זה לא סוד שבנות מדברות על הכל. אחרי אירוע משפחתי, פגישת מחזור או סתם דייט את יודעת שתקבלי את הפרטים המדויקים והמפורטים ביותר. מי לבש מה, מי אמר מה, איזה אוכל הוגש, עד לרמת צבע הליפסטיק שהדודה רבקה החליטה למרוח. סיפור מפורט ואינטימי שכזה שמעתי פעם מבחורה דברנית במיוחד, ולמרבה ההפתעה לא היו מעורבים בו זיונים. היא סיפרה על נוהג תמוהה המתבצע מדי בוקר במשכנה. מסתבר שעשיית צרכים בדלת פתוחה בבית הזוג "דברני" היה רווח מאוד. כמעט בכל בוקר הגברת הייתה נכנסת לשירותים, ומתפנה להנאתה בעוד בן זוגה נכנס לצחצח שיניים והשניים היו מדסקסים על עניינים שברומו של עולם תוך כדי.
הסיפור השאיר בי חותם כה חזק, שעד היום כשאני שוכרת דירה אני דואגת שהשירותים והאמבטיה יהיו מופרדים. רק המחשבה שבן זוגי יהיה נוכח ברגע כה אינטימי, שבו אני זקוקה למרב הריכוז הקיומי שאני שואבת מתחתיות השאול, מעוררת בי חלחלה. זה לא שיש לי חרדת ביצוע, אני פשוט לא אוהבת לעשות מפעולת המעיים שלי סימפוזיון – נכנסים, מתרוקנים, יוצאים.
ריטואל הבוקר של צ'
בפעמים הראשונות שצ' אהובי נשאר ללון אצלי, עוד לפני שהתגוררנו ביחד, התקיים ריטואל בוקר מוזר במיוחד: צ', שידוע במזגו הנוח ובקצב התנהלות איטי יחסית, היה קופץ מהמיטה, שותה בלגימה את הקפה שהכנתי לו, מתלבש ויוצא, משאיר אותי מאחור המומה וקצת מאוכזבת.
כשפתחתי את הנושא וניסיתי להבין לאן הבחור בורח, התברר לי שאני מחזיקה בבית מכונת שירותים משומנת היטב. מדובר בזן נדיר ומוערך ולו חילוף חומרים תקין ובריא (שלא כשלי), והוא פשוט רץ לשירותים לישיבה הגונה של בוקר. אחרי שהבנתי והפנמתי, פיניתי לי זמן ביומן כדי שאוכל להיעלב עד עמקי נשמתי. לאכול איתי הוא יכול, לשכב איתי הוא יכול, אבל לעשות ישיבה בשירותים שלי לא? שומו שמיים. הוא לא אוהב אותי.
מאותו רגע החלה מסכת שכנועים שכללה התחננויות ואיומים, שבסופה התרצה צ' והבין שמערכת היחסים שלנו צריכה ורוצה לעבור שלב. הגענו לשלב השירותים. בבוקר שלמחרת, אחרי ששתינו את הקפה, הסתכלתי בעיניו היפות וגיליתי בהן מבט אחר, מבט שלא הכרתי, מבט של "צריך להתפנות".
בעידודי אסף הבחור את קטלוג איקאה משולחן הסלון (עיתונות נוקבת לא עושה לו את זה במקומות סגורים), ליטף את הכלבה, נשק לי וניגש למלאכה. הוא פסע לעבר השירותים, פסיעות איטיות אך קצובות – משהו בין מצעד המוות למצעד הגאווה.
דלת השירותים נסגרה ואני נשמתי לרווחה. תחושת גאווה של ניצחון בקרב פשטה בגופי, תחושה חמימה ונעימה מאוד שהתחלפה לה אחרי כמה רגעים בחוסר נוחות משונה. ריח מוזר פשט בבית. תחילה רצתי לחלון והבטתי לחצר השכנה. האם שוב הביוב שלה עולה על גדותיו? החצר מתחת לחלון לבלבה והדשא הוריק. זאת לא השכנה. הריח התעצם. רגשות אשם הציפו את לבי. האם שוב שכחתי לנקות לחתול את הארגז? איזו אמא נוראית! רצתי מבוישת למרפסת השירות. היצור הג'ינג'י, הפרוותי והמהמם שלי השתזף להנאתו בשמש ליד ארגז החול המצוחצח שלו. הבטתי בו מבוהלת, הוא השיב לי מבט כמנסה לומר: "שימי לב, משהו מת בבית".
אולי נשכור לך שירותים ניידים?
או אז התגנבה לליבי ההבנה. הבהלה מהריח הוחלפה בגעגועים לריטואל הבריחה של צ'. לפתע כבר לא היה אכפת לי שהוא ינוס על נפשו בכל בוקר. להיפך, שייסע רחוק ככל האפשר ויסריח בתים של אנשים אחרים. באותו רגע שקלתי לשבור תוכנית חיסכון ולבנות לאהובי שירותים בגינת הבניין ורק שלא אצטרך להתמודד שוב עם ריח הריקבון שדבק בבית שלי. סליחה, בבית שלנו.
פצחתי במונולוג מקרטע על העובדה שפתיחות היא עניין יחסי ושיש נושאים שהשתיקה יפה להם. השירותים והעיסוק בהם כבודם במקומם מונח, אבל כדי שנוכל להמשיך לנשום בבית, נקבעו כמה חוקי ברזל, שאותם אני חולקת איתך בשמחה:
1. דאגי שחלון השירותים יהיה פתוח לרווחה. אם אפשר, עברו מיד לדירה שזרימת האוויר בה טובה.
2. הקפידי על מלאי מטהרי אוויר בשירותים ואם אפשר גם הניחי מפיץ ריח טוב על הניאגרה.
3. בקשי ממנו להודיע בקול רם על ההליכה לשירותים ואז הפעילי מכשיר חשמלי שיעשה רעש גדול – רדיו, טלוויזיה, מג'ימיקס או כל דבר שיסיח את הדעת מהסאונד הבוקע מכיוון האסלה.
4. דאגי לקנות נייר טואלט משובח כפול וריחני. הישבן שלו רגיש ממה שדמיינת.
5. התחילי יומך מוקדם. מלאי את הבוקר בפעילויות וסידורים, אולי יתמזל מזלך ולא תהיי נוכחת בזמן הטקס המצחין.
לסיכום, אף אחד לא הבטיח לך שזוגיות היא גן של שושנים, אבל גם אף אחד לא סיפר שהיא עלולה להסריח כמו חירייה. מפגעים תברואתיים סופם להיגדע, ויפה שעה אחת קודם.
תגובתו של צ':
באמת מאוד לא ברור מדוע לא נוח וטבעי לחרבן בבית. בסך הכל צריך להתריע כמה דקות מראש, להפעיל מוזיקה בקולי קולות, לרסס את השירותים ואת המסדרון. אסור לפתוח חלון לאוורור כי אז ייכנס אבק לבית (אם כבר מדברים על אבק, הוא נכנס הביתה גם אם לא מאווררים את הבית) ויש חשש כבד מאוד שכשתסיים את התהליך הבירוקרטי והמסובך שנקרא לחרבן, יכריזו עליך כמפגע תברואתי.