רזי, ובטלפון השלישי התנצל אחד החברים שהוא לא יתייצב לחתונה כיוון שאינו יכול למצוא את הרכב שלו תחת השלג. בטלפון האחרון הודיע אחיה של מריאן כי הטיסה שלו מפוארטו-ריקו כבר לא תצא היום לפילדלפיה. "נאלצנו לבטל את החתונה. דחינו אותה לשבוע שלאחר מכן ושוב הזמנו את כולם", מספרת מריאן, הנשואה, אגב, לבעלה כבר 27 שנה.
לכל הרוחות
בספטמבר האחרון הגיעו סוף-סוף לסיומן ההכנות לקראת חתונתם של ז'קלין וקני מניו-יורק. מתחם החתונה הוקם באתר שבחר הזוג - הגנים הבוטנים שברובע קווינס: גזיבו גדול הוצב בתוך הצמחייה וכסאות לבנים לאורחים מוקמו מסביב לשני עצי ערבה בוכיה, ביניהם עתידים היו בני הזוג להתחתן.
ארבעה ימים לפני החתונה נראה היה כי הכל כשורה, השמש זרחה והציפורים צייצו. אך מה שאירע ביום האירוע קרוי בשפה המקצועית ירידה דראסטית בלחץ הברומטרי (ז'קלין, בתגובה, חטפה עליה דראסטית בלחץ הנפשי): סופת טורנאדו הגיעה לעיר ורוחות במהירות 125 קמ"ש זרעו הרס וחורבן בגן הבוטאני. הסופה עקרה עץ בגובה 30 מטר, ריסקה אותו על הגזיבו המהודר והעיפה את מתחם החתונה לכל הרוחות. למרות שיבוש התכנית נותר הזוג היאנקי רגוע, הודיע לאורחים על השינויים והעתיק למחרת את החתונה למיקום חדש.
מים רבים לא יכבו את האהבה
שנה שלמה תיכננו קריסטין ואוטיס הופמן את חתונתם, מבלי לדעת שיום החתונה שבחרו - 17 באוקטובר 1998 - הולך להיכנס להיסטוריה האמריקאית בתור יום השיטפון הגדול של סאן אנטוניו, טקסס.
510 מילימטר גשם - כמעט כמו כמות המשקעים השנתית בת"א - ירדו על העיר ביממה אחת. "ברגע שהתחיל השיטפון, התוכניות שלנו השתנו", נזכרת קירסטין. "גיסתי, שהייתה אמורה להביא לי את השמלה, לא יכלה להגיע בגלל הכבישים המוצפים - כמו גם הקייטרינג, הלהקה והעוגה. אני ומשפחתי הגענו לכנסייה בשעה איחור אחרי ששרדנו פגיעת ברק בתחנת הדלק בה עצרנו בדרך".
המצב הדרדר מן הפח אל הפחת. "כשהגענו לכנסייה גילינו שהמקום הפך למקום מחסה עבור נפגעי השיטפונות", מספרת קריסטין. "בעלי ומשפחתו הגיעו באיחור של שעתיים לכנסייה, אחרי שהצליחו לנווט את דרכם". לקראת ערב נישאו בני הזוג מול 80 אורחים שיכלו להגיע, ובהיעדר חשמל שרו בין השורות את מזמורי החתונה. "לאחר הטקס הלכו בני המשפחה לתחנת דלק סמוכה והביאו מזון ומשקאות, ואפילו חבילה של עוגת קינמון שהפכה לעוגת החתונה שלנו. חוץ מזה, מישהו הביא נגן CD – אז גם היה לנו את הריקוד שלנו", מסכמת קריסטין, ומוסיפה כי למרות שאינה רוצה לחזור לאותו יום שיטפון – היא למדה להעריך את מה שבאמת חשוב, המשפחה והחברים.
חזקה מהרוח
יולי 2010, אגם הצ'אטאקווה, ניו-יורק. בעוד דקות אחדות יחליפו לייסי ואוסטין שבועות; בתוך אוהל החתונה שהוקם במיוחד לאירוע יושבים כבר האורחים סביב השולחנות הערוכים. משב רוח קל שמגיע גורם רק לכמה שמלות להתנופף. הכלה קורנת.
לפתע מזהה אחד האורחים נקודה של טוויסטר הרחק בשמים. שניות אחר כך מתחזקות הרוחות, לרגע מנפחות את האוהל, ולרגע אחר הופכות אותו לכדי כדור מפונצ'ר בקול רעש גדול. ברקע כבר נשמעים כלי זכוכית נשברים, הציוד של הדי.ג'י נתלש ממקומו ועף, החשמל נופל, המוזיקה משתתקת ושאון הסופה רק גובר. גשם מתחיל לרדת, ובסיוע הרוח חודר לאוהל ושוטף את האורחים, אשר מצטופפים ונשארים במקומם עד לתום הטקס המזורז. בתוך הכאוס נותרה רק עוגת החתונה שלמה ללא פגע.
לאחר החתונה אמרו הורי הכלה כי מדובר בנס, והעוגה החזיקה מעמד הודות למתכון המיוחד של הסבתא שהכינה אותה. החתן הפגין חוש הומור, ואמר שיש כאלו שבחתונה שלהם יש זיקוקין, ויש כאלה שבחתונה שלהם יש טוויסטר.
על החיים ועל השלג
כשאביה של ברברה מק'יואן מוושינגטון חטף התקף לב ואושפז במצב קשה, החליטה ברברה כי היא חייבת להתחתן כמה שיותר מהר עם בן זוגה דייב ג'ונס, לפני שהיא נפרדת מאביה. בעקבות מיעוט סופות השלג שאירעו בדצמבר, העריך הזוג כי מזג האוויר יהיה סביר - "סביר" משמעו מינוס 5 מעלות – ויאפשר להם למצוא יום מתאים לחתונה.
אלא שאת גנרל חורף לא עניינה העובדה שאביה של ברברה סובל מלחצים בחזה במחלקה הקרדיולוגית, ושלג כבד החל לרדת וביטל לזוג את התכניות. כשיצאה ברברה מסלון הכלות ונכנסה לרכב החתונה, החלה להתייפח. השושבינה ניסתה לנחם אותה, אבל השלג רק הלך והתחזק.
הרעיון לדחות את החתונה לסוף החורף לא עמד על הפרק, בשל החשש מאובדן האב. החתונה נדחתה ביום, והזמנות חדשות נשלחו שוב. ברברה ודייב אמרו שהחתונה הבהולה התגלתה כמקרה בוחן עבור החברים שהגיעו: חלקם הלכו ברגל 2 מייל כדי להגיע, ואחרים הגיעו יום קודם ולנו בכנסייה כדי לא להפסיד את המאורע.