האנגר 11 עמוס באנשים. כל הקירות הוסבו למסכים ומעל הבמה הגדולה יש מצלמות שמראות בלייב את האולם. חשוך חלקית. נכנסתי עם הלשון בחוץ בשלוש שעות איחור, אחרי טיסטוס מהיר מהמשרד וויתור מודע על כל היריד שמקדים את ההרצאות. החלטתי שעדיף לטפח את השרירים העמוקים שלי, שהם בוודאות עמוקים יותר מהאישיות שלי, ולא להבריז מהפילאטיס. חמש דקות אחרי שאני מתמקמת בכיסא ומסדירה את הנשימה אני מבינה את הטעות.
איך לא עשיתי את החישוב הפשוט? כנס מייקרוסופט – אלפי בחורים פוטנציאלים, אלפי חנונים עם אופציה לאקזיט. איפה הייתי כל השנים? למה לא הלכתי על מחשוף יותר גדול? הרי חנונים הם העתיד. ולחשוב שהעדפתי שעה של מתיחות עם בחורות שסקס לא סביר שיצא לי מהן.
אורגיה המונית? אולי של SMSסים
ההורמונים שלי מתחילים להשתלט עליי. כשאיזה ליכטמן, מנהל ממש חשוב ממייקרוסופט, נותן את המופע האולטרה חנוני שלו על הבמה ופולט אמרות מרטיטות בסגנון "גירינו לכם את התיאבון" ו"ברוכים הבאים למסיבה הכי חמה בעיר" – אני אפילו כובשת את גל הציניות והלעג שמציפים אותי לטובת צל של תקווה.
אך אוי. השיר נגמר אחרי שלוש דקות ואני בפאקינג כנס של מייקרוספט. "תתרכז, תתרכז", אני מנסה לצוות על המוח שלא זוכר שהוא נמנה על רמ"ח האיברים שלי. בינתיים, כבר מוזמן לבמה ריי, כוכב הערב, האיש שמתעתד להחליף את ביל גייטס. איפשהו בין סיפור רכישת הנעלים המרתק של אשתו ובין ההנחה שלו שכשאנחנו מדמיינים את אופיס (מישהו פעם דמיין אופיס?) אנחנו חושבים על מחשב – אני וריי כבר בשני עולמות נפרדים. יש שם עוד איזה כתם מטושטש עם שיער לבן על הבמה באמריקאית שוטפת ופונטים לא ברורים, אבל אני כבר עמוק בחלק המעשי של הערב, עסוקה בלבחון את כל הפוטנציאל מסביב. שני נתונים קריטיים קופצים לעין: הראשון הוא שכמעט כל הזכרים מסביבי עדיין אוחזים בשיער ראשם. נשמע בסיסי אבל שיער על גבר זה כל כך סקסי וכל כך נדיר במחזותינו. מה הם אוכלים שם בהייטק? השני הוא שכמוני, כמעט אף אחד לא מסתכל על הבמה וכולם מתעסקים בנייד שלהם, כנראה משדרים SMSים של מצוקה.
יאללה, לך תחפש אותי בפייסבוק
אז כולנו לא באמת מרוכזים במה שמתרחש על הבמה ואני מריצה את המשך הערב, המשך שבו ננעלות דלתות ההאנגר ואני ואלפי הגברים נשארים כלואים יחד עד שאוכל לבדוק את כולם. יאמי. כמובן שכל הנקבות האחרות בשטח נידונו למגוון סוגי מיתה שלא ראוי לפרטם. טוב, אין להן מקום בתכנית שלי. ולגברים יהיו כל מיני סוגי משימות שדרכן אוכל לבחון עד כמה הם שווים.
ללא עוררין נחתתי בכוכב האם (או לוח האם?!) של מיטב החנונים, ובעצם כולם אחזו בנייד באובססיביות ועדכנו כל רגע את הטוויטר שלהם בציוצים נוסח "אני בכנס מייקרוספט. האופיס יהיה לא רק על המחשב! הייתם מאמינים? ונשארו לי עוד תווים ל-140".
בסופו של ערב, אף חנון הייטק לא היה מספיק גבר בשביל להרים לרגע את הראש ולהצטרף אליי לפנטזיה, ונאלצתי להתקפל בגפי. לפחות קיבלתי תיק מגניב ללפ טופ והספקתי לדרינק בבר השכונתי לפני שיצא היום. עכשיו נשאר רק למצוא בחור, כנראה לא עם אופציה לאקזיט. אה, ולפ טופ.
את רוצה להכיר בחור שווה ברשת? יש לנו כמה הצעות מקוריות לאתרי הכרויות.