אף פעם לא העזתם? חששתם? אולי התביישתם?.. ערב החתונה מתנהל רובו ככולו ברחבת הריקודים - כאשר החתן והכלה הם הכוכבים הניצבים תחת אור הזרקורים, בערב שכולו שמחה עם המשפחה והחברים.
עובדה זו מאוד הלחיצה אותנו. לאחר שסגרנו את גן האירועים וחלפנו על פני רחבת הריקודים, נבהלנו מהרעיון שנצטרך לרקוד על הרחבה, לבד, לעיני כל האורחים ועדשות המצלמה שיתמקדו בנו. כמובן שירון ואני בחיים לא למדנו ריקוד, ויתרה מכך: תמיד ישבנו בצד במסיבות ובחתונות של חברים.
תמיד ידענו כי ריקודים הם לא הצד החזק שלנו, ולא דמיינו שיגיע היום בו יקראו לנו - ירון וטלי עם הרגליים השמאליות שלנו וחוסר חוש הקצב – הרקדנים של החבר'ה. המחשבה שכולם יסתכלו עלינו, אם נרצה ואם לא, מאוד הלחיצה אותנו.
הכל התחיל כשחברה שלי מהלימודים סיפרה לי שהייתה בחתונה, ולא האמינה למראה עיניה: חברתה הטובה ובעלה פצחו בריקוד משגע שהפתיע את כל האורחים והחברים, ולאחר מכן המשיכו לפזז ברחבת הריקודים ולהפגין ידע בסגנונות השונים. מיד ביקשתי ממנה שתברר לי היכן חברתה למדה לרקוד.
לאחר שקיבלתי את הפרטים אזרתי אומץ, ומבלי לספר לירון התקשרתי ל"SK DANCE ACADEMY" ", בי"ס לריקוד המתמחה בהכנת זוגות לקראת החתונה, לברר קצת פרטים. מנהלת ביה"ס, קרן לוי, ענתה והרגיעה אותי כי אין לי מה לדאוג: כולם מתחילים ממש מאפס, אין שום צורך בניסיון קודם ומדובר בשיעור פרטי בלי צופים ומשתתפים.
קרן הזמינה אותנו לשיעור ניסיון ללא התחייבות, על מנת שנוכל לנסות הלכה למעשה בלרקוד ביחד. בסוף השיעור, אמרה, נקבל הסבר מפורט על כל סגנונות הריקוד ונקבל יעוץ אישי בבחירת הסגנון המתאימים לאירוע ועזרה בבחירת השיר לריקוד ה"חתן-כלה".
מאוד התלהבתי, אבל הבהרתי לקרן כי לא אני הבעייתית וכי ירון, בעלי לעתיד, מאוד ביישן וקשה לי להאמין שהוא יסכים ללמוד לרקוד. קרן הדגישה כי המלאכה שלי היא רק להביאו לשיעור הניסיון, ואמרה לי להשאיר את היתר לאחריות המדריכה.
מיד התקשרתי לירון, ושאלתי אותו האם בא לו בספונטיות לבוא לשיעור ניסיון. בהתחלה הוא התנגד והביע חוסר אמון בכך שיהפוך לרקדן תוך חודשיים וחצי, אבל לבסוף הגענו אליהם, לרחוב קיבוץ גלויות 32 בתל אביב.
המדריכה קרן קיבלה אותנו ואמרה כי את כל ההסברים נקבל בסוף – אבל תחילה עלינו להתחיל לרקוד. קרן החלה בהסבר קצר על עקרונות הריקוד ותוך מספר דקות והתחלנו לרקוד, לעמוד בפוזיציה, לזוז לפי הקצב - ואפילו לא דרכנו אחד על השני: פשוט נהנינו, היה כיף, הביטחון התחיל לעלות והבנו פתאום שזה לא חלום.
השיעור הגיע מהר מאוד לסיום, ואז להפתעתי ירון התחיל לשאול שאלות ולהתעניין בפרטים. קיבלנו הסבר על כל סגנונות הריקוד שמתאימים לחתונה. בחרנו מספר סגנונות והחלטנו לעשות גם הפתעה למשפחה ולחברים הקרובים: ריקוד "חתן כלה" מיוחד, עם מחרוזת קצרה שתשלב סלואו וסלסה.
מצאנו את עצמנו מחכים בקוצר רוח לשיעורים, שהפכו לחוויה והפוגה גדולה מהמציאות המלחיצה של הסידורים לקראת החתונה. גם תיאום השיעורים היה נוח וגמיש, היות והסטודיו עובד כל יום מהבוקר עד חצות, כולל בשישי ובשבת.
החתונה קרבה, ואנחנו התחלנו ליהנות מהמחשבה על הריקודים בחתונה. בערב עצמו התרגשנו מאוד לפני הריקוד, פחדנו שנשכח את הצעדים בזמן אמת בפני כל האורחים. אבל כשהתחלנו את הריקוד הכל זרם, ונראינו כאילו אנחנו רוקדים כבר שנים. מיד לאחר הריקוד קפצו עלינו כולם בהתלהבות, ושאלו "איך? מתי? איפה?". הלא יאומן קרה.
עברו מספר חודשים, ועד היום אנחנו עדיין מקבלים תגובות על הריקוד - כאילו שזה היה הדבר היחיד בחתונה: אנשים לא מדברים לא על האוכל ולא על השמלה, וזאת למרות שהריקוד היה הוצאה קטנה ביחס לחתונה כולה.
למעשה, הריקוד הוא הדבר היחידי שנשאר איתנו ומשמש אותנו עד עצם היום הזה. הריקוד הפך מאז בשבילנו, ממש לא להאמין, לדרך חיים.