השעה כבר 06:30 בבוקר והבית בפעילות מלאה, בשונה לגמרי מהמקום בו התחלתי את התכנית לפני שנה בדיוק. ירדן כבר גדול ואנחנו כל המשפחה עם מאיה. זה היה תהליך מדהים, זו חוויה כיפית ולפעמים גם קשה - היה בה הכל.
אני כל כך שמחה שהשתתפתי ולקחתי חלק בפרויקט הזה. המון אנשים שואלים אותי איך התמודדתי עם החשיפה ואיך יכולתי לעשות דבר כזה ולחשוף את עצמי ככה. אז קודם כל כנראה שהייתי צריכה את זה בשביל לעבור את מה שעברתי ולהשתחרר מהעבר שלי. היה לי כנראה צורך להקיא הכל החוצה, לבדוק ולשתף וזה מה שעשיתי במהלך התכנית.
לי באופן אישי אין בעיה עם החשיפה, אני לא מתנהגת אחרת, אני מי שאני. עד היום, כשכולם שותפים למה שאני עוברת ויודעים עלי הכל, אין לי בעיה עם זה. זה כנראה עניין של אופי ואני שמחה שנתתם לי את הזדמנות לשתף אתכם.
בתור החלוצות של הפורמט הזה של "בקרוב אהבה" אולי בעוד 30 שנה נעשה פגישת מחזור ואני מקווה שאני אהיה באותו סטטוס ומאושרת עם אהבה ועם מאיה לידי יחד עם עוד ילדים. לאמירה אני מאחלת אהבה גדולה, למרות שבעוד 30 שנה תהיה לה לגיטימציה לא לזכור את שמות הדייטים שלה. למיכל ואורי אני מאחלת רק בריאות והמון אהבה. לגלית אני מאחלת פחות עבודה ויותר זמן לשקט ולאהבה ולסיגל אני מאחלת המון אושר. ובאשר לגאיה, היא תהיה גם בעוד 30 שנה הילדה של החבורה אבל אני מקווה שתהיה עם זוגיות מאושרת. תודה לכולם ובקרוב אצלכם.
>>אמירה מסכמת את החוויה עם גילוי מפתיע