"הוא נסע במקומי לאוניברסיטה"
אני סולדת מקיטש ומנסיונות לחקות ריטואלים מטופשים שרואים בסרטים. לא יכולה לסבול את זה. פעם יצאתי עם בחור שלקח אותי ב-5 בבוקר עם עיניים קשורות לפסגת הגלבוע ואירגן לי שם פיקניק גבינות ויין מושקע. נפרדתי ממנו אחרי שבוע. למה? כי זה הרגיש לי מוזר, מופרז ולא טבעי. אז מה כן רומנטי בעיני? זה שהחבר הנוכחי שלי מוכן לקום מוקדם ביום שישי בבוקר, לנסוע במיוחד לאוניברסיטה ולצלם לי חומרים בספרייה רק כדי לחסוך ממני מאמץ ולפנות לי יותר זמן ללמוד. זה רומנטי!
"הוא מת עלי מתוך שינה"
היתה תקופה בה אני ובן זוגי חיינו בלוחות זמנים שונים. הוא התחיל את היום בחמש וחצי כשאני הייתי בחלום השביעי, והלך לישון ב-22:00 כשאני רק התחלתי להתעורר לחיים.
לילה אחד נכנסתי למיטה ב-1:00 בלילה. הוא הרגיש אותי מתוך שינה, נתן לי חיבוק ואמר לי "אני מת עליך". בבוקר, כשהזכרתי לו את זה, הוא לא הבין בכלל על מה אני מדברת, אבל בעיני זו היתה המחווה הכי מרגשת שיכולה להיות. ברור שישנתי מעולה באותו לילה.
"הוא הכין לי פיקניק מושקע"
החבר הראשון שלי הפתיע אותי במחווה רומנטית שאני לא אשכח בחיים. בדייט השני שלנו, עוד לפני שהיה לי מושג מה עומד לקרות בינינו והאם אני מוצאת חן בעיניו בכלל, הוא קבע איתי ליד הסינמטק בירושלים. במקום ללכת לסרט הוא לקח אותי לחורשה באזור, וביקש ממני לעצום עיניים. ישבתי שם על בול עץ כמו מטומטמת, תוהה האם הוא הולך לרצוח אותי או משהו מופרע כזה. פתאום הרגשתי את הידיים שלו מחבקות אותי בעדינות. פקחתי עיניים. לפני הייתה פרוסה מפת פיקניק, נרות קטנים בשקיות חומות פזורים סביב, בקבוק יין וספגטי שהוא הכין בעצמו והביא בתוך מיכל פלסטיק. זה היה כל כך מתוק ולא צפוי שפלטתי צווחה קטנה. מאז עשו לי עוד כמה וכמה פיקניקים רומנטיים, אבל אני תמיד אזכור את הראשון...
"הוא ערך לי את הפסקול של הקשר שלנו"
את החבר הנוכחי שלי הכרתי בטרמפ. אחרי שבועיים של נסיעות משותפות לבסיס היה ברור לשנינו שזה זה, לא מעט בזכות האובססיה המשותפת שלנו למוזיקה. במהלך כל הנסיעות ההן היינו משמיעים זה לזו שירים מהאייפוד שלו, הרגל שהפך למעין דיאלוג לא רשמי בינינו (הרי הרבה יותר קל לתת לרוברט פלנט ומאיר אריאל לפלרטט בשמנו). כעבור חודש חיכה לי על השולחן במשרד דיסק צרוב עם הקדשה: "מתוקה שלי, הכנתי לך אוסף של הדיאלוג המוזיקלי שלנו מהחודש האחרון. השתדלתי לשים שיר אחד ממני אליך ושיר אחד ממך אלי. תהני". להפתעתי הוא זכר כמעט את כל השירים שהקדשתי לו... אחרי המחווה הזאת לא היה לי ספק שזיכיתי בגבר יצירתי, קשוב ורומנטי.
"הוא עצר את האוטובוס למעני"
נסעתי באוטובוס, לידי ישב חייל חביב ודיברנו כל הדרך. היה לי חשק בלתי מוסבר לשוקולד, וביטאתי אותו בקול רם. חמש דקות לפני התחנה בה הוא היה צריך לרדת, הוא ניגש לנהג ואמר לו שהוא חייב ללכת לשירותים. אוטובוס שלם ישב וחיכה לו עד שהוא חזר לכיסא שלצדי עם... שוקולד בשבילי!
"הוא קנה לי מערבל מזון"
בעלי היקר קנה לי את חברה הטוב ביותר של האישה - הקיי מיקס, מערבל מופלא שעולה כמעט 2000 ₪ - ובכך הפך אותי לאישה המאושרת בעולם, ואת עצמו לבעל כרסתן.
"הוא דאג שאהיה בטוחה"
היינו בתחילת מערכת היחסים שלנו, ויצאנו יחד אולי חודש וחצי-חודשיים. יום אחד הוא אסף אותי על האופנוע, לקח אותי לסוכנות אופנועים וניגש למדפי הקסדות. הוא פנה למוכר והוריד הוראה להביא לי את הקסדה הכי חזקה והכי בטוחה. אני בחרתי רק את הצבע: אדום. הוא שילם על הקסדה (היקרה) מכספו, והסביר לי בצורה הכי מתוקה שיש ש"אם את רוכבת איתי על האופנוע, אני רוצה שתהיי הכי בטוחה שאפשר. אני לא מוכן שמשהו יקרה לראש היפה שלך, אפילו לא שריטה. קיבלת את הקסדה הכי יקרה שיש, ועל חשבוני. אני אוהב אותך וזו האחריות שלי כלפיך".
"הוא הבין את הרמז"
עד השנה אף פעם לא קיבלתי התייחסות ליום האהבה מבן זוג. תמיד שיחקתי אותה כאילו זה לא מעניין אותי, אבל בפנים הרגשתי שהייתי שמחה לקצת תשומת לב ביום הזה. לא דובונים רכים, לבבות ורודים או שוקולדים במחיר מופקע, אבל משהו.
בן זוגי מזה שנה אמנם קיבל רמז קטן לקראת יום החג, אבל באמת שלא ציפיתי כי אף אחד לפניו לא שם לב לרמזים בסגנון. כשבאתי הביתה חיכה לי על אדן החלון עציץ כוסברה (חיפשתי כזה זמן רב ולא מצאתי) ועליו היה רשום: "אוהב לאהוב אותך". לא הייתה מאושרת ממני.
"הוא לא נותן לי ללכת בבוקר"
החבר שלי הוא בחור מאד משקיע. הוא מבשל ארוחות גורמה ומביא פרחים, שם לי פתקי "אני אוהב אותך" עם הסנדוויץ' ללימודים ומספר לי בג'ימייל שהוא אוהב אותי בעבודה. אבל הוא הכי חמוד כשאני קמה בבוקר לפניו ומנסה לצאת מהמיטה, והוא כמעט אוטומטית מהדק את החיבוק שלו מסביבי ועושה "לא" עם הראש, אפילו בלי לפקוח את העיניים.