אין תמונה
אלוהים, איך זה שכולם כל כך חתיכים שם?
השבוע מתקיים שבוע הגאווה. למי שלא בעניינים אסביר שזה אומר שבכל מקום בעיר תלויים דגלים צבעוניים ויפים, תיירים רבים מגיעים במיוחד כדי לחגוג ובסוף השבוע יצעדו מאות רבות של גברים ונשים, גאים במיוחד.

לפני יומיים התהלכתי לי לתומי ברחוב הומה במרכז תל אביב, כשלפתע ראיתי מולי חיזיון אור קולי נדיר, מהסוג שלא רואים בכל יום. שני גברים חתיכים במיוחד פסעו להם ברחוב בנחת, אוחזים ידיים. בהיתי בהם בהתפעמות ושקלתי התעלפות. ההתרגשות שלי נבעה משני דברים מסוימים. האחד- אלוהים, הם היו ממש חתיכים. גבוהים, חסונים ומושלמים באופן כללי. השני- הם צעדו אחוזי ידיים. שני הגורילות הבנויות היטב הללו הידסו להם בנחת תוך כדי החזקת ידיים אוהבת נונשלנטית. משהו בצורת האחיזה האגבית אך הצמודה הזאת, בקרבה שהורגשה, באיך שהם עשו זאת, גרם לי להרגיש באהבה השורה שם. יותר מתוק מזה לא יכול להיות.

סטרייט וסטרייטית יוצאים למסיבת גייז

במסגרת שבוע הגאווה ומאמצי הרחבת מעגל ההיכרויות שלי ומציאת זיווגי האמיתי (הממ... שיעול... שיעול... אלוהים, זה הזמן להתפנות גם לזה!) החלטתי השבוע לחיות על הקצה וללכת למסיבת גייז. המשימה שלי השבוע: למצוא מסיבה ראויה ולבדוק האם שם אמצא את גבר חלומותיי. מאחר והשמועה אומרת שבכל מסיבת גייז ישנם גם סטרייטים המבינים שזו המסיבה הכי טובה ושמחה בעיר, החלטתי לזרום ולנסות.

על מנת להפוך את החוויה למעניינת יותר (שקר. פשוט התביישתי ללכת לבד) שידלתי חבר טוב שלי לבוא איתי (סטרייט. ולא, אנחנו לא מתאימים אז אל תתחילו). כשפניתי אליו עם ההצעה הוא סירב, אבל מאחר ואני מכירה היטב את הנפש התחרותית שניצבה מולי אתגרתי אותו כשהצעתי לו להצטרף אלי ולבדוק מי יגרוף יותר תשומת לב בלב ליבה של מסיבה עמוסת גברים. הצעתי לו את ההתערבות החברית הרגילה שלנו: על המפסיד יהיה לטבול במי הג'יפה של מזרקת כיכר רבין. כן כן, עוד לפני הניצחון הסוחף של מכבי תל אביב לשנינו יצא "לשחות" שם עקב התערבויות דביליות יותר או פחות בעבר. הצלחתי לתפוס את תשומת ליבו. עזרה גם העובדה שהבטחתי לו בשיא הביטחון שיהיו שם גם נשים, "כי ידוע שבכל מסיבת גייז מגיעים גם מלא סטרייטים שרק באים ליהנות". כמובן שמעולם לא הייתי באף מסיבה כזו ולגמרי אלתרתי והתבססתי על דברים שסיפרו לי אחרים.

דבורי ויינר צילום דבורי ויינר (צילום: דבורי ויינר)
למצוא אהבה זה קשה בכל מגדר. דבורי|צילום: דבורי ויינר

מה אומר ומה אגיד? ברוכים הבאים לארץ הפלאות. כל הקלישאות הידועות על כך שנורא כיף שם, נכונות. היינו במקום קטן יחסית אך מעוצב מקסים. המוסיקה הייתה מעולה, האנשים היו יפים והאנרגיות העיפו את כולם באוויר. כשנכנסו לשם המקום היה עוד ריק יחסית ואני ומ' התיישבנו על הבר. לא רחוק מאתנו ישב גבר שדמה מאוד לשלמה ארצי רק בצעיר. הוא לא הפסיק להציץ לכיווננו ואני ומ' החלפנו מבטים. לכל אחד מאתנו היה ברור ששלמה הצעיר עומד להתחיל איתו. תרועת שמחה עולזת עלתה בתוכי כשהבחור שינה מיקום והתיישב לצדי, בעוד מ' נראה כילד כעוס ללא הצעצוע האהוב עליו. מבטי המרוצה השתנה מהר מאוד כששלמה הצעיר לחש באוזני "תגידי, איך קוראים לבחור שלידך?". קיבינימיני. 0-1 למ'.

על מנת להמתיק את הכישלון הצורב הזמנתי כוס שתייה נוספת ומפה לשם התפתחה שיחה עם הברמן המסוקס. הוא סיפר לי שהוא בן עשרים ושבע ושרק לפני שנתיים יצא רשמית מהארון. התהליך עצמו היה לא קל, במיוחד מול הוריו ומשפחתו, אבל מאז הוא המאושר באדם. תוך כדי הצטרף לשיחה מבלה נוסף שהתקבל מיד בצהלולים מצדי, כיוון שמשפט הפתיחה שלו היה שילוב של הומור ומחמאה שהופנתה אלי. אה-אה! 1-1!

על רחבת הריקודים

תוך כדי שיחה, מהר מאוד הבנתי שגם הוא לא מכוחותיי וגם ממנו לא תגיע הישועה. הבנתי זאת בחושי העל המחודדים במיוחד שלי כשהוא סיפר לי שהוא בן שלושים ושש ונשוי כבר חמש שנים לגבר מושלם (הוא הראה לי תמונה! איך ייתכן שכולם חתיכים כאלה שם?!). מתברר שאחרי מאמצים רבים, מלחמות מתישות וכספים לא נגמרים, הזוג היפה חבק לא מזמן בפעם הראשונה את בנם החדש. צריך לשמוע אותו כדי להבין כמה זה מרגש.

בזמן שאני ניהלתי שיחות עומק עם גברבריי המקום, מ' כבר הבין שבחורות הוא לא צפוי לפגוש באותו הערב. מאחר והוא הגבר עם הכי הרבה ביטחון שאני מכירה, הוא עשה את האופייני לו והחליט שהוא לא שוקט על שמריו. בלהט הרגע ובהשפעת השתייה הוא החליט שחפצה נפשו בפיזוז ונעמד במרכז הרחבה. מהר מאוד הוא הוקף תשומת לב חומדת ועליזה. בשלב מסוים התעייפתי מלספור את כמות הבחורים שגילו בו עניין בעוד הוא קורן ומסמן לי תנועות ניצחון מרגיזות, ופשוט הצטרפתי אליו. ניתן בהחלט לומר שמזה זמן רב לא נהנינו כל כך.

שני גברים במיטה (צילום: istockphoto)
בטוח שהיו מי שסיימו את הלילה ביחד במיטה, אבל לא איתי|צילום: istockphoto

יצאתי משם עם כמה תובנות ורצף מסקנות: כל בני האדם שווים והגאים צריכים להיות גאים. משימה או לא, לרקוד בגילי המופלג זה כבר לא פשוט. להבין מי סטרייט ומי לא מאתגר עוד יותר. למצוא אהבה זה קשה בכל מגדר. גם לגברים מול נשים והפוך, גם לגברים מול גברים וגם לנשים מול נשים. לא משנה את מי אתה רוצה לאהוב - החיפוש הוא מתיש ומעייף עד מאוד. אבל! לאור הדוגמאות שראיתי ושמעתי השבוע, שוב הסתבר לי המובן מאליו - אין ספק שכשקורה הנס והדבר החמקמק הזה מכה בך, כשאתה מוצא את האהוב המיוחד שלך, זה שווה את הדרך שעשית עד שהגעת אליו, לנחלה.

זאת עבודה רבה למצוא את שאהבה נפשך. זאת עבודה קשה עוד יותר לשמר אותה. ואני? אני בסוף הערב חזרתי הביתה לבד, רטובה וקפואה. תכל'ס, הגיע לי. הרי הבטחות צריך לקיים והתערבויות של דבילים צריך לכבד. בפעם הבאה אני נשארת בבית.

דבורי ויינר היא בעלת הבלוג ברבורים

>> בפעם הקודמת: מי אמר שדייט ראשון חייב להסתיים בנשיקה?