אחרי שש עונות של צפייה הדוקה ב"כוכב נולד", היה נדמה לי שכלום כבר לא יוכל להרשים אותי באמת. ההשפעה הקוסמית של נינט פגה מזמן, האודישן של הראל סקעת נראה כמו זיכרון ישן וההיפרוונטליציה מג'קו אייזנברג נשמעת כמו פיקציה. בכלל, מעונה לעונה, המתחרים רק הפכו יותר קטינים לא חוקיים בזמן שאני כבר פיתחתי קמטוטים קלים מסביב לעיניים. אבל אז הגיע אחד. חדש. בשר טרי, אבל טרי-אחר. שיער שחור, עיניים כחולות ועור חרסינה. היה לו מבט מיוסר, כואב, כזה שצריך אישה אמיתית שתגאל אותו מכל צרותיו, יהיו אשר יהיו. קראו לו לי בירן, או ליבי בירן, או ליבי רן. וגם זה כבר לא שינה. הוא כבש אותי עם "סיוון" כבר בשלבים הראשונים. ביצוע מופתי, ייחודי, חסר תקדים כמעט לשלב זה של התחרות, והוא לא אכזב מאז. וגם בגמר, כשזכה במקום השני, הוא היה אותו בירן מיוסר, רק שהפעם הייתה שם גם קריצה מחויכת בזווית העין, כריזמה, כישרון אדיר וחיבור מפואר למצלמה ולקהל. היום, שנה אחרי, העיניים נשארו כחולות, השיער קוצץ, העור נותר לבן, אבל הסקס אפיל רק הולך ומשתבח.
(לילי שרצקי)
קבלו קלישאה: אני לא צופה בכוכב נולד. אני יודעת, כולם אומרים את זה. הרי אף חובב מוזיקה "איכותית" לא יודה בהתמכרות לתחרות שירה בחסות חברה סלולרית ובניצוחו של גוף שידור מסחרי. מצד שני, אין אחד שלא מכיר את נינט, מרינה וגבסו, ובינינו – תודו שזיפזפתם בסתר לספיישל אביב גפן כדי להציץ בנאמבר של מיי. אז עכשיו, אחרי ששמתי את הקלפים על השולחן (כן, אני רואה כוכב נולד), אודה ולא אבוש לחשוף וידוי נוסף: בעונה החמישית היה לי קראש חסר תקדים על אדיר אוחיון. אוי, אדיר. לא סקסי כמו דנינו, לא צלול כמו מעודה ורחוק מלהיות מחוספס כמו ג'קו. עדיין, מהרגע הראשון שראיתי אותו פורט על הגיטרה בליווי קול מכשף, גבוה ומצמרר בצבעו – ידעתי שאני מאוהבת. בביצוע האמיץ לשיר "לצלול" שכתב והלחין לבד, כבר שקלתי לסמס; בדואט ל"גיטרה וכינור" עם מרינה הזלתי ריר על המסך; כל ביצוע שלו היה טעימה קטנה מחו"ל (מיוז, טום יורק, ניל יאנג), והעובדה שמדובר בבחור שלא מפחד לרגש, להיחשף ולקחת את קולו עד לגבול נשי כמעט – כל אלה הופכים את אדיר לגבר השווה ביותר בכוכב נולד לדורותיו. והכי מחרמן – הוא עדיין נותן שיעורי גיטרה פרטיים. אררר.
(צליל שרון)
כשהאבק ישקע אחרי העונה השביעית של כוכב נולד, סביר להניח שאף אחד לא יזכור את אושרי אלמוריש, מקסימום הוא יבליח לרגע באיזו כתבת "איפה הם היום". כי אושרי שלנו אולי שר לא רע, אבל סטאר קווליטי לא נשפך לו מהאוזניים. אז מה הוא עושה ברשימת השווים? ובכן, קודם כל חייבים לומר את הברור מאליו – מדובר באחד הגברים היותר יפים שנראו על במות "כוכב". החיוך הצ'רמרי, עיני חדר המיטות הכובשות, הגוף המדויק והמראה הכל ישראלי, כזה שמתאים בול לקמפיין "קאם טו איזראל" של משרד התיירות. ומה שבאמת הופך את אושרי לגבר שווה (כי הרי יופי חיצוני בלבד לא גורם לנו להרטיב), זאת העובדה שהאגו שלו נמצא בדיוק במקום הנכון. הוא הגיע לתוכנית אחרי שכבר טעם אלבום זהב עם להקת "הגיים בויז" וזכה לאי אילו גילויי הערצה נשיים, אבל בכל זאת לא עשה מעצמו ביג דיל. הוא בא נקי, אופטימי וחייכן, עם בטחון עצמי שקט ובלי פאסון, ג'נטלמן אמיתי. וככה בדיוק מתנהג גבר שמתקשר למחרת הדייט, אפילו אם הוא לא בעניין שלך.
(יפית פרץ)
יש לי הרבה מילים יפות וטובות לומר על שי גבסו ואת חלקן כבר אמרתי במצעד גברי הריאליטי. עם זאת, אני חשה שלא מיציתי את ההערכה הגדולה שלי לבחור המיוחד הזה. הוא היה הראשון שלי ב"כוכב נולד". ניצב בין שתי דיוות, כמעט ולא קשור בחולצת נצנצנים שההפקה לוותה כנראה מארונו של צביקה פיק ושר את "כמו אש" של רמי קליינשטיין. שמונה שנים חלפו מאז וגבסו, הזמר ההוא עם הכיפה מהעונה הראשונה, הוא כבר מזמן לא פליט ריאליטי ויש ששוכחים מאיפה הוא בא, אבל יודעים בדיוק למה הוא כאן. שי גבסו כאן כי הוא טוב ומוכשר, וחדשני, ואמיתי. הוא לא מפחד לדבר על רגש, אהבה, שברון לב, מוות ובדידות, כשם שהוא לא מפחד לדון באלימות ולהעביר ביקורת. הוא יודע לפרוט היטב על מיתרי ליבנו עם קול עדין ומתוק ונגינה רפה על גיטרה, ומאידך להפציץ ברוק עוצמתי מפתיע. ככה אני אוהבת את הכוכבים שלי – רכים ומחוספסים, רגישים ובועטים ואמיתיים. חפים מהצגות, משיווק יתר, מטרנדים וגימיקים. גבסו עשה את זה מהרגע הראשון שיצא מאימפריית כוכב נולד, מה שהופך אותו לגדול עוד יותר.
(לילי שרצקי)
אחת לשלוש עונות מגיע גבר אמיתי לכוכב נולד. כי הרי לרוב המתמודדים הם גברים שטרם הבשילו, ואור הזרקורים חושף את הפלומה שעוד לא הפכה לשיח קוצים. ואז מגיע גבר גבר בשם ראם כהן – האיש עם הפלאפל, הסלסול והפאסון. ובשבילי, קלינט איסטווד עם זיוה ושתי ביצים. לאורך כל התחרות הוא שמר על פאסון – לא לבש בגדים מנצנצים אלא חליפות, לא התבזה עם איזה שיר פופ קצבי לדרישת השופטים, והתעלם מההערות הבוטות שלהם – אבל לא בקריאות בוז סטייל מזוז, אלא דרך הפנמה והבנה שזה מי שהוא ועם זה הוא ינצח. אז נכון שהוא לא הגיע לגמר אבל הוא יצא המנצח האמיתי – הוא הודח ואז חזר, הוא נשאר יותר מחובי סטאר, הוא שר עם שלומי שבת על בימת קיסריה וברגע ההדחה הוא לא בכה, קילל, התמוטט או הבטיח שיחזור עם "אלבום פיצוץ" אלא חגג את הרגע בקריאות "אוי, אוי, אוי, אוי" כאוהד הפועל באר שבע מושבע. איזה גבר.
(יעל אורון)
ג'קו אייזנברג
אני יודעת, אני יודעת, יש לי טעם בעייתי בגברים. טוב, אולי המילה בעייתי מחמיאה לי מדי, אינפנטילי, זה יותר מדויק. אני יודעת שבגילי ובמעמדי הטעם שלי כבר היה אמור להבשיל, ועדיין, שמורה לי פינה חמה בלב – ובכל מיני מקומות אחרים – לבנים מהסוג המטונף. נו, אלה עם השיער הארוך, הזקן והקעקועים. תנו לי מישהו שנראה כאילו הוא הרגע נחת מגואה ועדיין לא ירדה לו הסטלה, ואני מיד אתמוגג ואתחיל לצחקק בטיפשות. אז כן, הבחירה בג'קו די ברורה, שיער ארוך, זקן, נראה כאילו לא התקלח שבועיים, מה עוד אפשר לבקש מגבר? אה, הוא גם יודע לשיר? זה כבר ממש בונוס.
(אריאלה רביב)
אמנם ישראל בר און הוא לא הגבר הקלאסי שלי, אבל ווינרים תמיד עשו לי את זה, ואין ספק שהוא ווינר, ועוד מהסוג המצטנע. בפעם הראשונה שהוא צץ על המסך באודישנים הוא כבר עורר את סקרנותי, כי הוא לא רק ברוך כשרון, יש בישראל קסם אמיתי. ולא רק אני חשבתי ככה.
אז מעבר לזה שהוא לקח את העונה הקודמת של כוכב נולד, ישראל הוא בחור נאה חסון וחלק. ולמרות הפן המעט אוטיסטי שלו, זה שמתקשה להביט בעיניים ולענות בצורה עניינית לשאלות, יש לו קול מיוחד וחודר ונפש מיוסרת של אמן, ככה שתמיד נוכל לסגור את הלילה בשיחת נפש על הילדות העשוקה שלו בתור דוס. כן, דתלש"ים תמיד עשו לי את זה, בטח אם יש מצב שהוא עוד לא ידע אישה מימיו.
(נועה תמיר)
שילוב של כריזמה ויופי כובש. הגברבר והגיטרה. הגבר ונבראתי לך. אז כן. נבראתי לו בעונה השנייה של כוכב נולד. הוא המיס אותי באצילות הנפש ובחיוכו המרשים. שלמה ארצי ג'וניור כזה. לירון לב הוא היחיד מבין כל העונות שהייתי מלהקת גם לאמריקן איידול. שקט ומופנם אבל חד וסקסי. אז אמנם הוא לא פיזז על הבמה כמו ולדי בלייברג או פלירטט למצלמה כמו אושרי אלמוריש, אבל מדובר במוזיקאי בנשמה שלא צריך לעשות חיינדלעך בשביל לזכות באהדת הקהל. גבר צלול ורגיש עם גומות מלאות חן. במילה אחת, נסיך.
(ליה אור)
חן אהרוני
נכון שבחורות אמורות להתלהב מילדים רעים? אז זהו, שלב מרוסק זה הכי פאסה בעולם. ככל שאת מתבגרת את לומדת להעריך את הבחור הטוב שגם יידע להגיד לך את הדברים הנכונים, וגם יתקשר בבוקר שאחרי. ואת הבחורים הטובים בנבחרת "כוכב נולד" מייצג חן אהרוני, הבחור השקט של עונה 5, בן להורים נכים שגדל עם רגישות לזולת, שכל חיוך מבוייש או מבט נוגה ששלח למצלמה הבהירו לנו מיד שיש לנו עסק עם נשמה טובה.
אבל זה שחן הוא ילד טוב ממש לא אומר שמדובר בחנון. כי חנצ'וק, שהגיע לתכנית כשהוא רק בן 17, עשה בית ספר לכל מיני דיוות מז'אנר הממ"ב, והותיר את חותמו כפרפורמר הכי טוב של העונה. עם ביטחון עצמי מפתיע, קול ערב ולמרות הלוק הבוי-בנדי שלו, הוא הפתיע כל פעם מחדש עם ביצועים לשירים מורכבים כמו "סליחה" ו"שיר לערב חג" ונוכחות בימתית מחשמלת.
באופן טבעי הוא גם הפך לאהוב הבנות שיודעות מה שטוב להן, ולמרות שהודח, חזר בגלגל ההצלה והודח שוב, מאז סיום התכנית חן לא נח על זרי הדפנה וממשיך לסלול את דרכו להצלחה. חוץ מהשקת קריירת הסולו החדשה שלו הוא גם הגיש את "רעש" בערוץ 24, המשיך את פועלו בארגונים התנדבותיים וגם התגייס לצה"ל, דבר שאינו מובן מאליו אצל טאלנטים צעירים ואנוכיים. אני מתגייסת לצבא הילדים הטובים. ואתן?
(נרי ג'ונסון)
חמה על גמר כוכב נולד? אין לך טלוויזיה בבית?
גמר כוכב נולד בשידור ישיר ב-mako ובסלולר. אל תפספסי!